0

הזמן כמו גומי מתמרח - עוד פוסט על כך שמצ'עמם לי

10 תגובות   יום שני, 15/3/10, 10:20

החרדה הכי גדולה שלי בהוראה אינה מהמשובים כפויי הטובה או מהפרעות או מקונפליקטים, אלא מכך שהזמן שנועד לשיעור לא יעבור, כלומר שלא אדע איך למלא את הזמן. תמיד חשבתי שהקושי הזה קשור בחוסר העניין שאני מעוררת בסטודנטים אבל הבוקר עלתה לי מחשבה אחרת. ייתכן מאוד שהבעיה אינה השעמום של הסטודנטים אלא השעמום שלי. אילו הסטודנטים היו משתעממים אבל לי היה מעניין הם היו מרגישים שהזמן לא עובר אבל אני לא הייתי מרגישה את זה. אי לכך הגעתי למסקנה שמה שמה שמפחיד אותי יותר מכל בהוראה זה שאני משתעממת שם. ולכן, השאלה שעומדת בפני היא איך אני משעשעת יותר את עצמי? גם זו לא שאלה קלה אבל אולי אוכל למצוא לה תשובה בעוד שעל השאלה איך אני משעשעת אחרים אף פעם לא הצלחתי לענות.

התחושה שזהו הכיוון הנכון של הצבת הבעיה מתאששת לי כאשר אני חושבת על כל שאר מקומות העבודה שעבדתי בהם, שם לא הייתי צריכה לשעשע אף אחד ובכל זאת הזמן היה עובר בעצלתיים. לא זוכרת אם כבר סיפרתי על כך שבמשרדים שעבדתי מילאתי לפעמים טבלאות יאוש של רבעי שעה. הבעיה היא שזה שהשעמום שאני חשה במקומות עבודה תופס לכל מקום עבודה רק מראה שהפתרון של הבעיה רחוק ממני. אז איך, לעזאזל, אני משעשעת את עצמי בעבודה?
דרג את התוכן: