סטנלי קראוץ', הכותב ומבקר הג'אז המרתק, כותב מידי פעם על ג'אז. בעבר היה מבקר ג'אז במגזין ג'אז טיימס, עד שפוטר בתואנה של קירבת יתר למוזיקאים. יש האומרים כי מאחורי הקלעים סטנלי קראוץ' פוטר בשל אופיו ותוקפנותו, הוא ידוע כחם מזג, שסטר למישהו שהעז לבקר את סיפרו. אך על כל חסרונותיו, הוא אחד הקולות הצלולים בעולם הג'אז, וצעיר המבקרים האמיתיים, איכשהו הוא נחת עם ערכי ביקורת אמיתיים בתקופה שבה הז'אנר של הביקורת כבר לא היה פופולארי, ובכל זאת הצליח למשוך עניין רב.
קראוץ' היה מהתורמים החשובים לסירטו של החשוב התיעודי של קן ברנס ב PBS ג'אז. עכשיו כותב סטנלי שבעצם "ג'אז פחות פופולארי, אבל עוצמתו נמשכת". סטנלי מקונן על כך שפעם המוזיקה הפופולארית כללה אמנים כאלה פיטג'ראלד, פרנק סינטרה, דיוק אלינגטון, ודייב ברובק, ואילו כיום החליפו אותם רוקנרול , היפ הופ, והנגזרות הריקניות שלו.
במצב הזה סטנלי מסביר כי עבודתו של האמן קראבאג'יו לא זכה להכרה במשך 400 שנה, עד שהציבור התקדם לדרגה שיכול היה להבין ולהכיר בגאונותו. מכאן מסיק סטנלי קראוץ' כי נותר מספיק ג'אז, ומספיק צעירים שמבינים את חשיבות הסווינג והבלוז וזה יכול להיות מצב דומה להכרה בקרבג'יו. במילים אחרות, מי שעושה היום ג'אז טוב, יכול להיות שמבחינה אומנותית ההכרה בו תגיע רחוק יותר.
אני דווקא שמח שיש סגנונות אחרים כגון רוקנרול, אי אפשר תמיד שיהיה רק ג'אז, אבל מצד שני,מאוד מזדהה עם ההשוואה לקראבג'יו.
|