אז היה מלמלא מה לכתוב וזה בלשון המעטה. היא מורכבת מכל כך הרבה חומרים איכותיים מקודשים שמוקדשים לה, לעצמה ולסביבה לא מוכרת שהיא לא מוכרת. היא לבטח יודעת שיש לי קושי לפרגן ולהיכנס למקום הריגשי הזה שגורם לבלו בלו בלו כשאין לך נשימה, ונותן בלה בלה בלה כשיש בך נשיפה.
היא הקלה אחת מיני רבים והמונים, של הרבה לבטים וטעויות שלי, של אחרים וקצת משל עצמה. מדיי פעם מוציאה ממני דברים ששכחתי שהיו קיימים אצלי, וזה סוג של הקלה . אני לא יודעת אם משתמע מהקצת הזה שהוא כל כך הרבה עבורי שאני מסמפטת אותה ואם אני אכתוב שאני יותר מדיי גם אוהבת אותה, היא תתלהב, תתפח לעצמה על השכם, תעיף את שערה לאחור כמלכת עולם עם רגל אחת פה רגל אחת שם, בזמן שאולי לי יתפס השריר, אמות מכאבים ובדרך אעשה קוקוריקו כי היא חולה על לולים (וגם על ערוץ לולי).
אז תגידו לה אתם את זה אם זה סבבה בעיניכם, ובסבבה שלכם כי היא סבבה ואם היא סבבה אז זה סבבה וכשזה סבבה אז זה באמת כל כך סבבה. הנוסח קצת מבולגן והרצף מתעתע אבל זה גם סוג של סבבה. סבבה ?
(אני שולחת לך הרבה נשיקות: תמימות,חצופות,טיפשיות, ובלי הרבה רוק-מבטיחה, קבלי בסבבה שלך כן ? )
מוקדש (כי היא אוהבת את זה ) לזאת שהחליטה להדליק את האור, ולהדליק גם את כולנו. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה