היא חיכתה באוטו שהגשם השוטף יפסק.

היא היתה ברגשות מעורבים לגבי הפגישה.

בתוכה היא כמובן מאוד מאוד רוצה אותו, אבל היום הוא שוב אמר משהו שפגע בה.

הוא כל הזמן פוגע והיא נשארת.

הוא פתח לה את הדלת, חייכה חיוך קטן ונכנסה בלי לגעת בו.

הוא הגיע אליה מאחור וסובב אותה אליו לחיבוק חזק.

"אני מצטער" הוא אמר.

היא הורידה את המעיל והוא ישב והסתכל.

רצתה לשבת מול.

"אל תשבי שם, בואי הנה" הוא אמר והיא חיבקה אותו.

הוא לקח אותה למיטה. הוא שכב מעליה ונישק אותה. כמו שהיא רצתה.

הוא ליטף את הפנים שלה, את הגוף שלה.

היה שקט, הוא רק הסתכל עליה ונגע בה.

היא היתה המומה. הוא בחיים לא התנהג ככה.

היא לא הוציאה מילה מהפה. זאת פעם ראשונה שהם נפגשים מאז הפגישה הנוראית ההיא. אז הוא שאל כ"כ הרבה שאלות על החיים שלה,העביר עליהם ביקורת,העיר לה הערות, סיפר כמה הכל מושלם אצלו, בחיים, בזוגיות וזה הכי פגע בה.

הוא גרם לה להרגיש כ"כ קטנה ולא מוצלחת.

סיפר שהוא בוגד רק כדי לגוון, לא חסר לו כלום בבית,הוא פשוט תמיד היה כזה.

וזה פגע בה כי היא רצתה לשמוע שכן חסר לו, שהחוקית שלו לא נותנת לו את מה שהוא צריך, שהיא קצת יותר משמעותית בשבילו מסתם גיוון פה ושם.

היא שכבה על המיטה והוא אהב אותה.

הוא עינג אותה.

היא הרגישה כמו שלא הרגישה בעבר איתו.

לא היה צריך הרבה כדי שהיא תגיע לשיא.

שיא מתוק ועמוק, משהו אחר.

זה לא הגיע ממקום פיסי.

היא כמעט ולא הרגישה שהיא בשיא כי זה לא היה חד כמו תמיד.

ואז באו הדמעות. כמו הרבה פעמים אחרי השיא שלה מגיע מין שחרור אבל היא מרשה לעצמה לבכות רק כשהיא עם מישהו שהיא אוהבת.

"סוף סוף היית טוב אלי" היא סוף סוף אמרה משהו..הוא נשאר שם, היא כיסתה את הפנים שלה, כדי שלא יראה ואז הסתכלה עליו מבעד לדמעות.

ועכשיו רצתה להסניף את הרגע הזה. כמה פעמים היא דמיינה את זה.

חשבה כמה היא מחוברת אליו.איך הם מחוברים ברמה הכימית.

הוא שאל:" מה את חושבת?"

היא לא רצתה לדבר .

"אתה יודע" היא אמרה,

"אני לא יודע כלום".

כן, בטח. הרי היא כ"כ שקופה והיא גם כתבה לו המון פעמים שהיא מאוהבת בו.