לפעמים התורה מעבירה רעיונות עמוקים ביותר על ידי ביטויים קצריםוסתומים לנו במקצת, שרק על ידי קריאה והאזנה קשובות אפשר לברר את פירושם. בפרשתנויש דוגמא מאלפת של מסר מסוג זה.  על הפסוק "אשרנשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' א-להיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם" [ויקרא ד, כב] 

שואלת הגמרא "מהו לשון אשר? אמר ר׳יותנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו ‫ מביא קרבן על שגגתו" (מסכת הוריות י ע"ב)  וכשבתורה כתוב   "אם הכהןהמשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא " נאמר "מההתם [שם] לכשיחטא אף הכא [כאן] לכשיחטא" [שם שם א'].   כלומר,כשהתורה מתארת את הסוגים השונים של קורבן חטאת שיש להביא במקרה של אשמה בשגגה, היאמפרטת סוגים שונים של עבריין: הכהן הגדול, הקהילה כולה, השליט (נשיא), והאדםהרגיל. בשלושה מהמקרים, התורה מציגה את המקרה ע"י הביטוי "אם":" אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, לְאַשְׁמַתהָעָם" (פסוק ג), "וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ,וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל" (פסוק יג) ו"וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, מֵעַם הָאָרֶץ"(פסוק כז).

במקרה של השליט, הוחלף הביטוי "אם" למילה "אשר". מכאן ניתן להבין כי כל אדם, כולל הכהן הגדול, וגם קהילה, ציבור או עם, עלוליםלטעות, אך כשמדובר על חטאו של נשיא, התורה משתמשת במילה "אשר", כביכולביטוי המצביע על נתון וודאי, ואפילו על שיגרה –כשהוא יחטא- מניח מראש שהוא יחטא לארק שיש את הפוטנציאל לחטוא כמו במקרים האחרים.

אנו למדים שכל בן אדם, בלי הבדל של מעמד,עלול לחטוא, ושגם ציבור שלם עלול לפשוע, לעשות דבר אסור, להפר חוק ולהיכשל. עם זאתנראה שלא כל בני האדם, אפילו אם הם דומים באופיים, בחוכמתם, בניסיונם,  בחינוכם,בלמדנותם, ובמעמדם, מגיבים באותה צורה מול אותם הפיתויים, ונראה שיש לתפקידו שלהאדם השפעה מכרעת על האופי שהוא מתייחס לדברים. לכהן הגדול, לעדה, ולנפש היחיד ישבלמים, מחסומים, שאינם קיימים אצל השליט.

למהסוג זה של מנהיגות מועד במיוחד לשגות? ספורנו, פרשן מתקופת ימי הביניים,  מביא תשובתו בפירושו על הפסוק: "וישמןישורון ויבעט" (דברים לב, טו)."והנה גם בעלי העיון שבהם הנקראים ישורון מן אשורנו ולאקרוב (במדבר כד, יז)עשו כמו הבהמות הבועטות בבני אדם שנותנים להם מזון". אלה שיש להם יתרון על האחר, בין אם בכוח או בעושר, הם אלה שמצפונם מטושטשוקהה יותר. רבינו בחיי מביא אותה גישה: "...הנשיא לבו גס מאד בו, ומדת הגאווהשהיא סיבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכיחנו במידההזאת, הוא שכתוב: "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז/ כ).  ומפני זה כתוב: "והנשיאיםהביאו את אבני השהם" (שמותלה/ כז), מה עניין שהתנדבו אבנים יותר משארדברים? אלא לפי שהאבנים היו על לב אהרן לזיכרון להם לפני ה', והנשיאים לבם גס בהם,לפיכך הביאו אבנים שיתכפר להם".

שניהפרשנים הקדימו את הרעיון המאוחר של  ההיסטוריון והפוליטיקאי הבריטי לורדאקטון: "כוח נוטה להשחית, כוח מוחלט משחית השחתה מוחלטת". 

בפני כל מנהיג עומדת הדילמה של רחבעם: לשמוע את קול הזקנים שאמרו לו  "אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהםדברים טובים-והיו לך עבדים, כל-הימים". או את קול הנערים: "וידבר אליהם,כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את-עולכם, ואני אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכםבשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים". (מלכים א, י"ב)

רחבעם היה יכול להתנהג אחרת, אבל, לבו היה גס ובחר בעצה הרעה. מצפונו היה מטושטש...

גם בימינו אםהמנהיג "יהיה-עבד לעם" ישרת אותו, יתן לו מענה וידבר אליו דברים טובים,העם יענה לו בחיוב כל-הימים. אבל אם לא, אז "אשר נשיא יחטא ... ואשם".

" אשרי הדור שהנשיא שלו ‫ מביא קרבן על שגגתו" שהמנהיגמודה בפני כולם שטעה אפילו בלי כוונה.  אבלאוי לעם שהשליט בזדון מנצל את כוחו ואת מעמדו ועובר עבירה במזיד ובמודע. הרי לא יתכןאונס אישה, קבלת שוחד, הסתרת ראיות, עינוי דין ועוד שורה ארוכה של עברות הנראות בדורנוללא כוונה תחילה.

שבתשלום!

ethel@actcom.co.il