ב"ה בחלק זה מתוודעים שלמה, הנער היהודי, ומרים בתו היחידה של מלך ספרד, הנוצרייה, זה לזו וזו לזה, ובת המלך מתוודעת לדת היהודית. והיהדות מוצאת כל כך בעיני בת המלך עד שהיא מוכנה, למרות הסיכון הגדול שבדבר, לקבל עליה עול תורה ומצוות ולהתגייר. והמלך היה לו בת יחידה, שמעולם לא שמעה ולא ידעה שֵׁם [כלומר, מושג של] יהודי בעולם. ו[גם] לא ידעה מעניין של זה הנער [שלמה] כלל ועיקר. בלילה אחד נדדה שנת בת המלך [ע"פ: בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ (מגילת אסתר ו, א)]. עד שהוכרחה בחצי הלילה לקום ממיטתה. ותלבש בגדי מלכותה ותצא לבדה אל גינת הביתן לעבור עתה. ותשא את עיניה ותרא באותו הבית שבסוף הגן נר דלוק מאירה. ותאמר בלבה: "מה זאת המראה [מה המראה הזה], ומי הוא זה היושב שם בזה העת ובזה הזמן"? ותלך ותקרב אל פתח הבית וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן (מלכים ב. ט, ל). וראתה והנה הבחור [שלמה] הנזכר חמד בחורים, יושב על כסאו והשולחן ערוך לפניו מליאה ספרים והוא עסוק בלימודו. ותפתח את הדלת ותכנס ותאמר לו: "טוב לילה". ויהי כשומעו את הקול בפתע פתאום. והוא היה טרוד בלימודו. וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת (מגילת רות ג, ח) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא (בראשית יח, ב ועוד) והנה אשה לקראתו. ונתפחד וחשש שמא היא שידה. וחזר ללימודו ולא ענה לה דבר. וחזרה בת המלך לשאול בשלומו. והוא עשה עצמו שאינו מבין בלשונה [בשפתה]. כדי שלא להסתכל בה ושלא להרבות דברים עמה. הן מפחדו שמא היא שידה או אשה זונה. ולקח ספר תהלים בידו והיה קורא וִיהִי נֹעַם [פרק צ מספר תהלים, פסוק יז ופרק צא. הנקראים: "שיר של פגעים", כי הוא מסוגל נגד כל מיני פגעים] בקול רם. הלכה [בת המלך] וחזרה לבית והביאה אחת ממשרתיה עמה. שהייתה יודעת לשונות [שפות] אחרים, אולי תבין בלשונו ותהיה מֵּלִיץ בֵּינֹתָם [(בראשית מב, כג), מתרגמת ביניהם]. ותבוא [המשרתת המתרגמת] ותדבר עמו בלשונו. ותאמר לו : "למה לא תשיב אמריה לה, שהיא בת המלך ולא זו הדרך". ויען הבחור ויאמר להמשרתת הנזכרת. ויאמר לה: "למה באה פה בעת הזאת באישון לילה ואפלה. שאני נתפחדתי בתחילה, כשבאה לבדה ואחשבה לשידה או לזונה. ולכן לא השבתי לה על דבריה. ועתה מה היא רוצה ממני. תאמר לה שתניח לי בלימודי". וכשמוע בת המלך דבריו בדברו עם משרתה. הבינה שהיה יודע לדבר בלשונם. אלא שלא רצה להשיב לה מטעמים הנזכרים לעיל. נכנסה אהבתו בלבה ורצתה להתווכח עמו ולידע מה טיבו. אמרה לשפחתה: "לכי לדרכך. שעתה שידעתי שהוא מבין בלשוני איני צריכה עוד לך". ותלך האשה [המשרתת המתרגמת] ותשוב למקומה, ונשארה בת המלך שם. ותשב מנגד לשמוע בלימודים. ותאמר לו [בת המלך]: "בחייך תאמר לי: מה זה שאתה קורא? יען אני רואה שספריך ואותיותיהם אינם דומים לספרי דתינו [הנוצרית]". ועל כורחו הוכרח להשיב לה. ביודעו שהייתה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד). ויאמר לה: "אלו ספרי דת יהודים". אמרה לו [בת המלך]: "אִין [הרי] אנחנו [בני ארץ ספרד] וכל העולם שווים. וכי יש דת אחרת בעולם חוץ מדת הערלים [הנוצרים. מי שאינו מהול נקרא: "ערל"]"? אמר לה: "יש, ויש שבעים לאומים". אמרה לו [בת המלך]: "ובחייך תאמר לי מה הפרש [הבדל, חילוק] יש מדתינו לדת היהודים". אמר לה: "יש כמה חילוקים". אמרה לו [בת המלך]: "ותאמר לי אם גם צורתם וברייתם [של אותם שבעים לאומים בכלל ושל היהודים בפרט] משונים [מבני ארץ ספרד]". אמר לה: "בחייך תניחני ללמוד ולא תרבה עמי דברים. כי מה צורך ליך [לך] לידע ומה איכפת ליך". אמרה לו [בת המלך]: "בחייך תעשה רצוני [ותענה לי] שיש לי נחת רוח לידע מאלו העניינים". והבחור [שלמה] היה מצטער בינו לבינו ואומר [בלבו] מה אלו הייסורים. שבא יצר הרע כנגדי להטרידני ולבטלני מלימודי. יהי רצון שיהיה לכפרת עוונות ופשעים. ועל כורחו שלא בטובתו היה משיב לה בדברים מועטים [בקצרה]. ויאמר לה: "כולם [כל היהודים] שווים בצורתם, וגם אני אחד מהם". ותאמר לו [בת המלך]: "בחייך אתה יהודי. חיי ראשי נתת שמחה בלבי. שאם כן [ש]אתה [יהודי], תאמר לי מה חילוק יש לכם [היהודים] ממנו הערלים". אמר לה: "הפרש גדול יש, רב מרחקים. ומלבד שכל זכרינו הם נימולים. וזכורכם [ע"פ: שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ (שמות כג, יז ועוד)] ערלים. ואף גם זאת יש חילוק [והוא] במאכלות אסורים. שאתם אוכלים כל מין בשר, נבלה וטרפה ושקצים ורמשים. ואנחנו אין אנו אוכלים כי אם בשר בריאים. על ידי שחיטה מבהמה וחיה הטהורים כפי מה שבתורתינו מפורשים". אמרה לו [בת המלך]: "ואם כן [מכיוון ש]אתה בכאן [בין הערלים] מהיכן [אתה] אוכל מאכלים [כשרים]? אמר לה: "יש לי יהודים בעיר ששוחטין ומבשלים לי כל צורכי, ומביאים לי. ותען ותאמר [בת המלך]: "טוב הדבר, כמה טובה דת היהודים". איך שהיה, אחר כך חזרה ושאלה לו עניינים אחרים. והיו מתווכחים בזה הוויכוח עד קרוב לעלות השחר. וכאשר ראתה והבינה שהיה לו צער והיה רוצה לישן. ותאמר לו [בת המלך]: "עתה לא אטריחך עוד. והנני הולכת גם אני לישן. וגם אתה בְּטוֹב תָּלִין (תהלים כה, יג) וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ (משלי ג, כד)". ותלך לביתה ותשכב על מטתה וערבה שנתה מרוב שמחתה. ויהי בלילה השנית [השנייה], בעת שכל בני הפלטין [הארמון] הם ישינים. חזרה [בת המלך] אצל הבחור להתווכח עמו ולהתעלס באהבים [ולשוחח מתוך אהבה]. ונכנסה אצלו והתחילה להתווכח כמנהגה [בלילה הראשון]. ותאמר לו [בת המלך]: "תאמר לי אם אתם מאמינים ביש"ו [ראשי תיבות: ימח שמו וזכרו] אלהינו. אמר לה: "חלילה וחס לנו להאמין בבשר ודם כמונו". אמרה לו [בת המלך]: "ולמי אתם עובדים ומאמינים. ומי נתן לכם תורתכם דת היהודים"? אמר לה: "אנו מאמינים בה' אלהינ"ו. ה' אחד אלה"י עולם אֲשֶׁר הֶאֱצִיל בָּרָא יָצַר וְעָשָׂה כָּל (תפילה לפני קדוש ליל שבת) ברואי עולם וכל אשר בו. אבל יש"ו הוא בן אם, נוצר במעי אמו". אמרה לו [בת המלך]: "לפי דבריך יש אלו"ה אחר בעולם מבלעדי יש"ו". אמר לה: "ודאי ה' אלהינ"ו הוא אלה"י האלהים. והוא ברא שמים וארץ וכל אשר בהם, ובו ראוי להאמין ובו דווקא אנו מאמינים". ותען ותאמר [בת המלך]: "באמת כמה נאה אמונה זו, שאני רואה דבריך נכוחים. ומי יתנני להיות גם אני יהודית". אמר לה: "זה אי איפשר בעולם, [משום] שכל אחד הולך בעקבות אבותיו". אמרה [בת המלך]: "ומה יהיה [הרי] האדם [זכות] הבחירה בידו. ואם אני ערב לי תורתכם למה איני יכולה להאמין ככם ולהיות יהודית כמותכם? זהו רצוני ונפשי חשקה בתורתכם". איך שיהיה כך היה דרכה בכל לילה. לבוא אצלו באישון לילה ולהתווכח עמו על כל פרט ופרט מתורתינו. עד שנכנסה ונתקעה אהבת הבחור ואהבת תורתינו בלבה. לאין תכלית ולאין קצבה. ואחר עבור איזה לילות. אמרה לו [בת המלך]: "בחייך תודיעני מה הנאה יש לכם היהודים יותר ממנו [הערלים]". אמר לה: "ודאי יש לנו הנאה גדולה על אחת כמה וכמה. ראשונה, שאנו זוכים לעולם הבא בגן עדן העליון אשר עַיִן לֹא רָאָתָה (ישעיהו סד, ג). ואנו מצפים לגאולה ולביאת משיחנו שנהיה במעלה עליונה יותר מכל לשון ואומה. ביאת המשיח יהיה לנו דווקא תחיית המתים. וכמה מעלות טובות אשר לא תכילנו היריעה". אמרה לו [בת המלך]: "באמת הוא כך"? אמר לה: "ודאי אמת וצדק, ויש לנו כמה ראיות על זה. ולא מבעיא [בלבד] הקדוש ברוך הוא שיש בידו להמית ולהחיות. אלא אפילו הצדיקים שבנו יש כוח בידם מאת ה' להחיות מתים. כמו שמצינו באליהו הנביא ואלישע וכו' [להביא בן השונמית וכו']". חזרה ואמרה לו [בת המלך]: "באמת כמה נאה דת זו ואמונה זו. אני רוצה להתגייר". חזר ואמר לה: "הימנעי מאלו הדברים, [משום] שזה הדבר קשה ליך". אמרה לו [בת המלך]: "ומה הקושי? אני מקבלת עלי הכול, וכל מה שתאמר אלי אעשה". אמר לה: "צריכה שתשמור שבת, ולא תעשה בו כל מלאכה. ולא תוכלי לאכל בשר חזיר ולא משאר בהמות ועופות הטמאים. ולא תוכלי לאכול בשר נבלות וטריפות ושקצים ורמשים. כי אם בשר שחוטה מבהמות ועופות טהורים. וכשם שיש ליך שכר על זה. כך יש ליך עונש אם תעבורי מזה. וכל זמן שאת בגיותך אין אתה ענושה [נענשת] על זה". ותען [בת המלך] ותאמר לו: "הנני מוכנת לקיים כל מה שתאמר אלי, כי הוא זה [כל דבר קטן]. ואני אוכלת עמך ממה שיביאו לך". אמר לה: "[כדי שתהיי יהודיה] צריך שתטהרי מטומאתך [שנטמאת באכילת מאכלות אסורים וכדומה], ותעשי טבילה במקום טהרה [במקווה מים כשר]. ותתוודי ותתחרטי על כל מין [סוג] עבירה. ותקבלי עליך עול מלכות שמים בחיבה יתירה". ועל הכול הייתה [בת המלך] עונה "אמן" [כלומר שהיא מסכימה] בכל לבה. וכל עוד שהבחור היה מגדיל לה המדורה [הקושי בשמירת מצוות היהדות] כדי שתתרחק ותסיר [דבר] זה מלבה. היא הייתה מפצרת בו [יותר], כי דבקה נפשה אחריו ובתורתינו הקדושה. עד שעל כורחו אמר לה: "אם אמת [הדבר] שאת רוצה להתגייר בכל נפשך. צריך שיהיה הדבר בסוד נכמס [כמוס], שלא ייוודע הדבר לשום אדם בעולם ומכל שכן לאביך ולאמך. שאם ייוודע הדבר נהיה אני ואתה בסכנה". אמרה לו [בת המלך]: "נכון לבך יהיה בטוח [ע"פ: נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהֹוָ"ה (תהלים קיב, ז)] שיהיה הדבר הזה בסוד נעלם". באותה שעה [שענתה לו בת המלך כך] אמר לה: "אם כן אפוא זאת עשי, למחר בלילה הבאה, תביאי עמך חליפות שמלות נקיות. וכשתבואי אצלי תעבירי הבגדים הצואים [המלוכלכים] מעליך (ראה סוף הפסקה). ואחר כך צריכה שתטבלי כל גופך ערומה בבריכה הגדולה הזאת שבתוך הגן, שיש בה שיעור טבילה [כדין מקווה כשרה], ותעשי כמו שאומר ליך. ואחר כך תלבשי מחלצות [בגדי תפארת] בקדושה ובטהרה [עניין הבגדים ע"פ: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת (זכריה ג, ד)]. ויפרדו זה מזה ותלך [בת המלך] לביתה ותשכב.
המשך, בעזרת ה', בחלקים הבאים.
בעזרת ה', אני מתכונן להוציא את הסיפור, כולל הביאור שלי, כספרון. המעוניינים לעזור בעזרה כספית (לעילוי נשמת קרובים או לכל מטרה אחרת, כגון: בריאות, פרנסה, זיווג, זרע של קיימא וכדומה) או בהפצה וכדומה מוזמנים לפנות אלי בפרטי, וברכת ה' תחול עליהם. |