"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
0
הזמן כמו גומי מתמרח - עוד פוסט על כך שמצ'עמם לי
החרדה הכי גדולה שלי בהוראה אינה מהמשובים כפויי הטובה או מהפרעות או מקונפליקטים, אלא מכך שהזמן שנועד לשיעור לא יעבור, כלומר שלא אדע איך למלא את הזמן. תמיד חשבתי שהקושי הזה קשור בחוסר העניין שאני מעוררת בסטודנטים אבל הבוקר עלתה לי מחשבה אחרת. ייתכן מאוד שהבעיה אינה השעמום של הסטודנטים אלא השעמום שלי. אילו הסטודנטים היו משתעממים אבל לי היה מעניין הם היו מרגישים שהזמן לא עובר אבל אני לא הייתי מרגישה את זה. אי לכך הגעתי למסקנה שמה שמה שמפחיד אותי יותר מכל בהוראה זה שאני משתעממת שם. ולכן, השאלה שעומדת בפני היא איך אני משעשעת יותר את עצמי? גם זו לא שאלה קלה אבל אולי אוכל למצוא לה תשובה בעוד שעל השאלה איך אני משעשעת אחרים אף פעם לא הצלחתי לענות. התחושה שזהו הכיוון הנכון של הצבת הבעיה מתאששת לי כאשר אני חושבת על כל שאר מקומות העבודה שעבדתי בהם, שם לא הייתי צריכה לשעשע אף אחד ובכל זאת הזמן היה עובר בעצלתיים. לא זוכרת אם כבר סיפרתי על כך שבמשרדים שעבדתי מילאתי לפעמים טבלאות יאוש של רבעי שעה. הבעיה היא שזה שהשעמום שאני חשה במקומות עבודה תופס לכל מקום עבודה רק מראה שהפתרון של הבעיה רחוק ממני. אז איך, לעזאזל, אני משעשעת את עצמי בעבודה? |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דווקא מהמעט שיעורים פרונטליים שיש לי לפעמים אני די נהנית למרות שהסטודנטים כנראה שלא. את זה אני לא עושה כל כך הרבה שנים. הבעיה היא הסדנאות שהן נתח זמן גדול. שם דווקא הסטודנטים הם אלו שעושים דברים ואני אמורה להנחות אותם. בניגוד להרצאות הפרונטליות אני עושה את זה כבר המון שנים ואילו יכולתי הייתי מפסיקה.
האם לא ניתן לגוון את צורת ההרצאה? את נושאיה?
לעשות אותה לא כהרצאה אלא כמשהו אחר פחות שיגרתי..? לתת לסטודנטים למשל להעביר חלקים ממנה? כך הם יצליחו אולי להפתיע אותך .... או כל פעם נושאים חדשים שלא עבדת עליהם עדיין. יותר עבודה אמנם , אך יותר עניין.
אני נוהגת כך כדי למנוע את השעמום שלי מחומרים החוזרים על עצמם ,ומשלבת אותם כל פעם בנושאים אחרים שאני מתעניינת בהם .אבל האמת....חושבת כל הזמן שאני באמת צריכה אולי לחפש משהו חדש ומלהיב יותר.. בשטח אחר.
כשמפסיקים להתלהב מהעבודה - היא הופכת לשוחקת.
ומה עושים אם התחביב העיקרי הוא להחליף תחביבים כל חודשיים (ולישון, ולאכול ולשחק כל הזמן את אותו משחק במחשב)?
ניחשת נכון. מה שמשכנע אותי זה פרק א', אבל אין לי מושג איך פרק יא עשוי לשכנע כנגד השעמום (אני כן משתכנעת מזה שלא צריך לפחוד אבל לא מזה שזה לא משעמם). תודה. היה מעניין.
ממש נהניתי לקרוא את קוהלת תודה להפניה הרלבנטית! לגופו של עינין (תרתי משמע) מתכון אפשרי הוא להפוך את ההובי שלך לעיסוק העיקרי. לא שזה פשוט למצוא ולבצע אבל שכרו בצידו של המאמץ. אם יש דבר שאני לא עומדת בו זה שיעמום!
דוקטורה
אין לי תשובות לסוגיית השיעמום שהעלית
קטונתי,
לעומת זאת
לקוהלת יש! (לא בטוחה שזה ישכנע אותך, אבל אולי יעניין)
בפרק א' העולם מתסכל ומשעמם
ובפרק י"א , בעזרת אותם הדימויים, הכל יכול להראות אחרת.....
הנה הלינק:
http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mgilot/qh-jiamum.html
אין לי פחד קהל אבל מה שיותר גרוע, אין לי דמיון, אבל את יודעת מה אנסה לחשוב לי הייתי מלבישה איזה ראש, אולי זה ישעשע אותי.
פעם נתנו עיצה למרצה מתחיל להפשיט את קהל השומעים,כך להקל על פחד הקהל שלו.
את עלולה לברוח משם בבהלה...
אז אולי תחליפי את ראשם בראש בעל חיים ע''פ רצונך או אופיים
זה ישעשע אותך מעט
ברור שהכל אינדיבידואלי. גם במשרדים שעבדתי וניהלתי טבלת יאוש, רוב האנשים הרגישו שמאוד מעניין להם והזמן רץ.
אתגרים בהחלט יכולים להיות הפתרון. הבעיה היא שכל שנה האתגר דומה מדי לאתגר בשנה שעברה וזה מפסיק להיות כיף. בעצם, יש גם אתגרים משעממים. אם היו נותנים לי אתגר לעלות לאוורסט נראה לי שהייתי מתה משעמום (ומכאבי שרירים).
באשר לילדים בכיתה א' הם ממש לא כוס התה שלי. פעם שמעתי מישהו שצחק שהוא מפחד מכל מי שפחות ממטר חמישים ואני מרגישה די דומה.
שאלות קשות את שואלת אחותי!!!!!
כניראה שזה מאד אינדיבידואלי.
גם אני מורה הרבה מאד שנים.
כשלימדתי בכתה א' למשל
הזמן היה עובר מהר מאד.
הקטנים האילו פשוט מקסימים,
לא נותנים לך רגע לנשום.
גם העבודה עצמה מענינת וגם אתגרית
הם צריכים בסוף השנה לדעת לקרוא.
אולי אתגרים הם הפתרון.