צר לי שהכותרת היא לא "זעם משוחרר"

אני זקוקה לשחרר אותו ולא רק לדמיין את עצמי בראש עושה מעשים

אני מדמיינת את עצמי פותחת ארונות במטבח של הורי מוציאה הררי ממתקים ומעיפה אותם לכל עבר , מנפצת את מה שעובר בדרכי

קורעת שקיות של חטיפים , שקיות על שקיות על שקיות שמספקות לאמא שלי השם יודע מה.

אני מדמיינת את עצמי קורעת את השקיות האלו בפראות , מעיפה את תוכנן לכל עבר , דורכת על שאריות של חטיפים זולים שמעולם לא הפסיקו לזרום אל הבית .

אני מדמיינת את עצמי משתוללת ומאבדת כל רסן.

אני מדמיינת את עצמי צורחת וצועקת תוך כדי הלימה בכל מה שנמצא ליד.

אני כמהה לשחרור הזעם העצום הזה שמכרסם בתוכי.

לא מזמן אני חושבת שעברתי את שלב הכעס ועברתי לזעם.

בא לי לצעוק בקולי קולות , לשחרר את כל מה שאני מחזיקה בפנים

בא לי לצרוח ולצעוק שישמעו אותי, שיקשיבו לי, שיתייחסו למה שאני אומרת.

בא לי לומר לאנשים את מה שאני חושבת עד הסוף , בלי רגישות ובלי להלך על ביצים ובלי לייפות את האמת.

עם חלק בא לי לדבר ועל חלק בא לי לצעוק כמה אני כועסת ופגועה.

.

בנתיים וכנראה שגם בעתיד , אני עושה את זה רק בראשי