רוצה כוכבים! מהיכן אשיג כוכבים? רוצה כמה כוכבים כדי שאוכל לחלק אותם בין כל הבלוגים או הפוסטים שקראתי ב 24 השעות האחרונות (במקום ללכת לבית הכנסת). מה עלי לעשות כדי שיהיו לי כוכבים? שאלתי. על מה ללחוץ? אולי לשלם למישהו? "בשביל כוכבים צריך לעבוד" אמר לי אמנון. היום? חשבתי בבעתה...היום לא עובדים! יום קדוש היום! ואני רוצה אותם היום, עכשיו! ובכלל, איזו המצאה מוזרה. עד כמה שידוע לי, שתי דרכים בלבד קיימות כדי לאסוף כוכבים. אחת אקטיבית, השניה פסיבית. או שתעלי על סולם גבוה גבוה עם דלי גדול, כזה של צבעים ועם מצקת מרק גדולה מאד (כדי שלא תגדמי את השפיץ של הכוכב), או שתחטפי סטירה ממשהו (רחמנא ליצלן). "תכתבי משהו" הוסיף אמנון, כל דבר. "תיצרי תכנים"..."תכתבי הרבה ותוכלי לאסוף הרבה כוכבים..." ומה עם תמונות, שאלתי? הוספתי כמה תמונות...אי אפשר לקבל כוכבים עבור תמונות? "תכתבי" אמר! "תכתבי" אז הנה, אני כותבת . כבר כותבת ועדיין לא ברור לי על מה אני כותבת וכך עובר לי הרגע. ותסלחו לי חברים יקרים על שאני מחזיקה אתכם כאן, משתמשת בכם כדי להשיג כוכבים. סה"כ, רציתי לחלק כוכבים לכם. רציתי רק להביע את הערכתי לקטעים הנפלאים אשר קראתי. והשאלה הנשאלת ברגע זה...כי הרי רגע בנוי מרבדים שונים, מכתיבה, מחשבה, נשימה, התרגשות, מצמוץ העין והזזת אצבעות הרגליים הכלואות בתוך הקרופס המחמם שלי...השאלה הנשאלת היא...האם הכוכבים הנם פונקציה של כתיבה או שמא פונקציה של זמן. האם חשוב הנושא, התוכן? או שמא חשוב יותר הזמן אותו אני מקדישה לכתיבה ההזויה הזו...יותר שורות, או יותר זמן? לכתוב משעשע? או אולי פסיכולוגיסטי? אולי רוחני? תובנות חיים והצעות לשנה החדשה? (מה כבר יש לי להציע? כל אחד הרי יודע את שמתאים לו ביותר)...או לחילופין, להפוך הכל למשהו אוטומטי ולתת לאצבעות לרקוד על המקלדת ולשעון הדיגיטלי לציין את הרגעים החולפים.. איך יהיו לי יותר כוכבים היום...ואולי כדאי לחכות למחר? האם כל הכוכבים הנם בעלי ערך דומה או שכוכבי חג שווים יותר? האם קיים הבדל בין כוכבי חג לכוכבי חול? אולי בגודל? בצבע? בנצנוץ? האם בחג מקבלים יותר כוכבים או אולי דווקא ביום ראשון מקבלים שקית של כוכבים (חמישה במאמץ של אחד כי יום ראשון הוא תמיד יום צפוץ) אז חברי לקפה, אנא, עזרו לי! מה לכתוב לכם שעדיין לא נכתב כאן? באמת ובתמים, אני רוצה כוכבים. משתוקקת לכוכבים. גם כשהייתי ילדה עם צמות בראשון לציון, לא השתוקקתי לסוכריה אדומה על מקל כפי שהיום אני משתוקקת לכוכבים. אולי כדאי לי להוסיף את אחד משבעים הסיפורים שכבר נכתבו על ידי ונחים להם בנחת בתוך תיקיית ה"ספר שלי"? יש שם מכל סוג..סיפורים קצרים לילדים, סיפורים על חלומות, על אהבה, על תסכול, על חגים, על בנים, אפילו סיפור אחד כחלחל משהו קיים שם...(רק אחד...)האם לצרף כאן אחד מאלה? האם כדאי? הרי אני רוצה להוציא לאור יום אחד ספר ילדים אחד, ועוד אחד..(אגב, איך מוציאים לאור ספר? יש כאן איזה מו"ל עם ראש פתוח בקפה המדליק שלנו?) אולי אכתוב על התובנה האחרונה שלי מאתמול? על הקשר שבין התאהבות לאהבה? וזה לא מה שאתם חושבים. התאהבות קודם ואהבה אחר כך.?. לא יקירי, זה קורה הפוך. קודם אהבה ורק אחר כך ההתאהבות. תסמכו עלי...בדוק, מנומק ומוכיח את עצמו.... אולי אכתוב על המצגות האמנותיות אותן אני מכינה? או על האירועים המרגשים אותם אני עורכת ומנחה? אפשר בהחלט לכתוב על תהליך האימון האישי ההוויתי בו אני עוסקת..נושא מרתק...תאמינו. אנשים לפני תוצאות, בהירות, עבודה עצמית והכל אפשרי! זה בוודאי יעניין רבים מכם. ובכלל, אני שואלת את עצמי... למה שמישהו מכם יגיש לבלוג שלי את רגעיו היקרים כשי על כרית אדומה? ככה סתם? כמתנה? בהתנדבות? שהרי עם הרגע, כל אחד מאיתנו יכול לעשות כה הרבה..(רוצים פירוט?) כך או כך, אם מישהו מכם הגיע עד לשורה הזו, ברצוני לומר לו שהוא גדול מהחיים..להודות ולהוריד בפניו את הכובע שעדיין לא חבשתי..(תמיד אפשר לקפוץ לארון הכניסה , שם ישנם כמה כובעים,.. אפשר ללבוש ולהוריד...וזה לא יהיה רגע מבוזבז!) הייתי נותנת לו , בנוסף, נשיקה מצלצלת בלחי, אולי בשתיהן, ובחיבוק חם של אהבה ואחוות השוהים בקפה, מבשרת לשנינו שזכינו, שנינו, בהמון כוכבים אמיתיים. אני, על השורות שכתבתי, הוא, על הגיבוב שקרא. שנינו ביחד זכינו כי שנינו השקענו רגעים יקרים.. ושנינו ביחד זכינו בגדול! זכינו בכמה כוכבים והכי חשוב, זכינו ברגעים חדשים, ברגעים שבוודאי מתחלפים להם, כל רגע, למשהו טוב ושווה יותר מהרגע הקודם. יודעים למה? מהסיבה הפשוטה שהרגע הבא לא צריך להתאמץ כדי להיות טוב, הוא רק צריך להגיע וזה הופך אותו לנ ה ד ר.... ... יש! |