לא כל כך קל להפריד את הנושאים. חוץ מהפסקות לידה מינוריות תמיד עבדנו ביחד.

עם כל הגלגולים הגענו גם לטיולי 4X4. באחת הפעמים חברת ההפקה פרסה שולחן כיבוד בחוף הים. זה היה מביש. קיץ, צהרים, חוף הים ובלי צל. בנוסף לבושות הנ"ל החומוס (בצהריים קיצי על חוף הים!) הוגש מתוך קופסת הסלטים של סלטי X, והשאר באותה מתכונת. זוגי אמר למפיק "ככה לא עושים!" והמפיק ענה "יכול יותר טוב? הפריסה הבאה עליך". ככה מצאתי את עצמי מקימה מתחם אירוח בכל מיני מקומות במקום להיות מאחורי ההגה של הג'יפ.

חבר טוב, עם המון רצון לקדם שמע מגיסתו כי הם מחפשים משהו שיפיק לחברה שלהם אירוע שנתי. בלי לחשוב פעמיים המליץ עלינו. ללא כל נסיון קודם, בלי ציוד מתאים (ובמקרה גם בשבוע בו עברנו דירה) הפקנו ארוחה לחברה בפארק הירקון. כנראה שהצלחנו כי הנת הולדה הראשונה של החברה הייתה מורכבת ברובה מהפקת ארועים לכל משפחות וחברי עובדי אותה חברה.

בינתיים רכשנו ציוד, התרחבנו, פרסמנו והגענו לתודעתם של אנשים רבים. (תודה ל... יש עבודה).

עבודה יש. לפני ארוע יש לבנות תפריט ואח"כ לפרק אותו לגורמים ואז קניות. אחרי שכל המצרכים ביד גפן נכנסת למטבח.... אחרי שכל ההכנות המוקדמות הסתיימו נכנס זוגי לתמונה ומעמיסים על האוטו את כל ציוד ההפקה. המון סבלות. מגיעים למקום, פורקים, מעמידים תפאורה ואז - שוב אוכל. זוגי על המנגל והשאר לא חשוב. נגמר הארוע ואז שוב אורזים, מעמיסים וחוזרים לבסיס האם. בבסיס שוב פורקים והכל נשאר בדרך כי צריך לנקות ואת זה גברים לא עושים. משהו עלול ליפול להם.

 יום בהיר אחד גיליתי כי עברתי את אמצע הדרך. גיל 40 כבר מאחורי, עצמותי צועקות הצילו, והרחם נפרד ממני לבלי שוב.בשלב זה צעקתי חמס! עד כאן! התוצאות לא אחרו לבוא. הייתה אופציה לוותר עלי לחלוטין והייתה האופציה שנבחרה - למדר. מדורי הוא במטבח.

רגע, רגע, רגע, לא, זוגי לא התחיל לנקות (משהו עלול ליפול) אבל אני לא מעמיסה, לא פורקת. אני עוזרת בעיצוב המתחם, אני מחליטה מה יועמס, סגנון כלי ההגשה ועיצוב המתחם. אני אורזת (אין שום סיכוי שגבר ידע לארוז) את הפריטים הקטנים, הרבים והמעצבנים וכשמגיעם לבסיס האם אני מנקה ומסדרת. אם לא - כל המעברים יהיו סתומים. מנסיון של הרבה שנים.

20 שנים ביחד. זוגי מתעניין "עבורי" במתכונים חדשים ומעניינים, אבל חוץ מממנגל (גם אסאדו) ושניצלים ואורז בבית, זוגתו במטבח.