כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    אני מתביישת, וכל עוד נתבייש יש תקווה לשינוי :-)

    74 תגובות   יום שבת, 13/3/10, 20:59

     

    אני מתביישת, וכל עוד נתבייש יש תקווה לשינוי {

     

     

    אזהרה בנוסח תוכן פוגעני:  פוסט ללא תכלית, אין לו לא ראש ולא זנב, ותכליתו הוצאת קיטור ותסכול מהלב, כי צפוף שם לאחרונה מאד ואין מקום..... 

       

    יש דברים עמוקים, חבויים, שממלאים אותך כאב ותסכול, ואתה מוצא את עצמך או לא עושה כלום או מעט מדי לטעמך.  

    הרי אי אפשר כל הזמן לנסות לפתור ולעזור לכל הדברים המבישים,  ציק צאק קורסים כחבילת קלפים ככה.

    אז מה בסוף? עושים ככל שיכולים, אבל לגבי כל השאר...

    פשוט מתביישים.

     

    שנים רבות בקטנותי שתקתי נוכח עוולות שראיתי בעולם הקטן הקרוב שלי, דברים שלא מצאו חן בעיני, שהפריעו לי.

    המסר שהועבר אלי מהחברה, המשפחה - להיות טובה, וטובה לא עושה בעיות ושותקת.

     

    כשהייתי ילדה קטנה יושבת על מפתן ביתי ומלטפת חתולים שבאו אלי (רק אלי) אמא הייתה אומרת לי כנסי הביתה....(לא נעים שלא יראו, זה היה אז חריג ונראה מוזר).

     

    כשבא אוטו של האוניברסיטה אחרי ששכנה קראה לו, ושם מלכודות לחתולי השכונה, לחתולים "שלי", ואסף אותם לניסויים במעבדה שם (אז זה היה מותר) בערה בי בפנים אש.  ראיתי את השקים בפנים עם חתולים מייללים, התרוצצתי בין הכלובים להפחיד את החתולים שלי שלא יכנסו, ורצתי מהר לתת להם הרבה אוכל שלא יהיו רעבים ויתפתו.

     

    אף אחד לא שעה לתחינותי, לא הבין אותי.  אז זה לא היה משהו כה חריג, לא היתה אף אגודה למען בעלי חיים אף אחד לא שמע על דבר כזה בכלל, זה גם היה מותר בחוק.

    כשניגשתי זועמת לשכנה היא אמרה לי משהו בסגנון : "ממילא יש יותר מדי חתולים כאן, אז מה קרה? קראתי לחבר שלנו שירוויח קצת כסף"...

     

    את חדלות האונים הזו של ילדה קטנה מול כל העולם לא אשכח בחיים שלי.

    עד היום אינני מסוגלת להסתכל בעיניים של אותו שכנה מפחד שאתנפל עליה בחמת זעם - היא אויר בשבילי, לא קיימת.

     

    שנים אח"כ בבגרותי הגעתי למסקנה שעדיף ובריא יותר בשבילי לעשות כל מה שאני יכולה, בין אם זה יעזור או לא, מאשר להתחיל עם יסורי מצפון וחלומות זוועה בלילה בשל אי עשייה.

     ובמשך שנים של פעילות בנושא (בכל נושא למען האמת) מגיעים בלית ברירה לתובנה שאי אפשר לעזור לכולם כל הזמן, אי אפשר לעשות הכל. צריך למצוא את שביל הביניים, לעשות מה שיכולים למי שיכולים ולהשאיר משהו לחסדי שמיים, אחרת מתפרקים... 

    יחד עם זאת, עדיין רואים דברים מסוימים ואפילו שלא כולם בשליטתך, לא מעלימים מהם עיין, לא מתכחשים להם, והם גורמים לך להתבייש.

     

    ואני מתביישת בהרבה מאד דברים במיוחד בשנים האחרונות, בדברים שלא בכולם אני, או מישהו אחד, יכולים לעזור.

    אני מתביישת ש:

    $

     גלעד שליט כל כך הרבה שנים שם, שלא מחזירים אותו הביתה. כל הנושא הזה של בנים, חיילים שלנו בשבי, כאוב אצלי מאד, גם ללא קשר לגלעד, כה כאוב, שקשה לי לשאת זאת, לפעמים זה משתק אותי. בכל פעם שאני רואה את תמונות משפחתו הראש שלי מורכן מבושה. 

     

     

    $ 

    ראש הממשלה שלנו עם כל התקריות הדיפלומטיות שלו, עם העיתוי של דברים שונים, עם הקטעים לאורך השנים (לא רק מעכשיו) עם אשתו שרהל'ה...לא מבינה בכלל איך דיפלומטים שלנו מרשים לעצמם דברים מסוימים. 

     

    $ 

    נושאי משרות ציבוריות אצלנו לא תמיד בלשון המעטה יש בהם מסירות ויושר אישי ומקצועי לתפקיד וכאנשים ייצוגיים .

    אין מוסר ציבורי, לפעמים פועלים משיקולים שלא לעניין, אפילו קואליציוניים או שנוגדים את מהות התפקיד, לפעמים מעכבים דברים שהם בבחינת "תפוח אדמה לוהט" כי אין אומץ להגיע להחלטות, מעכבים ומעכבים והופ...זה עובר בגמר כהונתם.

    מה אכפת להם? למה לעשות לעצמם חיים קשים? דוחים...מה בוער? (למשל בגצ מה בוער אפשר להמתין....רפורמת קרקעות, למשל חוות מזור, ועוד ועוד...) 

    $ 

    בכלל אישי ציבור רבים מרשים לעצמם בחייהם האישיים דברים בלתי ייאמנו ועושה רושם לפעמים שאין אמינות ומוסר אישי. למשל פרשת הנשיא קצב.  אם דבר כזה היה קורה למשל ביפן אותו אדם כבר מזמן היה עושה ...אתם יודעים....כאן לא, אצלנו להיפך, עזות המצח בלתי תיאמן, קשה להבין זאת, פשוט מביש. 

    $ 

    המערכת המשפטית חקיקה ואכיפה היא כמו שהיא....הציבור חדל להאמין בה כבר ואני לפעמים מבינה מדוע.נשמעו טענות קשות נגד כאלה שזרקו נעל על שופטים, ואפילו שזורקים עוגות קצפת כמחאה "רכה" כדי לא לפגוע ממש, רק לבייש בסימבוליות של המעשה.עושה רושם לפעמים שגם אנשים מכובדים במערכת הפסיקו לראות את המציאות הבלתי נסבלת מבחינת האזרח, קצת מנותקים ממנה, רואים עצמם גבוה למעלה. 

    $ 

    החוק והאכיפה כושלים שנים, מקרים רבים מעוררים תמיהה ואומרים דרשני, האלימות חוגגת ופושעים יוצאים בעונשים מגוחכים כשיש איפה ואיפה מבחינת חומרת או קולת העונש כשתלוי מי הנאשם, כמה הוא מקושר ומי עורך דינו...הציבור איבד אמון במערכת, והאמת? לפעמים אפשר להבין זאת, המצב מביש. אז מה הפלא שיש מקרים של אי אמון ובוז למערכת? לא שאני מצדיקה אלימות בכל מקרה אני נגדה, אך כאן זה בעצם קצת יותר מחאה מתסכול מאשר אלימות... 

    $ 

    הכתם השחור של ישראל עדיין מכתים את כולנו, הכתם השחור - חוות מזור ...כל כך הרבה פעמים עמד העניין המביש הזה לדיון, בערכאות, בבתי משפט, להחלטת השר לאיכות הסביבה, כל פעם שר אחר...ושוב ושוב...ואף אחד לא מעיז לעשות מעשה ולגאול אותנו מהצרה הזו, מהבושה הזו.מדינת ישראל נותנת לגיטימציה לסחר בחיות בר...והכל בהתאם לחוק, ורשות שמורות הטבע שאמורה להשגיח על חיות הבר היא זו שמספקת את האישורים... למה אנו צריכים את הבושה הזו כאן אצלנו? טוב לאנשים למדינה זה לא עושה, רק לבעלים. אז אני מתביישת. 

    $ 

    אני  מביטה בלולי הכלב המסכן שלי  שאומץ לאחר נטישה ותאונה  קשה, ועבר מספר ניתוחים , בפנים וביללת הכאב שלו כשעברנו ליד זקן נרגן שכדי להרחיקו (והוא חגור בחגורה ובמחסום) העיף לו מכה עם המקל שלו, סתם ככה בשביל הכיף....אז אני מתסכלת לו בעיניים, ומתביישת.ואיך יכולתי לצפות זאת?  ואני אמורה להגן עליו. ומה אעשה ? אכה את הזקן? 

    $ 

    אני שומעת על מקרים של התעללות בבעלי חיים, של נטישה, של הזנחה לעת זקנה של בעלי חיים שגרו עם המשפחה שלהם כל כך הרבה שנים, ופשוט הועפו לרחוב...איך אפשר לנהוג כך? איך אפשר להתאכזר לחסרי ישע כך? ובסוף מה? אחוז כה קטן מהם מובא לערכאות ובסוף יוצא בעונשים מגוחכים ולא מרתיעים אם בכלל....אז מה? זו לא בושה? 

    $ 

    רואה לפעמים עצים ששותלות רשויות מקומיות בצידי מדרכות, ששוכחים להתקין להם השקיה, לא דואגים ומתחזקים אותם, ואת הגומחות שלהם עושים קטנות עד לכדי חנק ועם בטון.  והרי האזרח עצמו משלם במיסים עבור השלומיאליות וחוסר היעילות והאכפתיות הזו, אך יותר מכל כואב לי על העצים. חכמי חלם, חוסר אכפתיות ואכזריות לעץ.

    והרי כל כך בקלות אפשר אחרת...כשאני רואה שהמדרכה לא בשלב סופי, שעדיין אין בטון, אני נוהגת לסלק משם מסביב העץ כמה מרצפות להכריח אותם לעשות את הגומחה גדולה יותר... 

     

    ומה לגבי הגיזום המחריד של הרשויות של עצים או של חברת החשמל ? גיזום הם קוראים לזה? כריתה....ולרוב זה כדי לחסוך מלעשות את הפעולה פעמיים בשנה, אז עושים זאת בפעם בכמה שנים, וכורתים למעשה את העץ או עושים "תספורת שהיא קירקוף" לעצים האומללים. בכל פעם שאני רואה עץ כזה שהרגו אותו בעודו בחיים, כואב לי הלב, פשוט מביש.  

     

    $ 

    זוכרת, ועולם לא אשכח את רוז הקטנה את המזוודה האדומה, ומתארת לעצמי איזה חיים היו לה למסכנה הזו שידעה כל כך הרבה חוסר הבנה , צער, וסבל בחייה הקצרים. גם זוכרת  את תגובתו של רון (אביה, סבה) "פירקתי אותה כמו שקית חלב"....

     

    אינני יכולה לשכוח, ואני מתביישת.אני יודעת שיש עוד ילדים עם רקע שהחוק לא תמיד מגן עליהם, שנופלים בין הכסאות, שסבלם וזעקתם לא מגיעים לאף אחד, עד שזה מאוחר מדי...מי יגן עליהם? מי מבטיח שלא יהיו לנו עוד רוז מזוודה אדומה? 

     

     

    אז לא  להתבייש?

    מתביישת. אתם לא ?

     

     

        

    נו, מה אמרתי לכם בהתחלה?

    פוסט בלי מטרה או תכלית, ללא "קריאה לפעולה", או פתרון, פוסט של תקווה (אם עדיין רואים את הדברים והם מפריעים זו לא השלמה אתם אז תמיד יש תקווה) וגם של תסכול.  

     

    מה לעשות?  לפעמים נראה לי שהדבר היחידי לעשותו זה לקחת ואליום – כלומר : עורבים (פוסט קודם), ללטף חתול, כלב, לצאת לטבע האמיתי המעט שנותר.... 

     

    ö   T   õ   ó  [     ò      {

     

    שבוע טוב חברים, גם אם אינכם יכולים לעזור או לעשות מאום, אל תתעלמו מעוולות, מדברים שאינם כתקנם, עשו ולו משהו קטן, תראו ותזכרו אותם, כי כשלא מפסיקים לראותם עדיין יש תקווה לשינוי....

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/3/10 19:12:

      מוחא לך כפיים...

       

      כל אהבתי

       

      פיני

        17/3/10 19:07:

      אנחנו עם כזה שחי בערבות הדדית.

      כשמישהוא מפשל זה מביש אותנו ובעיקר אם זה מישהוא שגם מייצג אותנו.

      צריך לחפש כאלה שמצליחים ועושים מעשים טובים

      ועד פשוט להתגאות,

      כי אנחנו - עם ישראל, ערבים זה לזה.

        16/3/10 16:42:


      יקירה

      תודה על הפוסט

      בושה היא דרגה גבוהה של אדם לאבחנת רצונות שמתפתחים בו

      אבחנה בין הטוב לרע. 

      תחושת אי נוחות  בין מה שאני מקבל לעומת מה אני נותן

      ובמה אני משפיע בכדי להטיב לקיומו של חברה מתוקנת

      מתוך הרהורים ותחושת תיסכול  נולדים לעיתים אותן יכולתות פעולה לשנות את העוולות.

      ולא כעס שמתחלף באדישות.

       

       

       

        16/3/10 11:06:

      צטט: shai harlev 2010-03-15 22:56:38

      אני מזדהה עם כל הבושה שלך שכתובה רגשי אבל לא רגשני. מסתכל שלעם כזה אכפתי יש מנהיגים כאלה. למה זה מגיע לנו???

      תודה על הניסוח :-)

      למה זה מגיע לנו?

      זו בחירת העם....אלה המנהיגים שבחר בהם.

      האוכלוסיה שותקת אדישה אם מסתכול או אנוכיות. בפגיעה בחסרי ישע אנשים מגיבים לסדר היום, יש הלך רוח שעד שזה לא מגיע לפתח ביתו של אדם הוא משמיע קול...

      השינוי תמיד מתחיל מהעם, מלמטה.....

        16/3/10 11:00:

      צטט: מיכל ששון 2010-03-15 19:54:29

      והרשימה עוד ארוכה... אך בודאי יכולת להכין רשימה ארוכה של דברים נפלאים שעושים אנשים נפלאים...

      ומחר יום המעשים הטובים, אפשר להתחיל ממנו ולא להפסיק לעולם...

      בהחלט, אפשר להתחיל ואפשר גם זה, לא קשור.... 

      תודה   J

        15/3/10 22:56:
      אני מזדהה עם כל הבושה שלך שכתובה רגשי אבל לא רגשני. מסתכל שלעם כזה אכפתי יש מנהיגים כאלה. למה זה מגיע לנו???
        15/3/10 22:24:

      אני מתביישת ומזדהה  איתך.

      העיקר לא לוותר ולא להרפות.

      תודה לך !

      סוזן 

        15/3/10 19:54:


      והרשימה עוד ארוכה... אך בודאי יכולת להכין רשימה ארוכה של דברים נפלאים שעושים אנשים נפלאים...

       

      ומחר יום המעשים הטובים, אפשר להתחיל ממנו ולא להפסיק לעולם...

        15/3/10 18:23:

      צטט: המספרית 2010-03-15 16:53:12

      יישר כוח, גאה להיות חברתך! * אלומה

        תודה

       

        15/3/10 18:20:

      צטט: מחייכת לעולם 2010-03-15 14:49:12

      את מתוקה את איתך בכל מילה לילי

      תודה חברה,

       

      חשוב שתהיי גם אתם, עם בעלי החיים. . . .

      אפשר להיות לעזר ולהשפיע בכמה מילים שכותבים לאדם הנכון, במקומם...

       

        15/3/10 16:53:


      יישר כוח, גאה להיות חברתך!

      *

      אלומה

        15/3/10 14:49:


      את מתוקה את

      איתך בכל מילה

      לילי

        15/3/10 12:19:

       

      תארת את האכזריות והאדישות של בני אדם באופן שהעביר בי צמרמורת

       

       


      עיל"ם - עם ישראל לא מוותר


      לחצו בכדי להצטרף לתנועת עיל"ם בקפה 

        15/3/10 11:13:

      צטט: סוד כחול 2010-03-14 18:40:50

      את בחורה שאכפת לה אולי תיהי פולטיקאית נראה לי שתוכלי לתרום הרבה

      הפוליטיקה רחוקה ממני כמו השמש מהירח....ואנני פוליטיקאית ולעולם לא אהיה....

      אבל תודה אני יודעת שהתכוונת למחמאה ולטוב...Y

        15/3/10 11:03:

      צטט: ליריתוש 2010-03-14 15:30:03

      בונבונייטה, יש דבר אחד שאני ממש לא מתביישת בו... להגיד לך שאת כל כך מיוחדת!!! שאת נשמה נדירה! מה יכולתי אני לעשות? רק קצת להקשיב דרך המקלדת, עינים במסך הכחול, וקצת לחשוב... ואולי זה יעזור.. ?

      תודה :-)

      גם לך לא חסר...אני רואה בתחום שלך איך את מנסה לקדם דברים, כמה מרץ יש בך ואני מלאה הערכה.

      אבל כן, את בהחלט יכולה לעזור, ולא רק להקשיב דרך המקלדת....

      ç

      אפשר להעביר מסרים גם לאחרים לגרום להם להקשיב, לראות גם בעיניים של הלב...

      ç

      לכתוב לאישי ציבור, ליצירת לחץ ציבורי לשנות דברים למען חסרי ישע באשר הם, כולם...אפשר בקלות  ובזמינות יחסית לכתוב מכתב קצר, בפקס, מייל...

      ç

      לראות בעיניים שבלב מצוקה ולעזור במשהו קטן אם יכולים, לחתול רחוב לפעמים ההבדל בין חיים למוות היא קערית מים ומשהו לאכול ביום חם...

      ç

      לחייך....לפעמים חיוך עושה לאיש קשה יום את החיים הרבה יותר קלים...

      בטח שאת יכולה לעשות, והמון... J  J  J

       

        15/3/10 10:51:

      צטט: פ.ר. 2010-03-14 15:07:50

      אל יאוש!ציון לפוסט: 10 תודה ושבוע טוב.נשתדל מאוד גם אנו!

      תודות פ.ר. 

      אם משתדלים כבר זה חיובי  :-)

        15/3/10 10:47:

      צטט: ערפלי-אורנה איזנברג 2010-03-14 12:22:45

      בושה מהצד האחד אבל גם הרבה תקווה מהצד השני ,כי הרי לא מעטים גם האנשים העושים טוב וחושבים נכון

      ואת בונבונייטה ,ביניהם.

      {

        15/3/10 10:43:

      צטט: orlym101 2010-03-14 10:52:59

      בונבוניטה יקרה,

      הדמעת אותי בסיפור עליך כילדה, הזכרת לי אותי , אותי הקטנה שהייתה צריכה להלחם באטימות של המבוגרים . ואני מצטרפת אליך , כי הבושה תפסה מקום נכבד בלבי. אני מתביישת בכולנו , בכל נושאים , בנוסף על שלך . מתביישת ביהודים ישראלים ,אשר שכחו מאיפה הם באו ולא רואים לאן הם הולכים . אני  מתביישת בכל אותם קיצוניים , אשר מוזלים את ערך השואה וקוראים לאנשים אשר לא מחזיקים בדעתם יודופובים. אני מתביישת בנו , על כי לא השכלנו ללמוד מהחיות , איך לחיות עם הטבע הקיים. אני מתביישת בכל אותם אנשים חזירים , אשר אינם ממחזרים  וזורקים בכל מקום אשפה מבלי הפרידה, אני מתביישת בכל האנשים שמעניין תתחת שלהם , אקולוגייה וחיבור לאדמה המיטיבה. אני תביישת בכל האנשים אשר חושבים קודם ורק על עצמם וכל השאר הם בגדר נושאים שיש לטפל בהם למען הריטינג של עצמם

      יו....אם הדמעתי אותך כעת מן הראוי שאחייך אותך ....

      כן, גם אני מתביישת בהרבה דברים.....לא עוזר לנו הרבה....מה?

      מלבד לנסות לעורר מודעות אצל אחרים בצורה נעימה שיראו איך זה נראה....

      נזכרתי בזכותך באיזה סיפור מקסים בדיוק בנושא, לא זוכרת מי ובאיזה הקשר סיפר או ראיתי אותו.

      נדמה לי זה היה ביפן שם מקפידים מאד על נקיון אך גם על נימוסים...

      תייר או מישהו הלך ברחוב, פיצח גרעינים או משהו דומה, ורגיל, כמו כאן, לזבל את כל סביבותיו...

      באופן טבעי זרק אותם ברחוב...

      אחרי כמה זמן שם לב שאיש זקן הולך אחריו...

      האיש לא רצה לפגוע בו ולהעיר לו והלך אחריו ובשקט אסף מהרצפה את קליפות הגרעינים שזה השליך.

      לא יודעת מה עם האיש הזה, אבל אם לי היה קורה דבר כזה הייתי קוברת את עצמי מבושה.

      אני לא הייתי זורקת כך קליפות גרעינים, אך זו לא הנקודה. לכל אחד מאתנו לפעמים קורה מקרים שהוא לא מודע לדברים, שבהיסח דעת יכול לגרום לכלוך או נזק, כולנו בני אדם הרי, וחיים על הרגלים....

      סתם הסיפור בעיני ממחיש המון...

        15/3/10 10:23:

      צטט: אודי ברוך 2010-03-14 10:32:30

      כול הכבוד, וצודקת.... כול עוד לא מפסיקים לראות ולשאול ולהתבייש יש תקווה...

      תודה אודי  :-)

        15/3/10 10:22:

      צטט: איזמרגד 2010-03-14 10:10:36

      מסכימה עם כל מילה שלך. המצפון שלי שקט שכן אני דואגת לבעלי החיים בסביבתי... עד כמה שאני יכולה.... אהבתי את התקווה..את האופטימיות לשינוי. 

      לפעמים אפילו לא צריך לעשות הרבה בכלל, מספיק מחווה קטנה, מספיקה אכפתיות, לראות, מניעת דברים כדי לחולל את ההבדל הגדול....:-)

      אני בטוחה שאת עושה ככל שאת יכולה....{

      תארי לעצמך שרבים היו עושים ולו חלק קטן ממה שהם מסוגלים ויכולים...

      זו מאסה אדירה של אכפתיות שיכולה לשנות את האוירה בצורה משמעותית....לא?! 

      (סתם, לחלום תמיד מותר נכון?!)

       

       

        15/3/10 10:16:

      צטט: קוסם אמיתי 2010-03-14 09:51:57

      כל אחד חייב לעשות כפי יכולתו לשינוי. מקטן ועד גדול אם כל אחד מאיתנו היה עושה "דבר קטן" - אז היה שינוי גדול !!!

      * סינרגיה - (בעברית: אגבור) - סינרגיזם (מיוונית: synergos - לעבוד ביחד), פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל הגורמים בנפרד: שיתוף פעולה בין שתי קבוצות, פעולה משולבת.

      נכון קוסם, בשיתוף פעולה אפשר להזיז הרים ולחולל נפלאות.

      גם דברים פשוטים בחיים שנראים סבוכים וללא מוצא פתאום כבמטה קסם מוצאים פתרון כש"פתאום" זה עושה חלק קטן, שני עוד שלב, שלישי גם תורם משהו...ופתאום....הופ !  אין יותר בעיה... :-)

        15/3/10 10:13:

      צטט: oframon 2010-03-14 09:25:50

      הלוואי שכל אזרח יקח על עצמו פרוייקט קטן לעזור במשהו אחד קטן ואז....הכל ישתנה...ולטובה

      J

       

        15/3/10 09:35:

      צטט: .רות המואביה 2010-03-14 09:17:19

      אני כל כך מבינה אותך. לי היה מזל שאמי אהבה חיות. לכן היה זה אך טבעי שאמשיך בדרכה של אמילתת אוכל לכל יצור חי שאני רואה.. אני מאכילה את העורבים..וכן הרבה חתולי רחוב. לי קשה להתעלם ממצוקתם.. אוהבת לקרוא אותך ועל רגישותך . תבורכי. *

      תודה יקרה, זה אכן לפעמים טבוע בנו, לפעמים אנו גדלים לתוך זה, לסביבה כזו עם מודעות, ולפעמים....זה לא מכאן ולא מכאן...לפעמים זה בדם של הבנאדם עצמו.

      סבתא שלי ז"ל לא היתה יכולה לשאת שמישהו יהיה רעב. את כולם היא היתה מאכילה. נכדים, ילדים, זרים, חסרי בית, חתולי רחוב, זה נבע אצלה יותר מיצר אמהות כזה, להאכיל את כולם, שאף אחד לא יהיה רעב.

      גם מי שהיה שבע, לא עזר לו הרבה....תאכל תאכל יא איבני....תאכל....

        15/3/10 09:23:


      יקירה..

      הכל מתחיל ומתחיל בחינוך בבית..

      תודה על רגישותך הנפלאה..

        14/3/10 23:27:

      צטט: טומבוי 2010-03-14 08:41:05

      באמת אי אפשר להעמיס על כתיפינו את כל עוולות העולם וגם פה בארצנו הקטנה יש לא מעט אבל אנחנו סה"כ בורג קטן במערכת האנושות כולה כל אדם הוא עולם ומלואו בעצמו אני אישית ומשפחתי שימשנו כמשפחה מארחת לילדת פנימייה באזור מגורינו למשך 3 שנים באיזשהו שלב החיים הפרידו בינינו הסבל שלהם הוא כל כך גדול לפעמים שקשה לתפוס ולהבין כמה שניסיתי לרפד, להגן, לתת בסופו של דבר הרוע גבר..... וזאת רק ילדה קטנה

      חברה יקרה, לפחות ניסית. כאמור לא הכל ולא לכולם אנו יכולים לעזור, אנו רק יכולים לנסות.

      לפחות אנו מנסים.

      הנורא מכל בעיני שמפסיקים לראות ומפסיקים לנסות.

      בהקשר לילדים אני כל הזמן חושבת על רוז המסכנה, אולי אם מישהו היה מנסה לעזור לה היא לה היתה גומרת את חייה הקצרים האומללים בתוך מזוודה אדומה.

        14/3/10 23:05:

      בהחלט פוסט חזק וחשוב בעיני! *

      אם ישנם אנשים הנוטשים ומתעללים בני משפחה קשישים או כאלה שאינם מתפקדים,

      אז להתפלא שנוטשים ומתעללים בבע"ח....?

        14/3/10 22:34:

      צטט: bonbonyetta 2010-03-14 20:19:56

      צטט: ההע 2010-03-14 08:36:30

      בונבונייטה יקרה פתחתי את המחשב מיד לאחר שקמתי ואני קוראת את הפוסט הזה  הוא  קשה מאוד קשה

      נראה שנכתב בדם ליבך. לא הרבה מבין הדברים שנכתבים פה בקפה מצליחים לגעת ללב כל כך חזק. אבל אצלך הכל כל כך אמיתי..  והכנסת גם אותי לסערת רגשות.  רוצה לכתוב לך עוד אבל חייבת לצאת  ואחזור מאוחר יותר ואוסיף

      אבל הייתי חייבת לכתוב בינתיים כמה מילים וגם שיהיה לך היום יום טוב ותני נשיקה חזקה ללולי ממני עם חיבוק גדול

      וגם לך חיבוק גדול ציפי    

      צר לי ציפי

      דיברתי עם לולי, וממך הוא לא מוכן לקבל חיבוק בצורה כזו, בעקיפין, רק באישי. ! גם אני, וגם זואי.

      תודה, שמחה שהצלחתי לגעת.

      התגובה שלך שווה בעיני המוני כוכבים, חבל שאי אפשר לככב תגובות...

       

       

      היי בונבונייטה

      חזרתי אלייך

      טוב קודם כל אשמח לחבק את זואי ולולי פעם באישי!

      רוצה לספר לך שבעקבות הפוסט שלך עלו לי לראש 

      הרבה אירועים שקרו לי בעבר..

      כך למשל אנשים לא זורקים רק בעלי חיים זקנים לרחוב

      שזה איום ונורא, יש שזורקים גם גורים שרק נולדו.

      ניסיתי פעם לגדל 4 גורים כאלו שנזרקו ליד ביתי בתוך קרטון.

      עם בקבוק ושמיכות חמות. לא הצלחתי. הם החזיקו מעמד רק שבועיים.

       ווטרינר הרדים אותם שלא יסבלו.

      חשבתי גם על האמא שאף פעם לא ראיתי איך אפשר לקחת מאמא

      את ילדיה ולזרוק אותם?  


      ובאשר לניסויים בבעלי חיים , הייתה לי שכנה במקום מגוריי הקודם

      שסיפרה לי שלמדה ביולוגיה ובעקבות ניסויים שנאלצה לערוך בכלבים

      עזבה את החוג. היא זוכרת כלב שעשו בו נסיונות ובשארית כוחותיו

      זחל אליה הסתכל עליה בתחינה לעזרה..

      עדיין מאמין שתעזור לו

      זה קרע את ליבה 

      והיא לא עמדה בכך ועזבה את החוג.

      תאמיני לי בונבונייטה, כל אחד שאיכפת לו ועושה , גם אם עושה הרבה

      כמוך, מרגיש כאילו לא מספיק כי העולם קשה ומלא עוולות

      ולפעמים אי אפשר להכיל הכל

      אבל אני חושבת שאנשים כמוך לפחות מהווים איזון שהעולם הזה לא יקרוס..

        14/3/10 22:28:

       

      (הציור כתוספת בונוס ממני :-)

      היות ומלאך מקומי שלנו מסתדר עם המון דברים חוץ מאשר הבאגים הקטנים של הקפה שלנו....(כמו גודל אותיות וכאלה שאף פעם לא מסתדר בביתנו הקט כפי שאנו באמת רוצים....

      והיות ואינני מוותרת על תגובתו כלל וכלל, עשיתי זאת במקומו

      והרי תגובתו של מלאך מקומי

      באותה מידה הבושה יכולה להיות שייכת לכולנו!!  הָיְתָה בֵּינֵינוּ פַּעַם, אִשָּׁה וּשְׁמָהּ בּוּשָׁה. הִיא א הָיְתָה יָפָה, הִיא א הָיְתָה אוֹפָה, אַךְ מְחַזְּרִים הָיוּ לָהּ, מֵאֵילַת וְעַד מְטוּלָה: גֶנֶרָל שֶׁאָנַס אֶת בִּתּוֹ, אַדְרִיכָל שֶׁהִרְעִיל אֶת אִשְׁתּוֹ, עִתּוֹנַאי שֶׁפִבְּרֵק כַּתָּבָה בָּעִתּוֹן, וְקַבְּלָן שֶׁהֶחְלִיט לְקַמֵּץ בְּבֶּטוֹן, מְהַנְדֵּס שֶׁכִּיֵּס, וּמַנְכָּ"ל שֶׁמָּעַל – הֵם יָדְעוּ שֶׁתָּמִיד הַבּוּשָׁה בְּבֵיתָהּ, מְקַבֶּלֶת, קָהָל. כָּךְ בַּחַמְסִינִים, בַּגְּשָׁמִים, בָּעֲרָפֶל, בָּעֲלָטָה – מִכָּל פִּנָּה הִגִּיעוּ קְרִימִינָלִים אֶל בֵּיתָהּ, כֻּלָּם סְמוּקֵי פָּנִים, כֻּלָּם – בְּגֵו שָׁפוּף, כֻּלָּם עָמֹק בִּמְעִילָם, טוֹמְנִים אֶת הַפַּרְצוּף. וְהִיא גִּלְּתָה סִימְפַּתְיָה, לְכָל שְׂדֵרוֹת הָעָם, תָּמִיד בְּרֹב אֶמְפַּתְיָה, לִטְּפָה הִיא אֶת רֹאשָׁם, אֲפִלּוּ בְּיָמִים, שֶׁכְּבָר נָפְלָה מִן הָרַגְלַיִם, וְגַּם כְּשֶׁאוֹטוֹטוֹ, נֶעֶצְמוּ לָהּ הָעֵינַיִם – הִיא א סֵרְבָה לְאִישׁ, תָּמִיד עָבְדָה סְבִיב הַשָּׁעוֹן, מִבְּלִי לָקַחַת יוֹם אֶחָד חֻפְשָׁה אוֹ שַׁבָּתוֹן, וְא הוֹעִיל אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָמְרוּ לָהּ הַהוֹרִים: "גֶּעוַאלְד, זֶה א נָעִים! כָּל הַשְּׁכֵנִים כְּבָר מְדַבְּרִים!" כִּי בּוּשָׁה הָיְתָה עוֹנָה: "אָכֵן, זֶה עֵסֶק תּוֹבְעָנִי – אֲבָל תָּבִינוּ  – הוּא תָּפוּר מַמָּשׁ לְמַעֲנִי." אַךְ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל קְלִינִיקָה פּוֹרַחַת שִׁנֵּי הַזְּמַן הֵחֵלּוּ לְכַרְסֵם בַּמְאָרַחַת, וְגַּם קְלִיֶנְטִים שֶׁאַף-פַּעַם מִבֵּיתָהּ א מָשׁוּ – הִתְחִילוּ לְהַבְחִין שֶׁהַשֵּׁרוּת הוּא כְּבָר א מַשׁ'וּ: בְּנוֹכְחוּת אוֹרֵחַ, רֹאשָׁהּ הָיָה צוֹנֵחַ, וְא תָּמִיד הִבְחִינָה מִי נִכְנַס וּמִי יָצָא, הַאִם הָיָה זֶה הַנָּשִׂיא אוֹ ראשׁ הַמּוֹעָצָה (?) הַאִם יוֹשֵׁב מוּלָהּ אַדְמוֹ"ר שֶׁאַבְרֵכִים הִטְרִיד – אוֹ שֶׁמָּא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁמִּסְמָכִים הִשְׁמִיד (??) כֵּן, כָּל יוֹם הָיְתָה פָדִיחָה, כִּי לִזְכֹּר כְּבָר א הִצְלִיחָה מִי חִפֵף וּמִי זִיֵּף וּמִי שִׁחֵד וּמִי מִלְכֵּד, וּמִי שָׁדַד וּמִי מָעַד וּמִי בְּדִיּוּק בְּמִי בָּגַד - - - וְכָךְ לְאַט-לְאַט, הִיא הָלְכָה וְדָעֲכָה, וְהָלַךְ וְהִתְקַצֵּר, גַּם הַתּוֹר לְיַד פִּתְחָהּ לָכֵן כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד בּוּשָׁה הוֹדִיעָה לָאֻמָּה שֶׁאֶת הַבַּסְטָה הִיא סָגְרָה – א קָמָה מְהוּמָה, וְאִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל, גַּם א מַמָּשׁ נִדְהַם כְּשֶׁהַקַּרְיָן הוֹדִיעַ, שֶׁלְּבָבָהּ, נָדַם. הָיָה זֶה יוֹם סַגְרִיר כְּשֶׁהִיא הוּבְלָה אֶל הַקְּבוּרָה וְשׁוּם דִּבְרֵי הֶסְפֵּד אוֹ הוֹקָרָה אִישׁ א קָרָא, וְאִישׁ מִכָּל לָקוֹחוֹתֶיהָ א הִזִּיל דִּמְעָה, וְאִישׁ מִמְּחַזְּרֶיהָ א תָּלָה שׁוּם מוֹדָעָה וְאִישׁ כַּיּוֹם כְּבָר א יוֹדֵעַ מִי הָיְתָה אוֹתָהּ בּוּשָׁה שֶׁגְּבָרִים רַבִּים הַבַּיְתָה לְהַזְמִין א חָשְׁשָׁה, כִּי עַל קִבְרָהּ צָמְחוּ מִזְּמַן קוֹצִים וַחֲרוּלִים וּבַחֲצַר בֵּיתָהּ מְיַלְּלִים הַשּׁוּעָלִים וְשׁוּם נָבָל אוֹ קְרִימִינָל כַּיּוֹם כְּבָר א מַשְׁפִּיל עֵינָיו, וְשׁוּם נוֹכֵל – בִּמְעִילוֹ אֵינוֹ מֵלִיט פָּנָיו, וְשׁוּם גַּנָּב בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ א מַסְמִיק וְא מַחֲוִיר, וְגַם אֶת הַשָּׁלָל אִישׁ א טוֹרֵחַ לְהַסְתִּיר וְרַק קְשִׁישֵׁי הַדּוֹר, בְּרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה, מוֹדִים שֶׁהֵם זוֹכְרִים עוֹד, אִשָּׁה בְּשֵׁם בּוּשָׁה, שֶׁהָיְתָה (יֵשׁ לְהוֹדוֹת), מְסוּרָה וְחָרוּצָה – אַךְ כַּיּוֹם, מַה לַּעֲשׂוֹת, הִיא כְּבָר, אֵינֶנָּה, נְחוּצָה 

        14/3/10 22:24:

      נשמה-את מתביישת??

      חבל שאין עוד כמה אלפים כמוך! 

        14/3/10 21:27:

      אם נתאחד אני מאמין שנוכל לעשות הרבה הכח שלנו יהיה חזק .
        14/3/10 21:25:


      גם אם אינכם יכולים לעזור או לעשות מאום

       אל תתעלמו מעוולות, מדברים שאינם כתקנם,

       עשו ולו משהו קטן, תראו ותזכרו אותם,

      כי כשלא מפסיקים לראותם עדיין יש תקווה לשינוי....

      זה כל כך חשוב.. תודה לך,,

       לקרא ולהפנים....

        14/3/10 20:19:

      צטט: ההע 2010-03-14 08:36:30

      בונבונייטה יקרה פתחתי את המחשב מיד לאחר שקמתי ואני קוראת את הפוסט הזה  הוא  קשה מאוד קשה

      נראה שנכתב בדם ליבך. לא הרבה מבין הדברים שנכתבים פה בקפה מצליחים לגעת ללב כל כך חזק. אבל אצלך הכל כל כך אמיתי..  והכנסת גם אותי לסערת רגשות.  רוצה לכתוב לך עוד אבל חייבת לצאת  ואחזור מאוחר יותר ואוסיף

      אבל הייתי חייבת לכתוב בינתיים כמה מילים וגם שיהיה לך היום יום טוב ותני נשיקה חזקה ללולי ממני עם חיבוק גדול

      וגם לך חיבוק גדול ציפי    

      צר לי ציפי

      דיברתי עם לולי, וממך הוא לא מוכן לקבל חיבוק בצורה כזו, בעקיפין, רק באישי. ! גם אני, וגם זואי.

      תודה, שמחה שהצלחתי לגעת.

      התגובה שלך שווה בעיני המוני כוכבים, חבל שאי אפשר לככב תגובות...

       

        14/3/10 20:16:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-03-14 08:24:02

      מחביאה את ראשי מבושה אף פעם לא עושה די כפי שבאמת הייתי רוצה!

       

      תעזבי זה עוד כלום,

      אני כבר מזמן נכנסתי מתחת לשולחן ....

      את יודעת כמה שנים אני כבר גרה שם?

      מתחת לשולחן....?

      מהבושה?

        14/3/10 20:13:

      צטט: נסים גבאי 2010-03-14 07:20:16


      דרך דבריך למדתי עוד משהו קטן כאן בקפה: לא ניתן לדרג פעמיים אותו פוסט *

      כל מילה שלך בסלע.

      תודה ניסים,

       

      כאן בקפה זה ידוע, ויש גם חוק זה, וגם את "חוק ה 24" ועוד כהנה וכהנה חוקים ותקנות "כטוב לבו ביין" של מחוקק החוקים של הקפה

       

        14/3/10 20:09:

      צטט: מגן דהרי 2010-03-14 06:57:04

      מחזק אותך חברה שלי על דברייך הממוקדים למצפונו ליבו ושיכלו של כל אחד מאיתנו

      אכן צדקת ...בבקשתך לא להתעלם,להביט להאיר ובכך כבר נוצר בסיס לשינוי " גם ניצוץ קטן באפלה , יפזר ערפילים רבים " מי ייתן וירבו ניצוצות שכמותך

      תודה חבר יקר,

      גם לניצוץ שלך בהחלט בהחלט לא חסר, שהרי "אינך טומן ידך בצלחת"

      בהצלחה גם לך איש, שתזכה תמיד לעזור לנזקק ולא להיזדקק.

       

        14/3/10 20:03:


      ומה שאת עושה

      ועושים לאחרונה

      מבליטים אל לב הסער הציבורי את הנושא

      ודוחפים

      זה כבר מעשה רב

      וזה מזיז ויזיז אם ירצה הלב

       

      תודה

      לאה

        14/3/10 20:00:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-03-14 06:47:37

      בונבונייטה יקרה את אמרת כל-כך נכון. אי אפשר לעזור לכולם, להכל בבת אחת. עניי עירך קודמים - אמירה חשובה שמסבירה איך נעשה סדרי עדיפויות.. ואת עושה המון, אז מנסים להתמקד בטוב. שבוע טוב ומקסים

      שלום רויטל

      תודה לך רויטל.

      אני מנסה לפעול לא לפי עקרון זה של עניי עירך קודמים, ולא לפי עקרונות או חשבונות בכלל.

      כשיכולה עוזרת כשלא לא.

      בגדול משתדלת לא לעשות בכלל חשבונות, וכן משתדלת להתמקד במי שהכי פחות שמים לב אליו ועוזרים לו, מי שאצל כולם הוא בסוף סולם העדיפויות....

      ומה תעשי אם מזדמן לך מקרה שאת יכולה לעזור שאינו מעניי עירך? תעשי חשבון רגע, ההוא קודם....?

      ואם עני מעירי יהיה יחסית במצב טוב ועני שלא מעירי יהיה במצב גרוע הרבה יותר, אז הוא אצלי קודם....


        14/3/10 19:54:

      צטט: שרה קונפורטי 2010-03-14 03:33:26

      תודה לך,  על פוסטים שכאלו, שאי אפשר להפסיק לקרוא, אפילו שהשעה כל כך מאוחרת. לקחתנו לתשומת לב.

       

      מאחלת חג פסח שמח . בהצלחה. שנשמע רק בשורות טובות.שבוע נהדר,  גיע לך לגמרי, חברתי היפה.

      שרה קונפורטי

       

      www.sarakonforty.com


        14/3/10 19:52:

      צטט: מלאך מקומי 2010-03-14 01:26:12

      באותה מידה הבושה יכולה להיות שייכת לכולנו!!


      בהחלט, אלא שיש כאלה שאין להם, פשוט אין להם את זה בדיסק הקשיח. אין .

        14/3/10 19:46:

      צטט: אורורה בורליס 2010-03-14 01:12:49

      פוסט קשה, שיהיה לכולנו שבוע טוב אמן! שנראה איך הדברים מסתדרים כאן אצלינו.

       

       

        14/3/10 19:45:

      צטט: שבויה 2010-03-14 00:48:21

      שותפה לכאב שלך, ולתחושת חוסר האונים והייאוש. אבל הנה, יש כאן אנשים כמוך, אם רק נדע לקבץ את כולם אולי ביחד נוכל לשנות משהו, אפילו קצת

      לא חייבים לקבץ יקרה, למרות שזה רעיון לא רע, כי בשיתוף פעולה ההשפעה חזקה ויעילה יותר.

      כל אחד יכול לעשות קצת מודעות לדברים תמיד בכל מקום ובכל מצב. כשהולכים ברחוב ורואים ילד מנסה לבעוט או מפחיד חתול, לא לשתוק, לא לומר זה לא יעזור, לומר מה שצריך. פעם ועוד פעם ואחרי כמה פעמים זה יכנס....סתם דוגמא...

       

       

        14/3/10 19:41:

      צטט: ארזעמירן 2010-03-14 00:03:34

      לא את כל עוולות העולם את חייבת לשאת על כתפייך (תשאירי גם משהו לאחרים...)

      ארז יקר,

      אני קמצנית נורא, רוצה הכל בשבילי....

       

      וברצינות, פעם הייתי קצת כך, היום אני יודעת שזה לא אפשרי, ועל זה בדיוק הפוסט.

      שאי אפשר קומץ אנשים לעשות כל הזמן עבור כולם להציל את כולם, אבל אם כל אחד יעשה ולו משהו קטן, לפעמים, זה כבר ייראה אחרת.

      ועדיין גם אם עושים ולו משהו קטן שנדמה שלא יעזור, זה כן עוזר, בדיוק כמו משל כוכב הים...

        14/3/10 18:40:

      את בחורה שאכפת לה אולי תיהי פולטיקאית נראה לי שתוכלי לתרום הרבה
        14/3/10 15:52:

      צטט: אמןההסוואה 2010-03-14 00:03:07

      דיבורים מפה עד לעננים ואף אחד לא עושה שום דבר לעצור את הרוע שלא יבלבלו לנו את המוח עם מוסר וחינוך

      מי ששורף חתול, מי שרוצח ילדה, מי שמתעלל בזקן, מי שאונס עם חברים שלו ילדה מבי"ס, מי שדורס עם ג'יפ (שכמה שהוא יותר גדול ושחור ככה הזין שלו יותר קטן) ובורח, מי שמועל באמון שניתן לו כאיש ציבור ואז מבקש חנינה על פועלו (ושכח למה משה לא נכנס לארץ המובטחת למרות שיש לו כיפה שחורה) אין לו מוסר ואין מה לרחם עליו

      מעניין את סבתא שלי ז"ל איך ההורים שלו התנהגו אליו בילדות או החינוך שקיבל או לא קיבל רק דבר אחד מניע אנשים להתגבר על יצר הרוע והוא פחד אם העונשים יהיו בהתאם לחומרת העבירה - אנשים יחשבו פעמיים אפשר לשלב את זה גם בדמוקרטיה לא חייב להיות שלטון פחד אבל הפחד צריך להיות נטוע באנשים כדי שידעו שאחרי שפגעו באחר הם יצטערו על זה במשך כל החיים העלובים שלהם שום דבר פה לא ישתנה אם נמשיך לרחם על כל חלאות האדם האלה

      בהחלט. אני אתך, צריכה להיות אכיפה וחכמה, ופחות נסיבות מקלות.

      לא יזיק גם שיוויון ועונשים בהתאם לעבירות ולא בהתאם למי העבריין ואיזה עו"ד לקח...

      חבל בדימקורטיה יש מגבלות מסוימות....

        14/3/10 15:32:

      צטט: איתן המיסטיקן 2010-03-14 00:02:31

      את  יודעת  בתחילת  שנות  ה-80  יצאתי  לפעולות  במדים  ש - היו  מוגדרות  כ-פעולות  שאם  ניתפס  מעבר  לקווים  ניטען  שהיו  על  דעתנו  ומדינת  ישראל  לא  שלחה  אותנו .  הינו  חדורים אמונה שאנו  מסכנים  את  עצמנו  וזה  לא  לשווא .  זה  כדי  ששאר  עמנו  יוכל  לחיות  פה  בבטחון .  גם  את חיינו  יכולנו  להפסיד  וזה  גם  היה  בסדר .  כמו  שנאמר  אין  מילחמות  יפות .  אולם  רבים  וטובים  מתנהגים  בטיפשות  בכל  מה  שנוגע  לגלעד ולמעשה  גורמים  להישארתו  בשבי  זמן  רב  .  הרעש  התיקשורתי  העלה  את  ערכו  וגרם  לחמאס  להציב  דרישות  בומבסטיות .  כרגע  מבחינת  דעת  הקהל  שלהם  החמאס  אינו  יכול  להסתפק  בפחות  ממה  שראוי  להשיג  בתמורה  לשבוי  כזה  סאלב .  צר  לי  מאד  על  כך הייתי  שמח  מאד  אם  היו  משחררים  אותו  בחשאיות  .  לגבי  שאר  הקיטור  ,  אז  אכן  אנו  צריכים  לעיתים  ליהיות  קצת  גמישים  לא  רק  בגופנו  אלא  גם בנפשנו  ולסלוח  לעצמנו  זה  לא  דבר  רע

      בהחלט קו למחשבה, תודה

      קניתי  a

        14/3/10 15:30:


      בונבונייטה,

      יש דבר אחד שאני ממש לא מתביישת בו...

      להגיד לך שאת כל כך מיוחדת!!!

      שאת נשמה נדירה!

      מה יכולתי אני לעשות?

      רק קצת להקשיב דרך המקלדת,

      עינים במסך הכחול,

      וקצת לחשוב...

      ואולי זה יעזור.. ?

        14/3/10 15:29:

      צטט: Neora 2010-03-13 23:36:36


      כאן את לדעתי מתפרצת לדלת פתוחה כאן הרי כולנו מצפוניסטים ונגד עוולות, וחושבים כמוך

      הלוואי וכל מה שכתבת ישתנה לטובה

      כי זה באמת כ"כ מייאש.

      וכמובן הלוואי ואת צודקת חברה,

      העניין שמספרם של אלה ש"דלתם פתוחה" אינם גבוה יחסית לעוולות, תמיד יש חוסר....ואכן הלוואי וזה ישתנהץ

      הדלת אצל כל השאר אינה כה פתוחה, ואני תמיד מקווה שגם אחד כזה ייקלע אלי לבלוג, ואז גם אצלו יפתח איזה סדק קטן, ואולי אח"כ לאט לאט כל הדלת....   J  J

        14/3/10 15:07:

      אל יאוש!
      ציון לפוסט: 10

       

      תודה ושבוע טוב.
      נשתדל מאוד גם אנו!

        14/3/10 14:30:

      צטט: RonArzi 2010-03-13 23:00:36


       

      {

       

        14/3/10 14:28:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-03-13 21:21:16

      ועוד איזו מטרה קדושה!! תכלית ראויה לשמה: לעורר את מצפונו של כל אחד מאיתנו, באופן אישי. לתת לקול הפנימי שלנו להדהד לנו מבפנים, ובשום אופן לא להשתיקו! תודה לך חברה יקרה על שנטלת על כתפייך הצנועות את מצפונו

      של העולם כולו *****

      תודה יקרה,

      ראשונה, סחתיין  :-)

      למדתי מנסיון כאוב שלי שלא ניתן להשתיק את המצפון בסופו של דבר זה עולה יקר יותר.

      כמובן שיש מי שאצלו זה קל מאד, שה"דבר" הזה אצלו ממילא זעיר ביותר....

      חברה, לא לקחתי על כתפיי משא שאני יודעת שלא אוכל לשאת. בעבר מצאתי את עצמי עושה זאת מבלי משים, אך בסופו של דבר לומדים, אם רוצים או לא...:-)

      הפוסט בדיוק בנושא.

      אנני לוקחת זאת על כתפי אך מנסה לעודד אחרים לפעול ולו במעט שיכולים, מנסה להאיר בפנס קטן על מה שלפעמים נוח לכל אחד מאתנו להתעלם ממנו, גם לי.

      כשכל פרט, כל אחד, עושה משהו ולו פסיק, כשכל אחד מודע, רואה, ולא מתעלם, אז, לפעמים קורים ניסים  Y

       

        14/3/10 14:15:


      עוד אשוב לקרוא 

      מפני ריבוי הנושאים

      ואשתדל להגיב .  

      בושה מהצד האחד אבל גם הרבה תקווה מהצד השני ,כי הרי לא מעטים גם האנשים העושים טוב וחושבים נכון

      ואת בונבונייטה ,ביניהם.

        14/3/10 10:52:


      בונבוניטה יקרה,

      הדמעת אותי בסיפור עליך כילדה, הזכרת לי אותי ,

      אותי הקטנה שהייתה צריכה להלחם באטימות של המבוגרים .

      ואני מצטרפת אליך , כי הבושה תפסה מקום נכבד בלבי.

      אני מתביישת בכולנו , בכל הנושאים , בנוסף על שלך .

      מתביישת ביהודים ישראלים ,אשר שכחו מאיפה הם באו ולא רואים לאן הם הולכים .

      אני  מתביישת בכל אותם קיצוניים , אשר מוזלים את ערך השואה וקוראים לאנשים אשר לא מחזיקים בדעתם יודופובים.

      אני מתביישת בנו , על כי לא השכלנו ללמוד מהחיות , איך לחיות עם הטבע הקיים.

      אני מתביישת בכל אותם אנשים חזירים , אשר אינם ממחזרים  וזורקים בכל מקום אשפה מבלי להפרידה,

      אני מתביישת בכל האנשים שמעניין תתחת שלהם , אקולוגייה וחיבור לאדמה המיטיבה.

      אני מתביישת בכל האנשים אשר חושבים קודם ורק על עצמם וכל השאר הם בגדר נושאים שיש לטפל בהם למען הריטינג של עצמם

       

       

        14/3/10 10:32:


      כול הכבוד,

       

      וצודקת....

       

      כול עוד לא מפסיקים לראות

      ולשאול ולהתבייש

       

      יש תקווה...

        14/3/10 10:10:

      מסכימה עם כל מילה שלך.

      המצפון שלי שקט שכן אני דואגת לבעלי החיים בסביבתי...

      עד כמה שאני יכולה....

      אהבתי את התקווה..את האופטימיות לשינוי.


      funscrape.com

        14/3/10 09:51:


      כל אחד חייב לעשות כפי יכולתו לשינוי.

      מקטן ועד גדול

      אם כל אחד מאיתנו היה עושה "דבר קטן" - אז היה שינוי גדול !!!

      *

      סינרגיה - (בעברית: אגבור) - סינרגיזם (מיוונית: synergos - לעבוד ביחד), פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל הגורמים בנפרד: שיתוף פעולה בין שתי קבוצות, פעולה משולבת.

       

        14/3/10 09:25:

      הלוואי שכל אזרח יקח על עצמו פרוייקט קטן לעזור במשהו אחד קטן ואז....הכל ישתנה...ולטובה
        14/3/10 09:17:

      אני כל כך מבינה אותך.

      לי היה מזל שאמי אהבה חיות.

      לכן היה זה אך טבעי שאמשיך בדרכה של אמילתת אוכל לכל יצור חי שאני רואה..

      אני מאכילה את העורבים..וכן הרבה חתולי רחוב.

      לי קשה להתעלם ממצוקתם..

      אוהבת לקרוא אותך ועל רגישותך .

      תבורכי.

      *

        14/3/10 08:41:

      באמת אי אפשר להעמיס על כתיפינו את כל עוולות העולם

      וגם פה בארצנו הקטנה יש לא מעט

       

      אבל אנחנו סה"כ בורג קטן במערכת האנושות כולה

      כל אדם הוא עולם ומלואו בעצמו

       

      אני אישית ומשפחתי שימשנו כמשפחה מארחת

      לילדת פנימייה באזור מגורינו למשך 3 שנים

       

      באיזשהו שלב החיים הפרידו בינינו

      הסבל שלהם הוא כל כך גדול לפעמים

      שקשה לתפוס ולהבין

      כמה שניסיתי לרפד, להגן, לתת

      בסופו של דבר הרוע גבר.....

       

      וזאת רק ילדה קטנה

        14/3/10 08:36:


      בונבונייטה יקרה

      פתחתי את המחשב מיד לאחר שקמתי

      ואני קוראת את הפוסט הזה 

      הוא  קשה מאוד קשה

      נראה שנכתב בדם ליבך.

      לא הרבה מבין הדברים שנכתבים פה בקפה

      מצליחים לגעת ללב כל כך חזק.

      אבל אצלך הכל כל כך אמיתי.. 

      והכנסת גם אותי לסערת רגשות. 

      רוצה לכתוב לך עוד אבל חייבת לצאת 

      ואחזור מאוחר יותר ואוסיף

      אבל הייתי חייבת לכתוב בינתיים כמה מילים

      וגם שיהיה לך היום יום טוב

      ותני נשיקה חזקה ללולי ממני

      עם חיבוק גדול

      וגם לך חיבוק גדול

      ציפי  

       

        

        14/3/10 08:24:

      מחביאה את ראשי מבושה

      אף פעם לא עושה די כפי שבאמת הייתי רוצה!

        14/3/10 07:20:


      דרך דבריך למדתי עוד משהו קטן כאן בקפה: לא ניתן לדרג פעמיים אותו פוסט *

      כל מילה שלך בסלע.

        14/3/10 06:57:


      מחזק אותך חברה שלי

      על דברייך הממוקדים למצפונו ליבו ושיכלו

      של כל אחד מאיתנו

      אכן צדקת ...בבקשתך לא להתעלם,להביט להאיר

      ובכך כבר נוצר בסיס לשינוי

      " גם ניצוץ קטן באפלה , יפזר ערפילים רבים "

      מי ייתן וירבו ניצוצות שכמותך

        14/3/10 06:47:


      בונבונייטה יקרה

      את אמרת כל-כך נכון. אי אפשר לעזור לכולם, להכל בבת אחת.

      עניי עירך קודמים - אמירה חשובה שמסבירה איך נעשה סדרי עדיפויות..

      ואת עושה המון,

      אז מנסים להתמקד בטוב.

      שבוע טוב ומקסים

        14/3/10 03:33:

      תודה לך,

       על פוסטים שכאלו,

      שאי אפשר להפסיק לקרוא,

      אפילו שהשעה כל כך מאוחרת.

      לקחתנו לתשומת לב.

      מאחלת חג פסח שמח .

       

      בהצלחה.

       

       

      שנשמע רק בשורות טובות.

       

      שבוע נהדר,

       

      מגיע לך לגמרי,

      חברתי היפה.

       

      שרה קונפורטי

       

      www.sarakonforty.com

        14/3/10 01:12:
      פוסט קשה, שיהיה לכולנו שבוע טוב אמן! שנראה איך הדברים מסתדרים כאן אצלינו.
        14/3/10 00:48:

      שותפה לכאב שלך, ולתחושת חוסר האונים והייאוש.

      אבל הנה, יש כאן אנשים כמוך,

      אם רק נדע לקבץ את כולם אולי ביחד נוכל לשנות משהו,

      אפילו קצת

        14/3/10 00:03:
      לא את כל עוולות העולם את חייבת לשאת על כתפייך (תשאירי גם משהו לאחרים...)
        14/3/10 00:03:

      דיבורים מפה עד לעננים ואף אחד לא עושה שום דבר לעצור את הרוע

      שלא יבלבלו לנו את המוח עם מוסר וחינוך

      מי ששורף חתול, מי שרוצח ילדה, מי שמתעלל בזקן, מי שאונס עם חברים שלו ילדה מבי"ס, מי שדורס עם ג'יפ (שכמה שהוא יותר גדול ושחור ככה הזין שלו יותר קטן) ובורח, מי שמועל באמון שניתן לו כאיש ציבור ואז מבקש חנינה על פועלו (ושכח למה משה לא נכנס לארץ המובטחת למרות שיש לו כיפה שחורה) אין לו מוסר ואין מה לרחם עליו

      מעניין את סבתא שלי ז"ל איך ההורים שלו התנהגו אליו בילדות או החינוך שקיבל או לא קיבל

      רק דבר אחד מניע אנשים להתגבר על יצר הרוע והוא פחד

      אם העונשים יהיו בהתאם לחומרת העבירה - אנשים יחשבו פעמיים

      אפשר לשלב את זה גם בדמוקרטיה

      לא חייב להיות שלטון פחד אבל הפחד צריך להיות נטוע באנשים כדי שידעו שאחרי שפגעו באחר הם יצטערו על זה במשך כל החיים העלובים שלהם

      שום דבר פה לא ישתנה אם נמשיך לרחם על כל חלאות האדם האלה

        14/3/10 00:02:
      את  יודעת  בתחילת  שנות  ה-80  יצאתי  לפעולות  במדים  ש - היו  מוגדרות  כ-פעולות  שאם  ניתפס  מעבר  לקווים  ניטען  שהיו  על  דעתנו  ומדינת  ישראל  לא  שלחה  אותנו .  הינו  חדורים אמונה שאנו  מסכנים  את  עצמנו  וזה  לא  לשווא .  זה  כדי  ששאר  עמנו  יוכל  לחיות  פה  בבטחון .  גם  את חיינו  יכולנו  להפסיד  וזה  גם  היה  בסדר .  כמו  שנאמר  אין  מילחמות  יפות .  אולם  רבים  וטובים  מתנהגים  בטיפשות  בכל  מה  שנוגע  לגלעד ולמעשה  גורמים  להישארתו  בשבי  זמן  רב  .  הרעש  התיקשורתי  העלה  את  ערכו  וגרם  לחמאס  להציב  דרישות  בומבסטיות .  כרגע  מבחינת  דעת  הקהל  שלהם  החמאס  אינו  יכול  להסתפק  בפחות  ממה  שראוי  להשיג  בתמורה  לשבוי  כזה  סאלב .  צר  לי  מאד  על  כך הייתי  שמח  מאד  אם  היו  משחררים  אותו  בחשאיות  .  לגבי  שאר  הקיטור  ,  אז  אכן  אנו  צריכים  לעיתים  ליהיות  קצת  גמישים  לא  רק  בגופנו  אלא  גם בנפשנו  ולסלוח  לעצמנו  זה  לא  דבר  רע
        13/3/10 23:36:


      כאן את לדעתי מתפרצת לדלת פתוחה כאן הרי כולנו מצפוניסטים ונגד עוולות, וחושבים כמוך

      הלוואי וכל מה שכתבת ישתנה לטובה

      כי זה באמת כ"כ מייאש.

        13/3/10 23:00:

       
        13/3/10 21:21:


      ועוד איזו מטרה קדושה!!

      תכלית ראויה לשמה:

      לעורר את מצפונו של כל אחד מאיתנו,

      באופן אישי.

      לתת לקול הפנימי שלנו להדהד לנו מבפנים,

      ובשום אופן לא להשתיקו!

      תודה לך חברה יקרה על שנטלת על

      כתפייך הצנועות את מצפונו

      של העולם כולו

      *****

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין