כולם מחפשים אהבה. כולם רוצים לייצר אהבה אמיתית. אבל רק מעטים מצליחים.

ביליתי את החודשים האחרונים בהתבוננות בזוגות, ניסיתי לפענח את הסוד. מקום העבודה שלי מאפשר לי להתבונן באנשים כשהם מתנהגים באופן טבעי לחלוטין. וכך אני עומדת לי מהצד ובוחנת זוגות.  

בהתחלה שמתי לב לזוגות שהתיקשורת בינהם לקויה לעומת אלה עם תיקשורת מוצלחת. אח"כ שמתי לב לזוגות שאוהבים באמת לעומת כאלה, שרק מעריכים או רגילים זה לזו. ולבסוף התחלתי לחבר בין הנתונים והיום אני חושבת שהבנתי את הסוד.

זה שהבנתי אותו, לא אומר שאני מסוגלת לבצע אותו. אבל אין ספק, שהיום אני יודעת מהי המטרה באופק.

הסוד:

הזוגות המוצלחים, אלו שאוהבים באמת גם אחרי עשרות שנים יחד, הם אלו שמצאו נקודת חיבור בינהם ומקפידים לאחוז בה.

תרגום:

זוגות שמשכילים להפריד את התחומים בהם יש חוסר התאמה ומקפידים לשוב ולהיפגש בתחומים בהם יש התאמה והסכמה. אלו שלא מצפים מבני הזוג שלהם, שיהוו את כל עולמם או שיחלקו איתם הכל, אבל מקפידים להיפגש מדי יום ביומו או לפחות מס' פעמים כל שבוע, בנקודות ההשקה, במקומות ובנושאים בהם יש בינהם חיבור והערכה. שם הם עצמם מרגישים מוצלחים, רצויים ואהובים וכך הם גם מרגישים כלפי בני הזוג שלהם.

אני חושבת שאם אדם מרגיש אהוב לפחות פעם אחת ביום, אם התבונן בעיני בן / בת הזוג שלו ומצא בהם מבט אוהב, הוא יהיה אדם מאושר מאד. הוא ימתין לרגעים הללו ויעשה כל שביכולתו על מנת לייצר אותם.

מה שיפה בכל זה, הוא שקל מאד לקיים את המבנה הזה. קל מאד, למצוא בכל יום מעט זמן שבו אפשר לשבת על כוס קפה, יחד, ולשוחח על אותם הנושאים, או לפתור תשבץ יחד, או לדסקס את עניני הגינה. ובזמן הזה, יעלם לו העולם, וכל מה שישאר יהיה האדם בו התאהבנו, איתו בחרנו לחלוק את החיינו. ואנחנו נדע, שיש לנו חבר אמיתי בעולם. אדם עליו אנחנו יכולים לסמוך תמיד, אליו נפנה בשעה של קושי ומצוקה, איתו נחלוק שמחה והנאה. 

זה כל הסוד.

הוא לא סודי, הוא לא קשה לביצוע. הוא רק דורש ויתור על ציפיות לא ריאליות ודבקות בהוויה המציאותית.

כמה פשוט. 

חבל שאף אחד לא גילה לי את הסוד הזה לפני 20 שנה.