ג.
וכשאומָר במאמר מכליל, שמבינה למה, את נפשם לעיתים, חוטפים אנשים ומעלימים לעולם אחר...
אז תאמר לי? מה? תאמר לי?
"זה לא אָת, זה מוחך הקודח, המייצר פאטה מורגנה של קושי" אמרת.
לקחתי את עצי הנוי המדומים שלי את מעינותיי את שמיכת המנוחה שהכנתי משערות ראשי הגזוז כבר. לקחתי.
מעלימה אותם לעולם אחר.
אתה חש?
(הערת המחברת: אין כאן אף אחד שהוא זכר באמת. יש שימוש במה שזיכרוני קורא לו אדם)
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חומד שלי...
רגע לפני שאת בתוך המערבולת הזו
ביקשתי
ואמשיך לבקש
מחבקת אותך
בתוך , גם לפני וגם אחרי...
וואוהו. תודה רבה!
תודה לך!
מה שאני רואה כאן
זה לא מוחך הקודח פטה מורגנה
אלא רוחך הכותבת.. נפלא
נהדרת - חיבוק
פאטה מורגנה של קושי ..
חזק ביותר ..
תודה מאיר!
תודה שמיים!
תודה שהגעת,
אוהבת את נוכחותך כאן
שמחה שאוהבת, יפה.
שמחה שפעולות אלה טובות בעינייך.
מעניין על מה זה מעיד.
על אופטימיות עינייך
או חוסר דיוקי במילים.
תודה
הרבה פעולות טובות - לקחתי, העלמתי. אני אוהבת.
מתחברת לבקשה של מאיר שמעלי
אל תפסיקי את הזרם הזה של שאלות ותהיות בינך לבינך
לשאלות שמעסיקות את כולנו ואת משתדלת לענות עליהן :-)
מקסימה כתיבתך בעיניי :-)
בקשה אחת פעוטה לי
אל תפסיקי (לנו) את הזרם הזה