הצחוק, כשיטת ריפוי
הצחוק כתרופה אינו תופעה חדשה. חוקרים ואנתרופולוגים מצאו הוכחה לתרופת הצחוק בהרבה מהתרבויות העתיקות. בעבר הרחוק נהגו לערוך פסטיבלי צחוק כדי לזרז ריפוי של חולים מהקהילה.
מאחר ואנו כבר יודעים שמתח, מחשבות שליליות, צער ואבל יכולים לפגוע בבריאות הרי החיוך, הצחוק, מחשבות חיוביות ושמחה יכולים לרפא את התחלואים שלנו. אנחות תדירות ורשימה של תלונות, האנרגיה של הצחוק משחררת ומשפיעה על הרגש, הגוף, הרוח והנפש.
ד"ר פריי ויליאם, הקדיש שלושים שנה מחייו לחקר פוטנציאל הריפוי הטמון בהומור, בצחוק ועליזות. בראיון שנתן בשנת 1991 אמר: "ההומור משנה את האדם. כוח השפעתו אינו מסתיים לאזור הצוואר, הוא מלווה בזעזועים של כל הגוף. הוא פורט עלינו כאילו היינו גיטרה ענקית. זו התנסות של הגוף כולו, שבה משתתפות מערכת השרירים, העצבים, הלב, המוח, ומערכת העיכול. לצחוק שני שלבים: גירוי בריא והתרגעות עמוקה".
ד"ר פריי אומר שהצחוק הוא כמו תרגיל אירובי טוב. מאוורר את הריאות, משחרר את השרירים והעצבים. מחקרו מצביע על כך שהצחוק מאיץ את פעולת הלב, מעלה את לחץ הדם, מאיץ את הנשימה, מגביר את קליטת החמצן ואת שחרורו. בעת שאנחנו צוחקים צחוק בריא מופעלים הריאות והלב, שרירים שונים בכתפיים, בזרועות, בבטן, בסרעפת וברגליים.
הפילוסוף הרברט ספנסר, אשר חי במאה התשע עשרה, היה מחלוצי המדע שהתייחסו ברצינות להשפעות של הצחוק על הבריאות. הוא האמין כי תפקיד הצחוק לשמש כשסתום בטחון כדי לעמוד בהצפה של כוחות מתח נפשי וכדי לשחרר תנועת שרירים לא רצויות. הוא האמין שהצחוק הוא מנגנון חיוני לחידוש רווחת הגוף ולהבאתו למצב של הרמוניה ביולוגית וסדר פנימי. החיוך הוא תכונה מולדת אצל בני אנוש. כולם מחייכים. תינוקות, עיוורים, חירשים, כל בני התרבות עוד בטרם למדו שפה כלשהי כולם יודעים לחייך. זוהי שפתו הראשונה של התינוק. זו שפה בינלאומית המקשרת בין כל בני המין האנושי. בשפת הצחוק והחיוך אנו יכולים לתקשר עם כל אחד, מאוד חבל שאין משתמשים בה מספיק.
פרופ` זיו אבנר מרצה בנושא ההומור באוניברסיטאות ואף כתב ספר "פסיכולוגיה של הומור" בו הוא מתייחס לגישות פסיכולוגיות להומור וצחוק. לדבריו ההומור והצחוק עושים את חיינו נעימים ואפורים פחות.ההומור הוא אחת הסיבות העיקריות לצחוק, אם כי לא הסיבה היחידה. קיימים גירויים נוספים העשויים לעורר אותנו לצחוק.
לדוגמא הדגדוג. האמנות על כל צורותיה אינה פוסחת על נושא ההומור והצחוק, כי אם להיפך. באמנות אנו מוצאים את הסאטירה, הבדיחות, הקומדיות, המוסיקה, המחול והציור.
כל אלה משתמשים בהרבה מתחום ההומור ביצירותיהם.
לא מכבר התפרסמו מחקרים על חולים שהבריאו בעקבות צפייה אינטנסיבית בסרטים קומיים שגרמו לפרצי צחוק בריאים. בהרבה בתי חולים, גם בארץ, במיוחד במחלקת ילדים, דואגים להביא מופעים מצחיקים של בדרנים וליצנים. הם מחזירים את התקווה, החיוך והאור לעיניים, גם לאותם חולים קשים שאולי כבר אין להם מרפא.
חולה בשם קאזינס חלה במחלה פתאומית שפגעה בעמוד השדרה, אשר גרמה להתנוונות מהירה של אברי גופו. בדצמבר 1976 הוא כתב מאמר בכתב העת הרפואי של ני-אינגלנד, בו סיפר על החלמתו המדהימה שהחלה בגילוי המשמח כי ל 10 דקות של צחוק בטן אמיתי הייתה השפעה מרגיעה שאפשרה לו שעתיים של שינה ללא כאבים.
לאחר שהשפעה זו חלפה נהג לצפות בסרטים מצחיקים והאחות המטפלת הקריאה לו קטעים מספרי הומור ובדיחות. קאזינס מוכר כיום כמוביל בהפצת רפואת הצחוק. הוא כתב ספרים שזכו להצלחה רבה ואף מונה לפרופסור עוזר בבית ספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה, בלוס אנג`לס. המדע קובע: הצחוק הוא עניין רציני ! מעט מאד ידוע עליו ורק לאחרונה בודקים אותו באופן אמפירי במעבדה.
גואן בורובסקי, פרופ` לפסיכולוגיה באוניברסיטת וונדרבליט , ומיקל אורן. פרופ` מקורנל החליטו לבדוק את הצחוק במלוא הרצינות. המחקרים מתפרסם בכתב עת הרפואי הידוע מסתבר שהאקסיומה כי הצחוק טוב לבריאות מסתברת כנכונה.
כך טוען דר` מייקל מילר, מנהל המרכז למניעת מחלות לב באוניברסיטת מרילנד. בבולטימור. במחקרו בחן מילר 150 פציינטים חולי לב וכן 150 אנשים בריאים. כקבוצת ביקורת. שתי הקבוצות נשאלו למקום שההומור תופס בחייהם. הסתבר שבקרב קבוצת הבריאים נמצאו בעלי חוש הומור מפותח יותר. מילר טוען שבעתיד ישתמשו בצחוק למטרות ריפוי. אין כל סיבה מדוע לא נשלוט בשרירי הצחוק, נתרגל אותם ונשתמש בהם בצורה מבוקרת. מילר מגלה עוד שמחקרים רבים מוכיחים שרגשות כעס וזעם גורמים להגברת ייצורו של חומר כימי הגורם להתכווצות כלי הדם, כתוצאה מכך נגרמת עליה בלחץ הדם ולליקויים בלב.
צ`ארלס דארווין כתב ב 1872 עבודה בשם: " הבעת רגשות באנשים ובעלי חיים", בה טען שכאשר אנו צוחקים מחזור הדם הופך מהיר יותר, העיניים בורקות יותר ונוסף צבע בפנינו. המוח המגורה ע"י זרימת דם מוגברת מגיב לכוחות הרוח.
מסתבר שהצחוק גורם להפרשת אדרנלין ונוראדרנלין ומשחררת גם קטכולאמינים, אשר יחדיו מגבירים את זרימת הדם, כמו כן מופרשים שני נאורופפטידים כימיים: אנדרופינים ואנקפאלינים, שניהם חומרים משככי כאבים. מפחיתים דלקות, מזרזים תהליכי החלמה וגורמים להתעוררות הגוף כולו.
אנרגיית הצחוק נחשבת למאמץ הבריא היותר של גופנו. זו אנרגיה זולה, חסכונית וחברותית לסביבה. הבה נשתמש בה לעיתים קרובות ככל שאפשר. זו אנרגיה שניתנת לנו חינם וכאשר אנו מעניקים אותה גם לאחרים, הרווח יוצא כפול ומכופל.
ניטשה אמר: "מי שצוחק יותר מכולם היום, יצחק גם אחרון". במרפאתו של רוברט הולדן תלויה סיסמא:
"היום המבוזבז ביותר, הוא יום שלא צחקנו בו".
ואכן כך הדבר. אם עבר עלינו יום ללא חיוך וללא צחוק נרגיש בסיומו מותשים וחסרי חיים. עבר עוד יום חסר טעם.
תרגילים לצחוק: לצחוק ללא סיבה. לחפש בכל דבר את הצד החיובי והמצחיק. להשתטות. לעשות תרגילי מימיקה ופרצופים מצחיקים מול המראה. להשתתף בסדנאות של יצירה וחזרה לילדות. לחפש את הילד שבתוכנו. ולהתנהג כמוהו. לצפות בסרטים קומיים והצגות מבדרות. כדי לבצע צחוק רציני, כדאי בבוקר כאשר מתעוררים לשבת ישיבה מזרחית לפני המראה ולפרוץ בצחוק משך שתי דקות ללא כל סיבה. היום מובטח להיום יותר טוב.
ניסוי בחיוך: חייך היום יותר מאשר בכל יום אחר. חיוך, כמו הרבה התנהגויות אחרות, מידבק.
"הצחוק הוא מחלה של התמכרות חיובית, מידבקת מאוד. אם מישהו מתחיל קשה מאוד להפסיק". ר.הולדן. הצחוק הוא תרופה לאלרגיה [04-01-2002]
המערכת החיסונית [26-09-2003]
צחוק משפר מצב סוכרת [01-06-2003]
בנוסף, למצב רוח רע, לחוץ ונרגן יש השפעה שלילית על התנהגותנו ויחסינו עם הסביבה בעבודה ומחוצה לה. ידוע, שאנשים כעוסים ומרים נוטים לראות את האנשים סביבם באותו אופן . נטייה כזו תגדיל, לרוע מזלם, את הסיכוי שאומנם כך יהיה לבסוף. האופן בו הם מתייחסים לזולת יגרום לתגובה במטבע דומה מהצד השני, ויחזק בתגובת משוב את התנהגותם. מה שרואים בחוץ הוא ההשתקפות של הנפש פנימה. |