כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    הַקְרַמְפָּמְפּוּלִים פּוֹתְחִים אֶת הַפֶּה

    20 תגובות   יום שלישי, 16/3/10, 07:10

     

     

    הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים פּוֹתְחִים אֶת הַפֶּה

     

    כשסבי היה מגיע לביקור הוא מקריא לי סיפור לפני השינה. "כושי ונושי" מהספר הצהוב "גן-גני" שלימים נמצא לי באחד משווקי הספרים הישנים ושמחתי בו שמחה גדולה, אז "כושי ונושי" ההם המתיקו את שנתי עד מאד. ולא היה חשוב שבכלל לא הבנתי את דיבורו של סבי שהיה איש מתוק מאד, שנשאר דתי (מתוך הרגל, כך העיד על עצמו, שלמרות שאלוהים אכזב אותו מרות בשואה החליט להמשיך את יחסיו עימו כמו שהיו לִפני, כשהיו חיים מלאים, כשהייתה משפחה שלמה, אמא ואישה וילדים והכל), שדיבר עברית כלשון תפילה בניגון ובהטעמה אשכנזים של בית כנסת בכפר קטן בהונגריה. את כושי ונושי שלו אהבתי מכל, ואולי בעיקר בגלל הניגון הזה, ממקום אחר, שהיה ניגון של אהבה גדולה בין סבי וביני.

    כשילדי היו קטנים שעת ההשכבה הייתה חביבה עלי במיוחד. הקראתי סיפור, ויותר מאחד, ושרתי שירי ערש, שהרגיעו אותי לפחות כמו שהרגיעו אותם, ומילאו את בועת הזמן הקסום ההוא בעונג ריחני שאחרי האמבטיה ולפני החלומות, שהיה בועת עולם בטוח, מנחם ושונה מעולם היום של הגברת מנהלת שהייתי באותם שנים.

    ולפעמים הייתי מבקשת מבעלי שיקרא לי סיפור לפני השינה. הוא הביט במבוכה משועשעת בילדה הגדולה שהייתי, "נו באמת", וסרב.

    כשהגיעה אלי ההצעה של "סוֹנִיקְבּוּקְס" להקליט את "הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים" ולהפוך אותם לספר אודיו, שמחתי בה כמוצאת שלל רב. סוף סוף הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים פּוֹתְחִים אֶת הַפֶּה ויש להם מה להגיד, בקולי שלי. כלומר, אני עצמי אוכל לספר לעצמי סיפור לפני השינה, או כשאני נוסעת באוטו, או בכלל, מנפלאות העולם המודרני.

     

    אני מצרפת לינק לפוסט של ליאת, סוניקבוקס, בדה-מרקר, שם אפשר לשמוע אותי מקריאה פרק.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1505351

    ולינק ישיר לאתר של סוניקבוקס, שם אפשר לשמוע דוגמא של הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים שמופיעים בספרים החדשים, (וגם ספרים אחרים), ולרכוש, כמובן, את הכיף הזה, ולהרגיש ברכבת התחתית של ניו-יורק שם מקשיבים החבר'ה לספרים עם אוזניות על אוזניהם, או להיזכר בסבא מספר סיפור, או להשכיב את הילדים או אותנו לישון, או בכלל.

    ותזכורת, למרות כל הַקְרַמְפַּמְפּוּלִיוּת הזאת, וחֲדַר הַלא כְלוּם, ומשפחת מִיצִ'ינַלְס, הַקְרַמְפַּמְפּוּלִים הוא ספר לכל הגילאים.

    http://sonicbooks.co.il

      בברכת הַקְרַמְפַּמְפּוּלִיםצ'וֹקוֹלוֹם.  

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/3/10 08:32:

      *אוחחח

      אחלה יצירתיות בך

        23/3/10 21:44:


      לעניות דעתי הבלתי קובעת פצחת בקריירה חדשה.

      תענוג לשמוע אותך קוראת אותך.

        23/3/10 07:17:


      ואני לא ידעתי שיש דבר כזה: ספרייה מדוברת.

       

      תודה נומיקו

       

      אני רצה לחפור באתר

        23/3/10 07:02:

      צטט: anata1000 2010-03-23 02:36:50


      מהממת.

       

       


      אהמממ, כחכחה נומיקן בגרונה. ידעתי, אבל חיכיתי שמישהו יגיד את זה.
        23/3/10 02:36:

      מהממת.
        22/3/10 16:10:
      זה מאד יפה איך שאת מעבירה דור שלם, מילדות עד היום דרך המילה הזו שלעולם שלא שמעתיה. נננתי 
        20/3/10 16:11:


      איזה יופי של רעיון.

      איזה יופי של ביצוע.

      הקשבתי - בכיף גדול!

        18/3/10 20:00:


      ואללה, אני צריכה למצוא את הכושי ונושי האלו.

      איזו התרגשות. אמיתית.

      "כושי ונושי" נכתב על ידי ימימה אבידר טשרנוביץ, שהיתה בת דודה של סבתי!

      גדלתי על כל הספרים שלה ויש לי בבית אוסף לא קטן של מרבית הספרים שהיא אי פעם כתבה! 

      אחד הספרים היותר מפורסמים שלה הוא כמובן "שמונה בעקבות אחד". 

      כמה אני שמחה לקרוא את מילותייך אודות הסיפור הזה שלה.

       

      ומיד אלך להאזין לקטע שפרסמת. תודה רבה! :) 

        18/3/10 08:34:


      הקשבתי לך....

      מקסים, מקסים, מקסים

      איך אוהבת שמספרים לי....

        17/3/10 17:17:


      נעמי יקרה, קראתי את הפוסט והקשבתי לקריאה שלך ואנראה לי שעשית מעשה חשוב מאוד בהקלטה הזו, גם הקול הנעים ועצם העובדה שילדים שאין מי שיקרא להם יוכלו להאזין.

      יופי!

      תודה נעמי ו*

      לאה

        17/3/10 08:00:
      הרגת אותי עם כושי ונושי. חשבתי שרק אני מכירה את הסיפור הזה. דרך אגב, תמיד חשבתי שזה קצת עליי כי אמא שלי היתה מכנה אותי נושי (או נושיקה או אנושקה).
        16/3/10 19:50:


      ללקק ת'אצבעות!

      איזה יופי!

        16/3/10 19:33:
      כמה שאני מתגעגעת לחדר הלא כלום בטאוס. אוי געוולד....
        16/3/10 18:52:

      יופי נהדר. שיהיה בהצלחה. הקשבתי לתקציר :)) שי לך קול קול...
        16/3/10 13:45:


      אני קראתי את הקרמפמפולים לפני השינה ונרדמתי מחוייכת.

       

      רותי.

        16/3/10 12:06:


      סיפורים לפני השינה זה הכי-הכי!

       

      נהנתי :-)

        16/3/10 08:24:

      נעמי

       

      הרשי לי לנצל את במת הבלוג.

       

      היום בשעה 22.00 אצל נפתלי מנשה בתוכנית ג'יגה ב' ברשת ב (תוכנית נפלאה), תוכלו לשמוע את האנשים שמאחורי סוניקבוקס בראיון בשידור חי.

       

      ליאת

        16/3/10 07:54:

      הקראאאמפמפווווווולים כפי שאת נוהגת לומר, הוקרא על ידך בקצב המנגינה

       

      העברנו יחד שעות של הקלטה, סיפורים, צחוקים ובעיקר - כיף!

       

      זהו ספר שאין לו גיל. יהנו ממנו מבוגרים, נער וילדים.

       

      אני נהנתי

      תודה+נשיקה

       

       

        16/3/10 07:22:

      כושי ונושי - אם לא קראו לך

      או אתה לא קראת הלאה

      אינך קיים. (---:"

       

      נעמי הקשבתי לקריאה שלך

      את הקרמפופלים - התמוגגתי.

       

      הצלחות

      שוקי