סוף סוף מצאתי אתמול קצת זמן לגינה הקטנה שלי. שעה לפני שקיעת השמש לקחתי מכוש, הפכתי את אדמת הגינה, שתלתי פרחים חדשים, קצצתי את הענפים המפריעים של עץ השסק. אחרי שכבר התעייפתי התיישבתי על האדמה האדומה, הנחתי את ידי על אחד האבנים שמקיפים את העץ ועצמתי עיניי בנחת, כשפתאום שמעתי קול עז של יריות, זה היה ברצף, בלי הפסקה, היונים שעמדו על רשת הבטיחות של הנחל שליד, פתאום עפו באקראיות לכל עבר. אפילו הילדים השובבים של השכנים שגרים בגדה שממול רצו, צרחו, ולא הבינו מה קרה. לרגע חשבתי שקרה משהו מחריד, אך כשהזדרזתי והרמתי את ראשי לשמיים מזרחה, חיוך מפוקפק עלה על פניי. זה היה כנראה הזיקוק הראשון של הקיץ. הזיקוק שמבשר על פתיחתה הודאית של עונת החתונות בפרדיס.

היום, אחרי שעה של התארגנות, סיימתי את הליטושים האחרונים של האיפור. לקחתי לי מעטפה, ושמתי בה סכום כלשהו, מתנה לכלה, כשנשמעו צפירותיהן של מכוניות משפחת החתן שמגיעות מחוץ לכפר. הזדרזתי כדי להספיק להגיע ולא להידחס בין מאות האנשים שיצטופפו ויקיפו את הכלה עוד מעט. הרבה אנשים הלכו ברחוב, כמו בחג, הלכתי מהר ובקושי עברתי את המחסומים האנושיים והמכוניות. אני לא טיפוס חובב חתונות ורעש והולכת לחתונות רק כשאני מחויבת או כשאני בקשר רציני עם מישהו, למרות שאצלנו מזמינים בדרך כלל את כל הכפר כמעט. הפעם הייתי מחויבת, ולא מדובר בחתונה אלא במסיבת אירוסין.
מזל שהאירוע היה קרוב לבית. נכנסתי למתחם, ישבתי על אחד הכיסאות הקדמיים, שסודרו בדייקנות לפי קווים ישרים ששורטטו על הרצפה. ישבתי לבד, כי לא הכרתי הרבה אנשים שם. רוב האנשים רקדו ברחבת הריקודים הרחבה מדי. עברו 10 דקות ולא ראיתי עדיין את הכלה. כל המוזמנות הקיפו אותה, והיא נבלעה ביניהן. המסיבה נשית, הצלמת אישה, והייתה גם תקליטנית, שבינתיים קראה במיקרופון שהשיר הבא הוא שיר לכלה ולאימא שלה במיוחד, הן היחידות ברחבה, "אסור שמישהו ירקוד חוץ מהן", צעקה. הרבה נשים לא מיהרו להתרחק מהרחבה, לכן אישה לבנה ושמנה, התחילה לדחוף את הנשים שברחבה ולצעוק שיתרחקו, כמו במלחמה, קולה אגב לא נשמע בגלל המוסיקה המוגברת, והיא הזיעה לשווא. בחורה אחת, חלקת שיער שחור, מלאה מעט, שהייתה בולטת במיוחד יצאה מרחבת הריקודים ופנתה מחויכת חיוך גדול, חיבקה ונישקה אישה אחרת שכרגע הגיעה למסיבה שנראתה זרה, ולא רק לנוף הכפר; הנה היא בעלת שיער בלונדיני מתולתל, לבושה חולצת טריקו ירוקה, סקיני ג'ינז, ארנק קטן ומשקפיים על השיער. עיני הנוכחות פנו אליה, האישה הבולטת דחפה את הבלונדינית לרחבה שהתחילה מיד להניע את מותניה בגמישות, ולהזיז את ראשה בשובבות, גאה בעצמה. זאת כנראה הזדמנות טובה בשבילה להראות את כישרונותיה. ואולי גם להתחרות בכל הנלהבות, המזיעות, המומחיות, המתפקעות מצחוק, המתרוקנות והנשפכות. חלקן אולי באו לחפש להן חמות, כי גברים לא תמצאו שם. מותר להן להתפרע, להתאפר, ללבוש את הלבוש הכי מבליט שיש, הכי מושקע שיש, ואולי הכי צמוד שיש, חלקן גם הורידו את כיסוי הראש שלהן. רק הבלונדינית נשארה על כנה, ומיד מהר גילתה שהיא לא יכולה לנצח את התותחיות. לאט לאט נסוגה מהרחבה. אותה אישה בולטת לקחה אותה מחוץ למסיבה, לצד אחר של המקום, לחצר שליד, בו היא תאכל ארוחה מיוחדת שהכינו לה, שם גם יש פינה נפרדת שמיועדת לגברים. לאט לאט, הנשים התעייפו, והתיישבו להן, יכולתי לראות אז את הכלה, שרק היא לא התעייפה. היא לא הייתה יפה במיוחד, רק השתנתה מאוד בלי כיסוי הראש שלה, הייתה לבנה כשלג, גבוהה, רזה, עיניה בהירות וחיוכה כובש. בניגוד לכלות הרגילות עבר הרבה זמן מתחילת המסיבה, ולא ישבה לנוח עדיין על הספה שעל הבמה המיוחדת המקושטת. ואני קבעתי לעצמי חצי שעה להישאר שם, ולא יותר, "איך אוכל לתת לה את המעטפה?", תהיתי כל עוד ישבתי שם. בסוף, התאמצתי, עליתי לרחבת הריקודים, לחצתי את ידה ונישקתי אותה, היא לחצה שארקוד, התנצלתי, ואמרתי שאני מתביישת. היא עזבה אותי בחיוך. עמדתי קצת ליד רחבת הריקודים, בדיוק כשהחתן עמד להיכנס למסיבה ולראות את ארוסתו לראשונה בלי כיסוי הראש. לא הספקתי לראות אותו פוגש אותה, ומיהרתי לצאת.
לא יודעת איך לקרוא למקום הזה שהתקיימה בו המסיבה, ואולי אני כן יודעת. פעם לפני שנתיים היה בשדות הכפר גן אירועים שסגרו אותו, אז הוא פתר את בעיית החתונות שהתקיימו רובן ברחובות הכפר הצפוף מדי. אך לפני שנה בערך שמעתי על מקרה מזעזע שאירע בכפרנו. גבר נפטר בגלל שהאמבולנס לא הצליח להגיע אליו. שתי הדרכים לביתו היו חסומות בגלל שתי חתונות שהתקיימו בו זמנית.
הרעיון של המקום הוא באמת גאוני. חצר רחבה ליד מגרש ענקי. המקום כל כך מושלם, נקי, לא ברחוב, אפילו יש מעליו סככה ענקית, אם חלילה ירד גשם. כאן גם יש אפשרות לתלות חבל ארוך של בלונים צבעוניים בקו ישר מהסל הימני לסל השמאלי. טוב שיש לנו את המגרש הזה. הכל בזכות הפיס!. טוב שיש לנו את החצר ההיא. יחי בית הספר היסודי שלי!.