כחולה במחלה אוטואימונית מזה 10 שנים, אני מתפקדת בזכות תרופה ממנה אני לוקחת 4 כדורים ביום,

ואפילו 3 כדורים ביום אינם מספיקים לתפקוד יומיומי סביר.

הסיוט הגדול ביותר שלי - שלפתע לא אוכל להשיג את התרופה.

כשהגעתי לבית-המרקחת של קופ"ח לקבל את התרופה לחודש הקרוב, הודיעוני שא"א לקבלה כי יש חוסר.

כשנבהלתי ושאלתי עד מתי? נעניתי, שהספק אינו יודע.

לשאלתי "מה לעשות?" נעניתי שהפתרון היחידי עבורי הוא לנסות בבית-מרקחת פרטי.

גם הרוקחת בבית-המרקחת הפרטי קבלה תשובה מהספק שהתרופה חסרה ואין להם מושג למה ועד מתי,

אבל היא לא ויתרה, וביקשה שיבררו, למעני, יותר פרטים, והם הבטיחו לבדוק.

לאחר 1/4 שעה, הם טילפנו אליה והסבירו שזו הייתה פשוט טעות.

התרופה נמצאת ואין בעיה לקבלה, ומיד שלחו לי 2 קופסאות כנדרש.

מה אומרת העובדה, שבקופ"ח לא טרחו לברר פרטים או לנסות לעזור לי ולא היה להם ממש איכפת?

מה אומרת העובדה, שהספק לא טרח לבדוק מה קרה ולמה, ולא עשה כל מאמץ להשיג את התרופה?

האם זו הוכחה נוספת, שאנו חיים בתקופה מאד מוסיקלית, בה כולם מצפצפים על כולם?

כולנו דואגים עכשיו לעצים המסכנים וזועקים נגד השימוש בנייר, אבל לא ממש מתחשבים בחיי אדם,

למשל בנהיגה לא אחראית ואגואיסטית בכבישים,

או חוסר עשיה בנוגע לפגיעה בבריאות אנשים בגלל זיהומי מפעלים.

האמנם חיי העצים חשובים מחיי אדם?

האמנם שימוש בנייר חשוב יותר מבריאות בני-אדם?

האמנם נכון להתייחס בדאגה לעצים ולצפצף על חולי אסבסט ושאר מחלות כרוניות?