שבוע רביעי       16.1.10

הציצים גדלו לי, והפטמות רגישות. הדבר הראשון שגדל זה הציצים. אוף. אבל זה רק מאשר את זה שכנראה יש הריון והגוף שלי מכין את עצמו. אני עדיין לא ממש מאמינה.

שבוע רביעי  19.1.10

הייתי אצל הרופא. בעלי לא בא איתי. עבודה.

בהתחלה ישבתי מולו ודיברנו על כל מני דברים. הוא שאל איך אני מרגישה, שאל איך בעלי מרגיש, התעניין בשלומם של הילדים וכולי.

ואז, אחרי זמן שנראה לי כנצח העלה אותי על המיטה ועשה לי אולטרהסאונד.

האולטרהסאונדים בשלבים הראשונים של הריון הם פויה. אולטרה סאונד וגינאלי.

לא כיף

על המסך השחור של המוניטור שלו היה בהתחלה שקט, אחר כך הופיעו שם כל מני כתמים לא ברורים והיה לי נדמה שאני רואה אולי תנועה, קטנה, קצבית. 

"את רואה את זה? הוא שאל.

  ואני ניסיתי להסתכל קצת יותר חזק. 

יש דופק. 

פולסים מהירים כאלו של תנועה על המסך המטושטש שלו.  התרגשתי. מאוד התרגשתי, כשיצאתי משם התקשרתי לאיש שלי וסיפרתי לו שזה כנראה אמיתי.  

פתאום עלו לי שוב תהיות בשביל מה היינו צריכים את זה, מה היה לנו רע בזוגיות המתחדשת שלנו. ושוב אותן שאלות, לחזור עכשיו לפיפי קקי ולילות בלי שינה? אבל זה כבר לא בידיים שלי, בבטן מתחיל לצמוח לי משהו, בגודל של כלום ורבע, אבל עם פוטנציאל.  אני מנסה לשכנע את עצמי להאמין שהכל יהיה בסדר. ולא רק לקוות שהכל יהיה בסדר.