לבושה בשחור, שפתון אדום.

הוא חיכה לה בחוץ, על הבר.

היא ליטפה את הגב שלו, התיישבה לידו.

הוא הסתובב אליה. הסתכל לה חזק בעיניים. הוא לא חייך.

סיגריה בין האצבעות. הן כ"כ יפות. עדינות משהו ביחס לחיספוס שלו.

היא מרגישה את את הגוף שלו לידה.הם לא מדברים עדיין.הוא שותה את הבירה שלו, מזמין לה יין כמו שהיא אוהבת.

היא חייבת להסדיר את הנשימות שלה.

הוא מתקרב, מריח את הלחי שלה, מרגישה את ריפרוף השפתיים שלו , היא מסובבת את הפנים אליו והשפתיים שלה פוגשות את שלו.

היא נושמת אותו, מנסה למצות את הרגעים האלה כשהם מאוחדים.

הם מקשקשים קצת.

ואז היא אומרת  " אני שואלת את עצמי מתי תגיד לי את מה שאני רוצה לשמוע?"

"מה את רוצה לשמוע?" הוא שואל

"אתה יודע מה.."

היא כבר כתבה לו שהיא מאוהבת בו.

הוא יודע מה היא רוצה לשמוע. היא כ"כ לא בטוחה.

איך היא לא רואה מה היא עשתה לו.

איך היא חדרה את השיריון וחדרה לו לנשמה. איך דווקא איתה הוא מרגיש מה שהוא לא הרגיש בחיים.

הוא משתגע מהתאווה שלה אליו, מהטוטאליות, מהמגע שלה.היא שלו ואין לה בעיה עם זה.

זה משגע אותו.

היא חושבת עליו כשהיא בחופשה עם בעלה, היא אומרת את זה וטוב לה עם זה.

איך היא לא פוחדת?

הוא מריח את הריח שלה.

לפעמים כשהוא חושב עליה חזק הוא מצליח להריח אותה.

"זה חזק לי מידי" היא אומרת.

"מה את בעצם רוצה לומר?" הוא שואל.

היא מסתכלת עליו וחושבת שהוא בכלל לא יפה.

בעצם, אין בו שום דבר מיוחד, אבל היא כ"כ נמשכת אליו.

היא אוהבת את הגוף שלו, גברי ויפה.

היא לא מבינה איך הוא הצליח לעשות לה את זה. מה מושך אותה אליו כ"כ.

אולי הכח שהוא משדר, חוסר הפחד, זה שהוא לא דופק חשבון.

בעולם שלהם רק שניהם. זה כמו סרט ישן. בית קפה בסימטה ציורית.שניים אסורים, מאוהבים.הגשם מתחזק.