רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
7 שנים
התזתי על פניי אפטר שייב בכמות נדיבה, ורחרחתי את אצבעותיי. מממ ריח מעולה! אפשר לסמוך על "ארמאני קוד" גם היום בדיוק כמו לפני 7 שנים. זה חשוב, כי אני חייב לשחזר בשבילה בדיוק את אותו ריח. הג'ינס היווה קצת בעיה בגלל הכרס הקטנה שצמחה לי מאז. גם השיער לא ממש שיתף אתי פעולה. במקום לצנוח בשובבות על מצחי הוא רובץ בעייפות בכיוון ההפוך, וצבעו נראה כמו תערובת של מלח ופלפל שחור. יותר מלח לבן, אם לדייק. בקיצור, אני נראה על הפנים!
לא ממש זכרתי אותה, ואפילו די התפלאתי שהיא פנתה אליי בפייסבוק והזכירה לי שלפני 7 שנים בדיוק יצאנו לדייט ראשון, שהיה גם אחרון. אין לי מושג למה אחרי 7 שנים כל כך מציק לה לדעת למה. לי כבר היו מאז לפחות 4 מערכות יחסים רציניות של "כמעט חתונה", פלוס אין סוף סטוצים מהנים .לא ממש התלהבתי לצאת אתה ל"דייט ראשון משוחזר", כהצעתה, כדי לבדוק "מה היה לא בסדר לפני 7 שנים". אבל בסוף הסכמתי . משהו בקול הרענן, הנלהב שלה, פיתה אותי.
"אבל בלי ציפיות, כן?", התריתי בה, ממרומי 37 שנותיי שהצטיינו באטימות רגשית של זאב תל אביבי משופשף שמתרחק משיחות "יחסינו לאן?" במהירות של אצן בינלאומי. "ברור, ברור!", היא השיבה באותו קול נלהב שלה, שאם להודות על האמת, ממש לא תואם את כובד 35 שנות רווקותה. בגיל הזה היה צריך להיות לה קול עייף, מריר, מובס. איך יש לה קול רענן כזה?
קול זה דבר מאוד חשוב מבחינתי. פסלתי המון נקבות על הסף, כששמעתי את הקול שלהן בטלפון. לא משנה איך נראית התמונה שלה ב"ג'יידייט", שתהיה מבחינתי פצצת-על, אבל אם הקול שלה כבד ומבוגר, עם ניואנסים של "עד היום לא הצלחתי לגרום למישהו להציע לי נישואין", או "זה לא אני, זה תמיד הם", זה פשוט גורם לי לפתח סמול טוק על הריבית במשק ולסיים את השיחה ב"סליחה, אני רואה פה על הצג נפילה נוראית של מניות 'טבע', אני חייב להתייחס זה דחוף!". זהו. היא לעולם לא תשמע ממני יותר. והכול בגלל הקול.
קבענו ב"דובנוב", כי שם נפגשנו גם אז, לפני 7 שנים, כשהסתיימה ההופעה ב"צוותא". אני זוכר שחניתי אז בחניון "דובנוב", חציתי את הכביש, לא דפקתי איחור רציני, כולה 10 דקות, גג רבע שעה, אבל זה הספיק לה לקבל אותי בפרצוף חמוץ. "קוראים לי ליבי", היא אמרה בקול צונן, "ואפשר להגיד שליבי התייבש כבר עד שהגעת!". ניסיתי להתלוצץ שתיכף אני אפשיר לה את הלב, כשאני מביט בה בעיני התכלת שהפנטו כה רבות לפניה, אך היא רק נעצה בי מבט ירוק וקר כמי תהום, וטופפה על עקביה השחורים לעבר הכניסה, משאירה אותי מאחוריה כמו אידיוט.
זה היה ערב של של שנסונים צרפתיים. הייתי בטוח שניהנה מאוד, כי שנינו מדברים צרפתית, ואוהבים את השנסונים הצרפתיים שחודרים לתוך הנשמה. אבל באולם היא כל הזמן התלוננה שהמיזוג חזק מדי, וקר לה. התעלמתי מהתלונות שלה , נחוש החלטה ששום דבר לא יקלקל את הערב, ושמחתי שלי, בניגוד לה, היה שכל לזרוק עליי ז'קט ג'ינס, ולא לבוא בגופייה דקה כמוה. כל ההופעה לא עלה חיוך אפילו פעם על פניה שנותרו חצובות כפסל. פסל יפה, אי אפשר להכחיש, אבל מי רוצה לשבת ליד פסל זועף?
בהפסקה שאלתי אותה אם היא רוצה להביא לנו קפה מהמזנון, ועד היום אני לא מבין למה היא צבטה אותי באכזריות ביד בתור תשובה. זה די כאב, אבל הבלגתי. אם היא לא רוצה להביא לנו קפה, אני לא אעשה מזה עניין. היא המשיכה להתלונן שקר לה, ולמה אף אחד לא מבקש מהסדרן להנמיך את המזגן, אז אמרתי לה שתירגע, כי היא כנראה היחידה שקר לה, וככה זה במקום ציבורי, כשאתה חלק מקבוצה, אתה צריך ליישר קו. היא לא ענתה לי, ולמעשה עד סוף ההופעה לא דיברה אתי בכלל. הידקתי את הז'קט שלי לגופי והייתי נחוש החלטה לא להיעלב.
כשיצאנו, חשבתי שאם נשב ב"דובנוב", זה ישפר לה את המצב רוח. התיישבנו בחוץ, כי היה ממש נעים. היא רצתה דווקא לשבת בפנים. סליחה? מה, אנחנו בני 37 שנשב כמו זקנים בפנים, בכלוב, בחודש מאי? היא שאלה אם יש סחלב חם. המלצר ואני הסתכלנו עליה כמו מטורפת. סחלב במקום יוקרתי כמו דובנוב? במקום שמגישים קאוויאר וסושי? המלצר זרק בי מבט של רחמים. הידקתי את שיניי וניסיתי לפתח שיחה על הריבית במשק, שלאחרונה הנגיד הארור כל הזמן מוריד אותה, ואדם נורמלי לא יכול לקבל כלום על החסכונות שלו בבנק!
היא לא הגיבה על זה, אלא פתחה בשיחה משעממת על שיווק איזה מוצר אידיוטי בשם "פרוטק", שהולך להיות המילה האחרונה בריפוי כאב גרון במקום אנטיביוטיקה, ושהיא אחראית לשיווק שלו בחברה שבה התחילה לעבוד לאחרונה, ושהמוצר הזה שעשוי על טהרת צמחי רפואה, הולך לעורר מהפכה בשוק התרופות , ואף אחד לא ייקח יותר אנטיביוטיקה, אלא יקנה רק את זה, מוצר נהדר של חברת "ד'ר אלטמן". מעניין את התחת שלי! חשבתי שאני משתגע משעמום!
ספרתי את הדקות וברגע המתאים פיהקתי פיהוק ענק בלי לטרוח להסתיר אותו. התנצלתי שאני עייף נורא כי כל הלילה לא ישנתי, ושאני חייב לתפוס איזו שינה, כי מחר יש לי ישיבה על הבוקר ואני חייב לעשות מצגת שעוד לא התחלתי. עזרתי לה לתפוס מונית ועליתי על ה"פורד פיאסטה" שלי, כשאני מפטיר חלושות "נהיה בקשר". היא טרקה את דלת המונית ולא טרחה לענות. ועכשיו , 7 שנים אחרי כן, היא רוצה לשחזר את הדייט הזה. מצבה כנראה מיואש לגמרי....
סיכמנו שנשחזר את הדייט על כל פרטיו ואחר כך נברר למה זה לא הלך. לי זה ברור למה זה לא הלך. היא פשוט נקבה אנטיפטית ומשעממת ברמות. אבל בסדר, היא כל כך ביקשה, לא יכולתי לסרב. טוב, אני מחכה כאן בחניון של "דובנוב" כבר רבע שעה עד שהגברת מואילה להופיע, אפילו בלי התנצלות! ואם זה לא מספיק, היא נועצת בי מבט ירקרק לגלגני ושואלת – "אתה אורי?". "ברור!", אני עונה לה, נעלב קצת. אפשר לחשוב כמה השתניתי ב-7 שנים! היא דווקא לא השתנתה בכלל. נשארה פצצת-על, אני לא מבין איך זה יכול להיות, אלא אם עשתה ניתוחים.
אנחנו צועדים לכיוון "צוותא", וכאילו לא השתנה כלום, שוב יש שם הופעה של שנסונים צרפתיים. באולם קור מזעזע! מה הם התחרפנו שם? אנחנו בחודש מאי, זה רשמית עדיין חורף! אני שואל אותה אם קר לה, והיא עונה בעליזות שלא, ממש בסדר לה, ממש נעים. כל ההופעה אני כל כך קפוא שאני לא יכול לדבר בכלל. ליבי דווקא צוחקת ונהנית מכל רגע. היא מתרפקת עליי ואני מרגיש חמימות נעימה. "הו, אתה עדיין עם ה'ארמאני קוד' !", היא מציינת בהערכה. "מתה על הריח הזה!".
אנחנו יוצאים מההופעה ולא מפסיקים להחליף חוויות איזה יופי היה, כמה השירים הצרפתיים רומנטיים! אנחנו מזמזמים את השיר "עלי שלכת" ומתיישבים ב"דובנוב". "נשב בפנים, נכון?", אני אומר. "קר נורא!". "לי דווקא לא קר, אבל בסדר, איך שאתה רוצה", היא אומרת. אני שומע את עצמי אומר פתאום – "לא, אם את רוצה בחוץ, נשב בחוץ, ואם תחבקי אותי, לא יהיה לי קר". היא צוחקת. ב-3 לפנות בוקר היא אומרת שהיא חייבת לחזור, כי מחר יש לה ישיבה חשובה.
אני מרגיש שהיה דייט נהדר. "מה את עושה ביום שישי?", אני שואל אותה, כשאני מלטף את זרועה. "נהיה בקשר", היא ממלמלת, כשהיא מתניעה את ה"הונדה סיביק" שלה. ורק אז נופל לי האסימון. אני חוסם את דרכה בגופי, מנופף בידיי נואשות. היא עוצרת ופותחת את החלון מביטה בי בתמיהה. אני פותח את דלת המכונית ומתיישב לידה. אני מסתכל ישר לתוך עיניה ואומר משהו שלא חשבתי שאגיד בחיים שלי לבחורה: "אני ממש מצטער שהייתי כזה חרא בדייט שלנו לפני 7 שנים". שתיקה. טוב, היא לפחות לא זורקת אותי החוצה. "ליבי, אני פונה ללב שלך", אני ממשיך באומץ. "תני לי הזדמנות, ואני מבטיח לך שלא תצטערי!".
אני מתחיל לראות קצה של חיוך אצלה. "לא יודעת", היא אומרת באותו טון לגלגני שלה. "כדאי לי?". אני עושה מאמץ עילאי. מעולם לא עשיתי מאמץ כזה קודם. אני מזיל דמעה קטנה. "אני מבטיח לך שיהיה לך כדאי!", אני לוחש. "את יודעת שאני משתמש היום רק ב'פרוטק' ולא נוגע בכלל באנטיביוטיקה יותר?" וזה עובד. אנחנו קובעים ליום שישי! * כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, אך זה לא המקרה. אם תשימי לב, הגיבורים שלי לא מחפשים נקמה, אלא הבנה היכן טעו....
וואו, חברתי המשקיענית, הפעם התעלית על עצמך! איזו תמונה יפהפיה!!!ז'ה טאם אוסי!!!
זהירות!!! לעיתים נקמה אחת יוצרת נקמה אחרת,
עד שנוצר מעגל נקמה שלא נגמר.
"ז'ה טאמ מון אמור..."
כתבת נפלא.
כוכב* של
פריחת האתרוג.
חן חן אלוהית שלי על תגובה סוחפת!
מסכימה שכל אנרגיה חוזרת לבעליה!
אלומה יקרה,
פשוט נפלא וסוחף !
תאור נהדר של שיחזור הדייט,,,
תודה וערב נעים.
שלך,גרטה*
אלומה יקירתי!!!
החיים הם גלגל
כל מה שנו עושים לאחרים
בסוף אם רוצים או לא רוצים מקבלים
אהבתי את הדרך של בחורה
ואיך היא החזירה לו את כל מה שקיבלה
סיפור מדהים כמו שרק את יודעת לכתוב
שבוע טוב לך אישה מקסימה.
ובעיניי, אם להחזיר את המחמאה האלוהית שנתת לי, אתה המגיב של הקפה!
תהני מכל רגע...
כוכב לחג*.
את ..ואת...ואת...ואת...
מצטרף לכל השבחים.
בעיני את הסופרת של הקפה.
תרתי משמע.
יקירתי
כנגד כל הסיכויים
סוף טוב הכל טובבבבבבבבבבבבבב
בזה את אלופההההההההה
אסתי
דרך הצבע
*
כמה שזה נדוש הנושא הזה, הצלחת לרתק אותי, ועד הסוף :-)
*קבלי כוכב על כתיבה רומנטית
והפעם קצת אחר*
לא חבל אם אפשר להתחיל מחדש, טוב יותר!
איזה כיף!! שימחת אותי מאוד!
אני חוזרת ואומרת (כפי שאמרתי למגיבים קודמים) שנקמה זה לא הקטע פה. היא פשוט רצתה לברר מדוע זה לא עבד לפני 7 שנים, בלי שום רצון לנקמה, אלא עם רצון להבין ולנתח.
לא רק שזה נכון, מיכאל יקירי, אלא גם זה קרה לי בפועל יותר מפעם אחת! ותמיד הפגישות המחודשות היו נהדרות! אם כי כשכתבתי את הסיפור לא חשבתי על שום דבר אישי. כרגיל, הסיפור קפץ לי מהמקלדת בכוחות עצמו.
הנריק! זו אחת התגובות היפות שלך! תודה גדולה!
שבע שנים לשמור ולזכור לא חבל ???
אילנה
רוצה לשתף אותך במה שעלה בי עת קראתי את הפוסט שלך
לאחרונה נפגשתי עם גבר שיצאתי איתו לפני כ-3 שנים
ותוך כדי קראתי אותך
הבזיקו זכרונות מהפגישה איתו
שהעניקו לי פרספקטיבה מעניינת בנוגע אליו...
תודה שהבאת יקרה (:
אחלה סיפור..
שמחה שהיא לא נשארה חייבת לו.
*
אהבתי את הסיפור שלך שנכתב בצורה מרתקת.
*
סיפור מקסים שבוע טוב לך
וכוכב
יום נעים
טלי
סיפור יפיפה.
כרגיל את מפתיעה.
*
*פעם הייתי שמחה לצאת לדייטים היום זה עבר לי!!!
אהבתי, תודה רבה, שבוע טוב.
תודה, אלומה על הסיפור המהנה.
לעיתים אנו חושבים על מקרים שקרו לנו בעבר עם אנשים אחרים,
ותוהים מה היינו אומרים לאותם אנשים, אם היינו פוגשים בהם שוב... בעיקר בעלי משמעות רומנטית...
שבוע טוב !
החייכת אותי.
יופי !!
כוכב
אהבתי אהבתי אהבתי.
GADOL
IM 7 SHNOT MAZAL...
VE AHAVA
VE KAMUVAN
NESHIKA SHEL A CHAVER MI BRASIL
אלומה
זה אחד הסיפורים היפים שלך
כוכב גדול
לא נראה לי שהיא תכננה. היא פשוט לא הגיעה לשום מקום ב-7 שנים האלה, לכן החליטה לברר מדוע...
נמק, פרט, הרחב? אשמח לשמוע למה התאכזבת!
נו, אז הנה התעשרת בתירוץ חדש ומקורי....
בול!!! בדיוק מה שרציתי להעביר!!!
זאבי הדייטים -אהבתי! איזה ניסוח מקורי יש לך!
לפעמים זה כל מה שצריך - הזדמנות שניה.
אהבתי מאד *
פ ו ז י ת*
יופי של סיפור. כתבת בסגנון של "גבר-גבר". לא חסרים "חכמים" כמוהו...
אני מדמיין איך ביום ששי הצפוי היא מכניסה לו עוד שיעור ביחיזור וביחסי חברות, ומשאירה את האידיוט עם המכנסיים למטה.
שבוע טוב,
רמי
שובבה, בדרכך הנפלאה את סוחפת אותי לפגישה מחודשת. אהבתי את הכתיבה הקלילה הזאת. עונג שבת. אשוב
צריך לברך כאשר מזדמנת הזדמנות שנייה.
סיפור יפיפה.
אהבתי.
שבוע טוב.
*
נחמד!
הנקמה המתוקה . . . *
7 שנים היא תכננה?
חמים וקליל...בהצלחה...:)
אלומה,
התיאורים שלך ממש משגעים,
אהבתי את המלח -פלפל בשיער,
שיחזור הדייט היה נהדר.
תודה על הסיפור הנפלא.
שבוע טוב
דבי
טוב שלפעמים מתעוררים לפני שמאוחר מידי
סיפור מלא תבונה!
זה עובד אלומה!
מה שאת כותבת... ואיך שאת כותבת... ובאיזה גוף שאת כותבת, ומאילו עיניים שאת כותבת ... זה פשוט עובד!
את חלוצה בכל דבר!!! הראשוניות זה שמך האמצעי!!!
7 השנים הרעות הגיעו לקיצן...( :
לפעמים, שווה לחכות.
כתבת מקסים, יקירתי :)
ואני חייבת להודות שלא חשבתי אף פעם על האפשרות לסיים שיחת טלפון עם דייט בתירוץ של נפילת מניות...
*
נפלא כשיש הזדמנות שניה.
ומנקודת מבט שונה
את העולם רואים
אחרי 7 שנים
נכון. ברור שצדקתי.
מקסים ומרהיב...
היכולת שלך,
אלומה הקוסמת,
להיכנס לדמויות. של גברים, של נשים......
פשוט מדהים!
שבוע מקסים
שפע אור ואהבה,
א י ל נ ה
(איזה כיף להיות הראשונה! זה בטח מביא מזל טוב...)
וואללה נחמד שהיא הכניסה לו
לא סובלת את זאבי הדייטים הללו מהאינטרנט
~
אין סיכוי שאפגש איתם
~
יופי אלומה *
~
דווקא כייף שהבאת סיפור רלוונטי להרבה
נתראה בסיפור הבא
~
}{שטוטית
1,2,3
הגעתי ראשונה!
תיכף גם אקרא ואיהנה.....
שבוע מקסים....
אהבה,
אילנה