מי שקרא בעבר מכיר ויודע שיש לי ילד אוטיסט.היום אני הרבה יותר חזקה בזכות השיפור הרב שחל בו במהלך השנים.גם בבלוג אני מרגישה שיכולה לשתף אותכם בחיי .כותבת בקצרה את מסלול חייו של בני היקר.גיל שנה-בכי ללא סיבה. גיל שנתיים-לא הגבת לרעשי הסביבה.במקביל חיפוש אחראיבחון וטיפול במצב. גיל שלוש-איבחון מדוייקשאכן אתה ילד אוטיסט לכל דבר. גיל ארבע-אתה כבר במסגרת של גן לחינוך מיוחד. גיל חמש-באותו גן עם אנשי מקצוע המטפלים בך בטיפולים שונים ומגוונים.קלינאית תקשורת,מוזיקה,ציור ,פיסול,נגינה.כל דבר הקשור ליצירה בהתאם ליכולתך ובמטרה לקדם אותך. גיל שש-עדיין באותו גן מכירים כבר את משפחות הילדים בפגישות אבות בפגישות אימאות ,בטיולים משותפים וכמובן במסיבות.באותו גן עם מלווה צמוד בדרכך לגן ,כדי שלא תברח וכמובן לשמור עליך מכל סכנה.גיל שבע-גיל מיוחד עבורינו.שנת המילניום הביאה למשפחתינו בשורה גדולה.והיא שנגמלת מטיטול.אכן התגשמה תפילתנו ,בדיוק ביום זה.כל אמא לילד אוטיסט (אצלינו הסובל מפי.די.די.) מבינה ויודעת כמה קשה הטיפול.אך עם השנים עם הרבה אהבה וסבלנות בטיפול מתאים אפשר להגיע לתוצאות מדהימות.עתה בני לומד בבית הספר עדיין לחינוך מיוחד בכיתה קטנה עם טיפול מיוחד . צוות המשקיע במגוון טיפולים העוזרים כמובן להמשך קידומו. היום ילדי שר מצייר מפסל שוחה ומנגן באורגן ומופיע בקונצרט פעם בשנה. בניגון האורגן גם בבית משמח אותנו בכל מצב.מאחלת לכל אמא לילד אוטיסט שתאמין כמוני,שתמיד תהיה לה תקווה שתשמח במה שיש כי תמיד יש גרוע ביותר. |