אחרי שהבחילות הפסיקו בסביבות אחת בלילה המשכתי להתגלגל במיטה של ל., נרדמת על צד ימין ואחרי כרבע שעה מרגישה דחף אדיר להסתובב לשמאל ושם לא מצליחה להרדם בכלל ושוב חוזרת לימין ונרדמת לעוד רבע שעה. מדי פעם חייבת לקום להרטיב את הפה והכלבה שרוב הזמן שכבה דרוכה לצד המיטה לא מבינה למה אני לא לוקחת אותה הביתה. בחמש ורבע בבוקר החלטתי לשמוע לקול תחינותיה וחזרנו לביתנו. נכנסתי למיטה והמשכתי לישון כל היום. אחרי שכל הרגשות הפיזיים הרעים (כאבים, בחילות) עוברים יש משהו מאוד מנחם במחלה. הדיכאונות יוצאים לחופשה, הדאגות נחות להן במקום אחר, אין שום עניין בהתמכרויות ורק החלומות על מקומות אקזוטיים ממשיכים לערסל אותי ומושכים אותי למחוזות השינה האינסופית. איכשהו הכרחתי את עצמי להוריד פעמיים את הכלבה, בפעם השלישית כבר קראתי לל. שיעשה את זה במקומי. הכלבה השתכנעה בקושי לצאת מהדלת בלעדי והדבר הבא שאני זוכרת הוא את הקפיצה שלה על המיטה לצידי ואת עצמי מהמהמת תודה לל. אחרי כמה דקות נזכרתי שצריך לתת לה ארוחת ערב, דישדשתי למטבח ללא המשקפים, מלאתי את הספל הצהובה בגרגרים החומים ורוקנתי אותם לצלחת הירוקה ושוב נשאבתי לנופים שבחלומות חסרי העלילה. הבוקר התעוררתי עייפה אך מרוצה. |