בעבר כבר הסברנו כי לא ניתן להשתמש באותם מינוחים של איברי הקבוצה כדי לתאר את המעטפת של הקבוצה. עלינו לערוך טרנספורמציה בטרמינולוגיה שלנו (כמו גם בהתנהגות) על מנת להתמודד עם הרמה הלוגית הגבוהה יותר של איברי הקבוצה. ומטרנספורמציה טרמינולוגית נוכל לבצע טרנספורמציה מנטאלית ולבסוף – פרקטית. אם כך הבה נעבור אל החלקים הנוספים המרכיבים את השינוי המחשבתי שעלינו לעבור ולעשות סיור וירטואלי במרחבי מוחנו... ב. על ביולוגיה, תיאולוגיה ופסיכולוגיה – הקשרים מוחיים ותפקוד קוגניטיבי. מערכת העצבים מהווה את מערכת התקשורת של הגוף. זוהי רשת תקשורת מפותחת המפקחת על תהליכי ההתנהגות המודעת והלא מודעת. בגופנו נקלט כל הזמן כמות אדירה של מידע מהחושים והמידע מועבר למוח, ומערכת העצבים אחראית על הטיפול והעברה של כל המידע ע"י קליטת המידע, עיבודו ויצירת תגובה הולמת. בעזרת מערכת העצבים פועל הגוף כיחידה מבוקרת ומתואמת.התא העיקרי שנמצא במע' העצבים או היחידה התפקודית הרגילה היא הנוירון, הנוירון הוא תא שהתמחה בקליטה והעברה של אינפורמציה, הוא לא עובד לבד אלא בצברים גדולים. שלושת חלקי הנוירון הנן הדנדריטים, גופי התא והאקסונים. הדנדריטים מפוזרים מסביב לגוף התא, האינפורמציה מתאים אחרים מגיעה אליהם והם מעבירים אותה אל גוף התא ומשם היא עוברת הלאה באקסונים. החיבור בין הנוירונים הוא לא פיסי אלא באמצעות "תשדורת על חוטית". התאים הפרא-סינפתיים אינם נוגעים זה בזה, אך שולחים מידע ביניהם לתאים הפוסט סינפתיים (אם תרצו נקרא לזה התאים המשדרים לתאים הקולטים). יש לדבר הזה וריאנטים אין סופיים: נוירוטרנסמיטר הנו החומר שעובר בין הנוירונים ויש לו רצפטור על המזהה אותו ויוצר איתו קשר. התא הפרה סינפתי (המשדר) מעביר אינפורמציה ומשפיע על התא הפוסט סינפתי (הקולט).
כתוצאה מכך נוצר "גשר" של אינפורמציה, אשר ככל שאנו משתמשים בו יותר ויותר הוא מתעבה והופך למציאות רגשית/מנטאלית. לעומת זאת, אם לא נחזור על אותה פיסת אינפורמציה בין נוירון לנוירון, הרי שאותו מידע יאבד ויהיה חסר שימוש. המשמעות של "אובדן" הגשר הזה יכולה להתבטא באובדן זיכרון כלשהו אבל גם באובדן של הרגל רע. מכאן, הדבר נתון להחלטתנו והתמדתנו ביחס שלנו לפיסות מידע שחודרות למוחנו. חופש הבחירה האנושי מורכב מה"התמכרויות" שלנו לחשיבה דיכוטומית ביחס לדברים וחיזוק ההקשרים המוחיים המאפשרים לנו להמשיך ולחשוב כך. ניתן למצוא חיזוק במישור הפסיכולוגי הנמקה ברורה לרעיון של חופש הבחירה. הרמב"ם דן בהבחנה היסודית שבין הנתונים הביולוגיים-פסיכולוגיים מלידה לבין התכונות ההתנהגותיות בפועל המתגבשות במשך החיים. הוא מביא כאן את התיאוריה שבזמן הלידה אין עדיין תכונות מגובשות אלא שקיימת לעתים נטייה מוקדמת (predisposition) לתכונה זו או אחרת על רקע קונסטיטוציוני ("הכנה מזגית"). במשך החיים אפשר לפתח או שלא לפתח את התכונות לכיוון זה או אחר, בהתאם ל"לימוד והתלמדות", כלומר בהתאם לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים שונים, אולם אין בכך משום גזירה מן השמים: "פעולות האדם כולם מסורות לו, אין מכריח עליו בהם ולא מביא אותו זולת עצמו" (שמונה פרקים, פרק ח) הן באשר למבנה הפסיכולוגי של ההתנהגות והן באשר לרקע ההתפתחותי של ההתנהגות והאישיות סבור הרמב"ם שאפשר לבסס את טענתו היסודית בדבר חופש הבחירה. יתר על כן, הרמב"ם רואה בעצם התפיסה של חופש הבחירה חלק אינטגראלי של המבנה הביולוגי-פסיכולוגי של האישיות (built-in).[1] "כמו שרצה ה' שהאדם יהיה ניצב הקומה, רחב החזה, בעל אצבעות, כן רצה שיתנועע וינוח מעצמו, ויעשה פעולות בבחירתו, אין מכריח לו ולא מונע לו" כאמור לעיל, רצון הוא זיהוי של החלטה שכבר נעשתה. הרצון אינו פעולת ההחלטה עצמה, אלא מחשבה שהתוכן שלה הוא תוצר ההחלטה. על פי המודל שהוצג במאמר הראשון, תודעה מתחילה כיחס סיבתי בין העולם או הגוף לבין ההתנסות שלנו. זו מעובדת באזורים מסוימים של המוח (כמו אזורי הראיה בחלק האחורי), ומזוהה על ידי אזורים אחרים במוח. כך שברמה הראשונה ישנה התנסות חוויתית של מניעים או תחושות שכבר קיימים. ועל כך נאמר כבר בספר הזוהר ברובד העמוק ביותר כי הידיעה והבחירה אינן באותו מקום (במוח – ע.ג.), ואכן במקום שיש שם התגלות הידיעה אין בחירה, וזהו סוד עמוק מסודות הקבלה. וכל זה ביאר הרשב''א במילים קצרות בספרו מנחת קנאות (פרק טו): ''אע''פ שהכל גלוי וידוע לפניו, טבע האפשר במקומו מונח, ואין ידיעתו יתברך מחייב האדם לעשות אחד משני האפשריים, אלא הבחירה בידו כמו שאמר הכתוב, "ראה נתתי לפניך את הטוב ואת החיים ואת הרע ואת המוות ובחרת בחיים". |