איפה שלא הצליח סיפור החיים שלי בילדות

איפה שלא הצליח סיפור החיים בבגרות

אפילו שלא הצליח סיפור החיים שלי בהתבגרות

ניצחת מערכת בירוקרטית אטומה

אני בדכאון, טובעת ביאוש נוראי

מסתכלת על הבנות שלי כשאני ממוטטת במיטה

ושואלת את בורא עולם

למה אני צריכה להמשיך הזה.

אני שתמיד עבדתי, חולה, גוססת, מתה, רגע לפני ההורדה לקבר

המשכתי לעבוד.

הרי אני זו שלא בחלה בשום מציאות כדי להמשיך ולפרנס את הבנות שלה

שעבדה בכל עבדה, ששעות על גבי שעות

כדי לדעת שככה היא תשרוד את החיים האלה, ותהיה מסוגלת להם.

אז זהו מערכת בירוקרטית נוראית

ניצחתם אותי.

הבאתי אותי למקום של לא מסוגלת יותר להתנהל בחיים שלי

כי לא לחיים האלה התפללתי.

אני שמנהל הבנק היה מתקשר אליי, כדי להציע לי הצעות לחסכון לבנות

היום מאיים עליי בבתי משפט.

אני שסלקום בחרה אותי "כלקוחה נבחרת" היום נמצאת כלקוחה נרדפת

אני שבנק דיסקונט, בנק הולדתי, תמיד נכון ובשמחה לתת לי הלוואות

מציע לי היום או שנלך לבית משפט אוש... וזה לא יהיה נעים לשנינו.

אז מנהל בנק יקר

סלקום יקרים

עדי מבנק דיסקונט, שמנסה ונאבק לתת לי הסדרים נוחים להחזר הלוואה.

אין לי כסף

אין לי חשק לחיות

נמאס לי להחזיר הלוואות

בגלל מציאות שלא אני יזמתי אותה.

מדינת ישראל - מדינה של בית זונות - שלחתי את הבת החולה שלי שתשמרו עליה - והחזרתם לי ילדה שהחרבתם את עולמה ונאנסה במסגרת החינוך "המיוחדת" שלכם, ומאז חיי שהיו גם ככה הרוסים וגמורים, חוסלו.

מדינת ישראל - מדינה של אנשים רוצחים/גנבים/שפלים/אנסים - שלחתי את הבת הנאנסת שלי אליכם, ושוב, כדי שתשמרו עליה, כי אתם יודעים שזו ילדה שמנסה כל יום ובכל שעה להרוג את עצמה, כי היא ילדה חולה, ואז דקרו אותה, ומאז נגמרו לי החיים.

כן, אני, האופטימית

השורדת

הנאבקת

הנלחמת

זהו....מרימה ידיים

חושבת, שניהלתי כבר מלחמה בכל המערכות, כדי לגדל 2 בנות לבד, למרות שלל מחלות ואשפוזים אינסופיים לניתוחים

למרות הכל, חשבתי שאני אצליח, שאני אראה סוף סוף את האור בקצה המנהרה.

ואז ראיתי את האור של בית המשפט.

אני שכל החיים שלי הייתי ממתרס השני, הייתי כתבנית של שופטת, עבדתי באלפי משרדי עורכי דין, הולכת להיות החייבת הזו שחייבת כספים.

ולפסיכולוגית בכיתי, שלמה זה מגיע לי. איך אני יכולה להחזיר את הגלגל אחורה.

איך אני יכולה למצוא מקום עבודה, כשאני כל כך רוצה וזועקת למקום עבודה מסודר ולהכנסה נאה, כשיש לי ילדה בת 16 שמאז שנאנסה ונדקרה מתפקדת כמו בת שנתייים, ואני כל הזמן מוזעקת או לשמור עליה או להגן עליה מעצמה.

ריבונו של עולם, אתה יודע מי אני

ריבונו של עולם, אתה הכרת אותי כשבניתי את עולמי

ואם היו, אני, כן אני, אומרת כאן - קבל עם ועדה - אני כבר חושבת שהתפקיד שלי הסתיים

אני חושבת שבמציאות שכזו אני לא אוכל בעולם הזה להתקיים.

לא יכולה.

אז שלום לכם החברה מסלקום, ואני מצטערת שאין לי כסף לשלם את חובי.

אז שלום לך מנהל הבנק שלי והצוות המסור שמטפל בחובות שלי, אני כל כך מצטערת שהגעתי לאן שהגעתי

שלום לך עדי מבנק דיסקונט, כמו שאמרתי לך אתמול בשיחת טלפון, אתה לא אשם, אני לא ידעתי שעולמי יחרב, אני לא ידעתי שבתי תאנס ושבוע לאחר מכן תדקר 12.9.09    - 30.9.09), אני לא ידעתי שאני יותר לא ארצה להתקייים עם כל אהבתי לבנותיי כשכל כך הרבה חובות ונושים רודפים אחריי, אין לי כח כבר לטפל בעצמי, אין לי כח כבר לטפל בבנותיי, ואני אומרת את זה בבכי ובעצב נוראי, אבל אני לא מוסגלת להמשיך לחיות עם החובות האלה יותר. לא מסוגלת יותר.