כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    שירלי ואני

    45 תגובות   יום חמישי, 18/3/10, 16:04


    הפוסט הזה נכתב מזמן. לפני שנה, אולי יותר.

    אבל איכשהו לא הרגיש לי מתאים לפרסם אותו. לא יודעת בדיוק למה.

    ואז הגיע הפוסט המצחיק של דה-וינצ'י על הרקטאליס אופטיס , וגרם לי לחשוב על הדברים מכיוון קצת אחר ולתהות לגבי הציפיות שלנו מחברים שלנו ולגבי מרחב הפעולה שאנחנו מאפשרים לעצמנו, וכמה באמת מותר לנו 'לזרוק עם עצמנו', כמו שאמא שלי מגדירה את זה, בלי לחסל את החברוּת.


     

    מכל חבר שאספתי בחיי למדתי משהו.

    מאורלי למדתי שאני טובה בהבנת סיטואציות רגשיות סבוכות גם כאלה שמעולם לא הייתי בהן. ושאני שונאת שאומרים לי "את לא תביני" או "זה הכל ביחד, אי אפשר להסביר את זה".

    מקרן למדתי שאנשים חכמים על סף הגאונות משעממים אותי אם אין להם מינימום עומק רגשי.

    ממאיה למדתי שאהבה לא תמיד מספיקה ושלפעמים צריך לדעת לשחרר חברים להתחלה חדשה במקום אחר.

    ממיה השנייה למדתי שאני לא יכולה לשנות את העולם או אפילו את המיקרו קוסמוס של חברים שלי. גם כשרע להם נורא. ועדיין, כנראה שאני תמיד אנסה.

    מענבר למדתי אהבת אמת ללא תנאים. למדתי שחברות אמת לא נמדדת במספר שיחות הטלפון או המפגשים, אלא ביכולת וברצון האמיתיים לשמוח בשמחתו של חבר, ולעמוד לצדו ברגעים הקשים. ובחוט הלב שמקשר.

    מרעות אופטימיות וטוב לב.

    משונית למדתי משהו על מחויבות, כוח רצון, שמחת חיים וחיות מתפרצת. חלק מהשיעורים האלה עדיין בשלבי הטמעה.

    משירי למדתי שיש סוגים שונים של חברים ושל אהבות, ושלא תמיד חייבים לתת הכל לכולם. אפשר וצריך למנן. זה היה שיעור קשה.

    מריקי למדתי שלא כל החברים מסוגלים לשמוח בשמחתי. זה היה שיעור קשה בהרבה.

    וגם זה שאחריו.

    מגיל למדתי לפתוח את הראש לרעיונות ולדרכי חשיבה אחרים לחלוטין משלי. לפעמים זה עובד.

    ממיכל למדתי שיש קווים אדומים שאני לא מוכנה לוותר עליהם, ויש חברים שאני כן.

     

     

     

    משירלי למדתי יותר מרוב חברי, אבל אולי זה קשור לכך שהיא ואני חברות מהתיכון.

    למדתי שיש אהבת אמת, גם בין בנות.

    שאם רוצים באמת, אנשים יכולים להשתנות.

    שיש עוד אנשים שנותנים מכל הלב והנשמה כשהם אוהבים.

    שלפעמים דווקא כשמחזיקים מולך מראה לא מחמיאה במיוחד - עושים לך טובה אמיתית.

    שיש אהבות שממשיכות להתקיים גם כשהקשר לא,

    ושיש קווים אדומים שאני מוכנה לעקם בשביל כאלה.

     

     

     

    בזמן האחרון כשאני חושבת על שירלי, מתנגן לי בראש השיר "שותפים" מתוך קלטת הילדים "כמו גדולים".

    אתם יודעים "יונתן ואני כבר לא שותפים..."

    שירלי ואני כבר לא בקשר קרוב לשנתיים, ומי שמכיר אותנו יודע עד כמה זה מוזר.

    רוב חיינו הבוגרים היינו בקשר, היא ואני, קשר שהלך והתהדק עם השנים והפך לסמי-אם לא לגמרי - סמביוטי, כשהיא חיה את החיים שלי ואני את שלה, לסירוגין, ושתינו לא מפסיקות לצחוק על האופי הפתולוגי משהו של הקשר בינינו והקנאה הילדותית (אך האמיתית לגמרי) שכל אחת מאתנו חשה ולא התביישה גם להפגין, כשהשנייה פגשה חברה חדשה. גם כשזה קרה בגיל שלושים ושתיים.

     

     

    מגיל שש עשרה אנחנו חברות, להוציא תקופת צינון של ארבע שנים באמצע, אבל אולי במקרה של שירלי הכי נכון זה לספר את הסיפור שלנו מההתחלה, בלי לקפוץ קדימה ואחורה כמו שאני עושה בדרך כלל.

     

     

    בכיתה יוד הצטלבו דרכינו לראשונה. שירלי היתה יושבת בשיעור במבט של בוז משועמם שקצת הבהיל וקצת הקסים אותי, ומסיבה שלא לגמרי הבנתי אז היא התעקשה להתחבר איתי, ואני לא משתמשת במילה התעקשה סתם כי לקח לה הרבה זמן עד שהשתכנעתי באמיתות כוונותיה.

    עד סוף הקשר בינינו היא היתה מזכירה לי איך שהיא חיזרה אחרי הרבה יותר מכל בחור שהיא רצתה אי פעם, ואני החזרתי לה שבאמת לא היתה דרך לדעת שאין לה כוונה נסתרת- בסה"כ בגיל 16 היא כבר היתה כוח טבע שלא ניתן להתעלם ממנו, ובהחלט ניתן היה לטעות ולהניח שכל מה שהיא רצתה היה לחמוס את הסנדביצ'ים השווים שהיו מכינים לי לבי"ס ולמצוא מישהו שיסיע אותה ללב המפרץ כשמתחשק לה לקנות נעליים חדשות.

     

     

     

    אני הייתי ילדה טובה חיפה, חולמנית כרמלית מצויה, שמסתדרת מעולה עם ההורים, מכורה לסרטים וחולמת ספרים, בעוד ששירלי היתה המתבגרת המרדנית הקלאסית - זאת שמעשנת ושותה ויוצאת עם בחורים שההורים ממש לא סובלים ומנהלת מריבות קולניות עם אמא שלה ואז באה לבכות לי על כמה שאי אפשר להסתדר עם האישה הזאת. לזכותה של שירלי ייאמר שאכן דובר באישה לא קלה בלשון המעטה.

    שירלי חיה את החיים באנרגיה הייחודית שלה ואני חייתי דרכה את כל הדרמות והמשברים, ותוך כדי הקשבתי, ייעצתי, תמכתי והייתי קול ההיגיון השפוי בתוך הדרמה ההורמונאלית הזאת שבאה עם הגיל.

     

     

    ולמרות ההבדלים האלה, החברות הזאת החזיקה הרבה יותר ועמוק יותר מקשרים אחרים, הגיוניים יותר, לכאורה.

    מגיל שש עשרה, עד לפני כשנתיים, להוציא פסק זמן של ארבע שנים באמצע.

     

     

     

    פסק זמן שעד לפני שנתיים שירלי עוד היתה מזכירה לי, קובלת על קור הרוח והלב שלי, חרדת הנטישה שהיא חוותה עד סיום הקשר בינינו וחוסר הביטחון שלה באהבתי נטולת התנאים אליה.

    אני הייתי צוחקת.

    אף פעם לא אמרתי לה איך השבר הזה גרם לי לפחד כל פעם שהכרתי לחברה שלי את הבחור החדש, ואיך בלב הייתי חוששת מזה שהוא יעדיף אותה על פני, כי בעיני היא היתה הדבר הכי חיוני, ומקסים ומצחיק ומושך - ואיך עד היום זה עדיין קורה לי מדי פעם עם חברות.

     

     

    שש עשרה שנים זה הרבה זמן, גם אם בדרך מתחסרות להן ארבע ואלוהים יודע שאנחנו הספקנו לדחוס בשש עשרה האלה הרבה. מריבות ופיוסים, תמיכה ברזלית ללא עוררין ברגעים קשים, נצחונות קטנים ושמחות גדולות.

     

     

    שירלי ואני כבר לא בקשר. קשה לי להאמין שזה לתמיד. אולי כן.

    אני חושבת שבפועל זאת היתה היא שניתקה את הקשר, אבל אני לא מתנערת מהתרומה שלי לעניין.

    כבר מספר חודשים לפני כן הרגשתי שאני מאבדת את החברה הטובה ביותר שלי. שאני זוכה למענה עייף ולאקוני ובעיקר שלא ממש מעניין אותה מה קורה אתי.

    היא, לעומת זאת, הרגישה שאני עוקצנית ואגרסיבית ומרירה.

    שונאת את המילה הזאת. מרירה.

    איכס. אפילו הצליל שלה עושה טעם מר בפה.

     

     

    הצד האחד שבי מבין את הבחירה להתנתק ממי שעוקץ ומגיב בתוקפנות שלא לדבר על זה שמשרה מרירות על סביבתו. החלק המפרגן שבי שמח שהיא הצליחה לבנות לעצמה משפחה קטנה ומלוכדת, שמתפקדת גם כמנגנון תמיכה שמאפשר לה לנתק קשר עם כל מי שעושה לה רע, אפילו אם זאת אני.

    החלק האחר, האגואיסטי, עדיין תוהה מדי פעם איך זה שבועטים החוצה מישהו שהוא כמו משפחה רק בגלל שהוא מתפרע ומתנהג לא כל כך יפה, אחרי שהוא ניסה להביע את התחושה שהוא נדחק החוצה באלף דרכים שונות ואף אחת מהן לא הצליחה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      כתיבה רגישה ומדוייקת. אהבתי מאוד לקרוא
        9/5/10 17:02:


      נוגה ונוגע

      אולי תערכי אותם לספר

      תקראי לו "מחשבות"

        3/4/10 10:56:

      צטט: צב מעבדה 2010-03-22 11:22:34

      ואוו! היה שווה לצלוח תקופת המתנה ארוכה בשביל כזה פוסט. שמחה לשמוע.

       

      אם אכן למדת את כל מה שכתבת, ואת מצליחה לשמור את מה שלמדת בזכרון העבודה שלך, ולא רק בסיפורים ובניתוחים של אחר מעשה, אז את אדם עשיר במיוחד. שאלה טובה. הלמידה היא רציונאלית. זכרון העבודה הוא רפלקסיבי. לוקח זמן עד שמתקיים החיבור בין השניים.

       

      לגבי החלק השני. חברים זה דבר דינאמי. כמו שאנחנו משתנים, גם הם משתנים ולפעמים השינויים הם לכיוונים כל כך שונים שבסופו של דבר נפרדים. הורות זה מסוג השינויים האלו. 

       

      גם לי כמה חברים וחברות שהם הורים בזמן שאני עדיין לא, איכשהו החברויות שלי שורדות יפה גם את ההוריות. האם זה בגלל שהחברויות האלו פחות תובעניות? כנראה, לא יודע. הורות לא חייבת להוות קו פרשת מים. וגם לי יש חברויות כאלה - חלקן קרובות פחות, חלקן קרובות מאוד. זה לא בסיס העניין, לדעתי. 

       

      לא מכיר את שירלי, ואותך רק מהבלוג, אבל איכשהו נראה לי שהסרט הזה ימשיך טוב, גם אם כרגע ההפקה יצאה לחל"ת. וואלה, אין לי מושג. אבל אחלה דימוי.

       

       

        3/4/10 10:51:

      צטט: עשב שוטה 2010-03-21 06:18:54


      כתוב נפלא.

      חברות שנגדעה היא פצע.

      כן.

       

        3/4/10 10:49:

      צטט: הצולעת 2010-03-21 05:57:08

      צטט: rangil 2010-03-19 15:46:12

       לא מאמין שלא פרסמת את זה עד עכשיו, משובח משובח ורגיש ונוגע כהרגלך.

      חברים זה לא תמיד לנצח, למרות שהיו תקופות בהן חשבתי שחברים זה לגמרי כן.

      חברים זה עניין של תקופות, ומי שהתאים בתקופה מסויימת על כל ההתנהלות שהתלוותה לה, לאו דווקא יחזיק קשר איתך כשתפניות החיים מביאות אותך לתקופה חדשה, כשאת מחוזקת בתובנות חדשות וביותר ניסיון חיים.

      אבל את יודעת את כל זה אני מניח.

       

       

      אמירה נכונה.

      לא במקרה הזה.

      אחותי האהובה, שירלי ואת זה לנצח!
      גאה בך על הפרסום (והכתיבה המדהימה כרגיל)- זה צעד ראשון בכיוון הנכון :)

       אה, זה מה שאת חושבת? לא הייתי מנחשת...

      P-:

       

        3/4/10 10:47:

      צטט: Themis Θ 2010-03-20 11:06:52


      "לפעמים דווקא כשמחזיקים מולך מראה לא מחמיאה במיוחד - עושים לך טובה אמיתית."

      אני מאד מסכימה עם המשפט הזה. בעיניי זו חברות אמיתית. ולא כאלו שמלטפות לך את האגו ומרדימות אותך.


      כמוך גם אני חושבת שיש בין חברות אהבת אמת. יש חברוית נצחיות. ואם החברות שלך עם שירלי היא אחת כזו, אתן תעברו גם את המשוכה הזו, ותחזרו להיות בקשר. עוד שנה, עוד שנתיים, עוד ארבע שנים, מתישהו. אם זה אמיתי, וכשזה אמיתי, אנחנו מתעלים מעל האגו.


      נכון שיש חברויות שנועדו להיות קצרות טווח. תמיכה חברית שרלבנטית לתקופה ולזמן מסויימים. שיעור כלשהו שלומדים דרך החברות, להבין מה מקדם אותך ומה עוצר אותך, מה מתאים לך ומה לא. מה לעשות, שלפעמים דווקא הניסיון הקשה הוא המלמד מכולם. ואחרי שלומדים את השיעור, ממשיכים הלאה ומשאירים את החברות מאחור.

      אבל כשזה חיבור עמוק, נצחי, ויש חברויות יקרות כאלו, נדירות כאלו. חברות שהן כמו משפחה שנייה, במקרים האלו ניתן להתגבר על כל מכשול. גם אם זו מחילה על מילים קשות שלא היו צריכות להיאמר, התנהגות בוטה ופוגענית שלא הייתה נסבלת, ויכוחי סרק שאפשר היה לוותר עליהם... אם האהבה עמוקה ואמיתית, ויש חברויות כאלו, מניסיון, אפשר יהיה להתגבר על זה. צריך כמובן שיהיה את הרצון לכך. ואם זה יקרה זה נכון שהצלקת תמיד תישאר,  אבל זה רק יחזק את החברות.

      חותמת על כל מילה שלך. תודה, תמיס.

        3/4/10 10:43:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2010-03-20 10:34:52

      צטט: rangil 2010-03-19 15:46:12

       לא מאמין שלא פרסמת את זה עד עכשיו, משובח משובח ורגיש ונוגע כהרגלך.

      חברים זה לא תמיד לנצח, למרות שהיו תקופות בהן חשבתי שחברים זה לגמרי כן.

      חברים זה עניין של תקופות, ומי שהתאים בתקופה מסויימת על כל ההתנהלות שהתלוותה לה, לאו דווקא יחזיק קשר איתך כשתפניות החיים מביאות אותך לתקופה חדשה, כשאת מחוזקת בתובנות חדשות וביותר ניסיון חיים.

      אבל את יודעת את כל זה אני מניח.

       

      בזמן האחרון מרגיש לי כאילו חברים הפכו להיות עוד מוצר צריכה בסופר, מהסוג שמוותרים עליו בקלות רבה מדי, כי הוא התיישן או לא מעודכן מספיק.

      כל התנהלות הדייטים לא פוסחת עלינו, גם כשזה קשור לחברים.

      ואולי זה באמת אנכרוניסטי לחשוב שחברים זה לנצח, אבל אני חושבת שלפחות בכוונה שלנו, הם צריכים להיות, גם אם זה לא תמיד יוצא כך בפועל.

       

      לפעמים זה נכון לוותר. לפעמים אנחנו צריכים לגדול, והאנשים האלו שעד לפני רגע היו החברים הכי טובים שלנו, הם אלו שמחזיקים אותנו למטה. ואז צריך לאהוב אותם ולשחרר אותם.

      בתחושה שלי, ברונטה, שירלי שלך היא לא אחת מהאנשים האלה.

       

      כמה נכון, אהובה שלי. גם אני מרגישה אותו דבר.

      מצד שני, לוקחת אחריות על החלק שלי בהתנהלות הזאת ובוחנת עד כמה השיקולים שלי היו נכונים, איזה מהם היו מונעי אגו, איפה אני טעיתי ומנסה לנכש את השיחים המסיחים האלה כדי לקבל תמונה בהירה יותר של המצב .

       

      לגבי שירלי - וואלה, לא יודעת. אני מניחה שהזמן יגיד. 

       

        3/4/10 10:35:

      צטט: alfasin 2010-03-20 06:57:52

      קצת צובט כזה...

       

      גם לי היה חבר טוב, היינו שלישיה וחשבנו ששום דבר בעולם לא יפריד בינינו

      הוא אני ועוד חברה

      היום רק היא ואני בקשר, והוא כבר מזמן לא

      עד היום זה כואב כשאני חושב עליו...

      נפש נדירה שכמוך!

      אם לא אתה תבין, אז מי?

       

        3/4/10 10:34:

      צטט: cg91 2010-03-19 19:25:40

      פשוט אוהבת אותך

      מרחוק וקרוב!

      }{

       

        3/4/10 10:33:

      צטט: guy7373 2010-03-19 16:45:49

      יפה לך כל החברויות האלה

      אפילו שזה נגמר לפעמים (או שלא :))

       

      ולך יפות כוסיות שמתחילות איתך כשאתה משחק פּוּל.

      אז מה? :)

       

        3/4/10 10:31:

      צטט: rangil 2010-03-19 15:46:12

       לא מאמין שלא פרסמת את זה עד עכשיו, משובח משובח ורגיש ונוגע כהרגלך.

      חברים זה לא תמיד לנצח, למרות שהיו תקופות בהן חשבתי שחברים זה לגמרי כן.

      חברים זה עניין של תקופות, ומי שהתאים בתקופה מסויימת על כל ההתנהלות שהתלוותה לה, לאו דווקא יחזיק קשר איתך כשתפניות החיים מביאות אותך לתקופה חדשה, כשאת מחוזקת בתובנות חדשות וביותר ניסיון חיים.

      אבל את יודעת את כל זה אני מניח.

      כפרה עליך, רן! כמו תמיד, המחמאות שלך נרשמות בספר הקטן של החיזוקים.

      יש חברויות נסיבתיות. חברויות שמתאימות לתקופות מסויימות בלבד.

      אולי זאת הנאיביות המטופשת שלי, אבל עדיין מאמינה שיש חברויות שהן לנצח.

      זאת עם שירלי תמיד היתה מקוטלגת כאחת מאלה.

      ולא, אני לא בטוחה שאני יודעת.

      אבל זה נכון ללא מעט דברים :)

       

        3/4/10 10:29:

      צטט: פאבריציו 2010-03-19 00:13:04


      (שירילי, כפרה, שירילי. לא שירלי).

       

       

      החלק הראשון של הפוסט עם חלוקת

      התעודות הקפיץ לי את הסרט הזה

      ואם אני כבר בשוונג אז גם את וופי שרה בסוף.

       

      (חייבים לרדת על סרט בקרוב).

      זאת שירילי אחרת, גוטה. 

       

      נו, איך אפשר שלא למות עליך, עם גברים בצד והגבעולית וכל השאר?

      חייבים. חייבים. בקרוב ממש.

        3/4/10 10:27:

      צטט: קול קוראת 2010-03-19 09:26:12


      http://www.youtube.com/watch?v=m3HY2sbsU28

      מינוס העקבים. פלוס כמה ק"ג לשני הכיוונים.

      ולגמרי.

       

        3/4/10 10:23:

      צטט: פסיכית על 2010-03-18 20:27:42

      טוב נו, אל תהיי קטנונית. תפסת אותי, יצא לי יותר משתי נקודות.

      לא להיות קטנונית. הממ.

      אילו אני אינני אני אז מי אני בכלל?

       

        3/4/10 10:22:

      צטט: פסיכית על 2010-03-18 20:26:35

      אינ לי הרבה מה להוסיפ על המילימ היפות שלכ, רק אוסיפ שתי נקודות קטנות שבא לי לציינ:

      * יש לי חברות טובות מגיל 6 ויש לי חברות טובות מגיל 35.5 שמרגיש לי שהכרתי אותנ מאז ומעולמ.

      * "כמו גדולימ" מככב השבוע

      <גמ את קילפת תפוז?>

      * גמ סתמ אנשימ שאני נתקלת בהמ, מלמדימ אותי משהו. כמו המורה שרית, או שי החובש.

      הבאת אותה בפוסט חמוד חמודיי חמודד לשון בחוץ

      אין לי מילים להוסיף על אלה שלך. אם תרצי, תוכלי למצוא כמה בסוף הפוסט החדש (אין גבול לפרסום!)

      את תדעי לאיזה התכוונתי.

      "כמו גדולים" רוקס!!!!!

       

      הרגת אותי עם חמוי חמוד, כפרה עלך!

       

        25/3/10 10:19:

      צטט: da vinci 2010-03-18 20:02:01

       שלום עשה מזה שיר לא רע בכלל...

      (אולי תעלי את הקליפ מהטיוב?)

       

      ... 

      סוף עונת הרחצה עם שירלי
      יש מחנק מריח מרחקים
      שירלי על החוף שוב לא תשיר לי
      היא אולי תשאיר לי
      רק צביטה קטנה של מיתרים דקים

      קומץ נשיקות בחול ומלח
      ושירלי טסה חזרה מחר
      לא אני לא בוכה זה רק נדמה לך
      כן, לא אחכה לך
      זה סיגריות, זה מה שניחר
      כן כן זה ניחר ....

       

      סוף עונת הרחצה
      עם הדמעה שלחצה
      בתוך השקט שלחצה
      אותי, את שירלי
      ...

      אני חוששת שתיאלץ לקחת את הקורס שוב, יען כי לא הבנת כלום!

      האלטרנטיבה היא שאני אעביר אותך לטיפולה של ריגבי, שוודאי תאלץ לזמן את ההורים שלך.

      ראה הוזהרת.

       

        25/3/10 10:17:

      צטט: ורוד סוכריה 2010-03-18 20:00:29

      וואו!
      איזה פוסט!!

      כמובן שמיד חשבתי על החברה הכי טובה שלי.

      אנחנו מכירות מגיל 14/15 בערך.

      אז זו חברות של מעל 20 שנה.

      ויש הרבה קווים דומים בסיפור שלי ושלה

      ושלך ושל שירלי.

      ויצא לנו לדבר לא מזמן על זה,

      שאנחנו קצת כמו זוג נשוי,

      שכבר מכיר המון זמן.

      על היתרונות והחסרונות שבזה.

      ועדיין,

      לא יכולה לדמיין חיים שהיא לא נמצאת בהם.

      ובכלל,

      חברות,

      יש להן חלק גדול בחיים שלי.

      לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן.

       

      לגמרי הזדהיתי עם מה שכתבת. תודה.

       

       

      מתישהו, במהלך הנתק הקודם שלנו, שירלי אמרה לי שהיא לא תיארה לעצמה שזה יהיה כ"כ קשה

      ושבתקופת הנתק היא הרגישה גרוע בהרבה מפרידות שלה מבני זוג.

      אני זוכרת את זה בבירור, כי עניתי לה שזה שהקשר בינינו לא מיני או רומנטי

      לא הופך אותנו לפחות 'זוג', וגם (אבל זאת כבר דעתי האישית והמעט משונה, אני מודה)

      גברים באים והולכים, וחברים טובים אמורים להישאר לנצח.

      או שלא.

      בכלופן, מקווה שהרמת טלפון לחברה הזאת שלך ואמרת לה שאת מתה עליה.

      את יודעת, 20 שנה - ועדיין שלא תחשוב שאת לוקחת אותה כמובן מאליו קריצה

       

        25/3/10 10:11:

      צטט: ערנית 2010-03-18 19:34:40


      ואולי זה לא לתמיד...

      קשה לחזות את העתיד של קשרים.

       

      להפרד זה קשה. איך שלא מסובבים את זה... :-(

       

       

      אכן.

       

        25/3/10 10:11:

      צטט: אני מיכל 2010-03-18 19:25:08


      נפלאות דרכי השם...והחברות.

      מאמינה שקשר כזה לא נגמר אפפם...

      אולי את צודקת. זמנים יגידו.

       

        25/3/10 10:10:

      צטט: אלינוריגבי 2010-03-18 17:54:40

      זה קצת מעליב שאת לא אומרת מה למדת ממני !

       

      בברכה - אלינוריגבי, אשת חינוך, מורת דרך, מורה לחיים ולפרקים נערת ליווי.

       

      מאלינוריגבי למדתי את סודות הנשיות ובזכותה אני יכולה להכריז על עצמי כאשה שלמה,

      רכה, עגולה במקומות הנכונות, וגם בכמה שלא, בעלת שליטה באמנות האהבה הכל כלול

      (BDSM נחשב אקסטרה).

       

        25/3/10 10:05:

      צטט: charlotte 2010-03-18 17:37:50

      אני, שהרבה יותר זקנה ממך, למדתי, בכאב רב, להוריד מהקרון שלי לא מעט אנשים, ובשמחה, להעלות עליו כל מיני נוסעים שאספתי בדרך. וזה נכון שכל אחד מוסיף לנו משהו, ואולי אחרי שלמדנו את המשהו הזה, זמנם ללכת. ואני מנצחת אותך: את החברה הכי טובה שלי, הכרתי בגיל 6. אחיות. עד לפני שנה. עד ש. עד שאין לי מושג מה האמת. חיים שונים, איבוד עניין, לכי תדעי. פעם, לא הייתי שורדת את זה. היום, כל חלל שנוצר מתמלא במישהו אחר. כמו במקרה, זה היקום, זה הטבע ששונא חלל.

      אני אפילו לא מנסה לדמיין ניתוק מאחותי. היו לנו תקופות כאלה ותקופות אחרות אבל קשה לי לראות את החיים שלי בלעדיה ואני מקווה שאני לא אצטרך. לגבי דילול החברים - בעקרון אני לגמרי נגד להחזיק חברים רק כי פעם היה שם משהו, או בשביל לעמוד באיזושהי מכסה. אצלי יש מצב שעניין הדילול תפס איזה אינרציה קצת מוגזמת ואולי, רק אולי, חלק מהדילולים יכלו להימנע אם אני הייתי משכילה לשכלל את דינמיקת הקשר לפני שמגיעה נקודת האל-חזור.

       

        25/3/10 10:02:

      צטט: alfasin 2010-03-25 06:29:10

      צטט: bronte 2010-03-23 10:39:53

      צטט: בלה פלור 2010-03-23 09:42:10


      יש לי הרגשה שאת החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו.


      אם מישהו לא יכול להכיל את העוצמות שלך, מגיע לו להתחבר עם הבינוניים הפושרים. אלה שמתקרבים עד גבול מסויים. כי קרוב יותר דורש אחריות יותר.  למי יש כח, אה?

      אני לא בטוחה שאת יכולה לדעת עד כמה במקום היתה התגובה הזאת שלך.

      נכון שקיבלתי כמה תגובות דומות, בע"פ, מחברים, אבל הם הרי משוחדים לשון בחוץ

      אני לא יודעת אם אני החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו אבל אני חברה טובה.

      אני לא חברה מושלמת כמו שאני לא בנאדם מושלם.

      יש לי את הדפקות שלי, וזה לגמרי לגיטימי שיש אנשים שלא ירצו להיות חברים שלי בגללן.

      אני משתדלת לא לעצור ב"זה אני וככה זה" אלא לבדוק אם יש דברים שאני יכולה לשנות,

      אם יש דברים שראוי שאני אעבוד עליהם, ואולי יש דברים שבכלל נופלים בשטח המת ואני לא מודעת להם.

      מעבר לזה - אני לא יכולה וגם לא מוכנה לעשות. טייק איט אור ליב איט.

       

       

      of course that I take it

      קריצה

      חסר'ך שלא!

       

      נשיקה

        25/3/10 06:29:

      צטט: bronte 2010-03-23 10:39:53

      צטט: בלה פלור 2010-03-23 09:42:10


      יש לי הרגשה שאת החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו.


      אם מישהו לא יכול להכיל את העוצמות שלך, מגיע לו להתחבר עם הבינוניים הפושרים. אלה שמתקרבים עד גבול מסויים. כי קרוב יותר דורש אחריות יותר.  למי יש כח, אה?

      אני לא בטוחה שאת יכולה לדעת עד כמה במקום היתה התגובה הזאת שלך.

      נכון שקיבלתי כמה תגובות דומות, בע"פ, מחברים, אבל הם הרי משוחדים לשון בחוץ

      אני לא יודעת אם אני החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו אבל אני חברה טובה.

      אני לא חברה מושלמת כמו שאני לא בנאדם מושלם.

      יש לי את הדפקות שלי, וזה לגמרי לגיטימי שיש אנשים שלא ירצו להיות חברים שלי בגללן.

      אני משתדלת לא לעצור ב"זה אני וככה זה" אלא לבדוק אם יש דברים שאני יכולה לשנות,

      אם יש דברים שראוי שאני אעבוד עליהם, ואולי יש דברים שבכלל נופלים בשטח המת ואני לא מודעת להם.

      מעבר לזה - אני לא יכולה וגם לא מוכנה לעשות. טייק איט אור ליב איט.

       

       

      of course that I take it

      קריצה

        24/3/10 08:51:


      הוא שאמרתי -

      עוצמות!

        23/3/10 10:39:

      צטט: בלה פלור 2010-03-23 09:42:10


      יש לי הרגשה שאת החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו.


      אם מישהו לא יכול להכיל את העוצמות שלך, מגיע לו להתחבר עם הבינוניים הפושרים. אלה שמתקרבים עד גבול מסויים. כי קרוב יותר דורש אחריות יותר.  למי יש כח, אה?

      אני לא בטוחה שאת יכולה לדעת עד כמה במקום היתה התגובה הזאת שלך.

      נכון שקיבלתי כמה תגובות דומות, בע"פ, מחברים, אבל הם הרי משוחדים לשון בחוץ

      אני לא יודעת אם אני החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו אבל אני חברה טובה.

      אני לא חברה מושלמת כמו שאני לא בנאדם מושלם.

      יש לי את הדפקות שלי, וזה לגמרי לגיטימי שיש אנשים שלא ירצו להיות חברים שלי בגללן.

      אני משתדלת לא לעצור ב"זה אני וככה זה" אלא לבדוק אם יש דברים שאני יכולה לשנות,

      אם יש דברים שראוי שאני אעבוד עליהם, ואולי יש דברים שבכלל נופלים בשטח המת ואני לא מודעת להם.

      מעבר לזה - אני לא יכולה וגם לא מוכנה לעשות. טייק איט אור ליב איט.

       

        23/3/10 09:42:


      יש לי הרגשה שאת החברה הכי טובה שאדם יכול לאחל לעצמו.


      אם מישהו לא יכול להכיל את העוצמות שלך, מגיע לו להתחבר עם הבינוניים הפושרים. אלה שמתקרבים עד גבול מסויים. כי קרוב יותר דורש אחריות יותר.  למי יש כח, אה?

        22/3/10 11:22:

      ואוו! היה שווה לצלוח תקופת המתנה ארוכה בשביל כזה פוסט.

       

      אם אכן למדת את כל מה שכתבת, ואת מצליחה לשמור את מה שלמדת בזכרון העבודה שלך, ולא רק בסיפורים ובניתוחים של אחר מעשה, אז את אדם עשיר במיוחד.

       

      לגבי החלק השני. חברים זה דבר דינאמי. כמו שאנחנו משתנים, גם הם משתנים ולפעמים השינויים הם לכיוונים כל כך שונים שבסופו של דבר נפרדים. הורות זה מסוג השינויים האלו. 

       

      גם לי כמה חברים וחברות שהם הורים בזמן שאני עדיין לא, איכשהו החברויות שלי שורדות יפה גם את ההוריות. האם זה בגלל שהחברויות האלו פחות תובעניות? כנראה, לא יודע.

       

      לא מכיר את שירלי, ואותך רק מהבלוג, אבל איכשהו נראה לי שהסרט הזה ימשיך טוב, גם אם כרגע ההפקה יצאה לחל"ת.

        21/3/10 06:18:


      כתוב נפלא.

      חברות שנגדעה היא פצע.

        21/3/10 05:57:

      צטט: rangil 2010-03-19 15:46:12

       לא מאמין שלא פרסמת את זה עד עכשיו, משובח משובח ורגיש ונוגע כהרגלך.

      חברים זה לא תמיד לנצח, למרות שהיו תקופות בהן חשבתי שחברים זה לגמרי כן.

      חברים זה עניין של תקופות, ומי שהתאים בתקופה מסויימת על כל ההתנהלות שהתלוותה לה, לאו דווקא יחזיק קשר איתך כשתפניות החיים מביאות אותך לתקופה חדשה, כשאת מחוזקת בתובנות חדשות וביותר ניסיון חיים.

      אבל את יודעת את כל זה אני מניח.

       

       

      אמירה נכונה.

      לא במקרה הזה.

      אחותי האהובה, שירלי ואת זה לנצח!
      גאה בך על הפרסום (והכתיבה המדהימה כרגיל)- זה צעד ראשון בכיוון הנכון :)

        20/3/10 11:06:


      "לפעמים דווקא כשמחזיקים מולך מראה לא מחמיאה במיוחד - עושים לך טובה אמיתית."

      אני מאד מסכימה עם המשפט הזה. בעיניי זו חברות אמיתית. ולא כאלו שמלטפות לך את האגו ומרדימות אותך.


      כמוך גם אני חושבת שיש בין חברות אהבת אמת. יש חברוית נצחיות. ואם החברות שלך עם שירלי היא אחת כזו, אתן תעברו גם את המשוכה הזו, ותחזרו להיות בקשר. עוד שנה, עוד שנתיים, עוד ארבע שנים, מתישהו. אם זה אמיתי, וכשזה אמיתי, אנחנו מתעלים מעל האגו.


      נכון שיש חברויות שנועדו להיות קצרות טווח. תמיכה חברית שרלבנטית לתקופה ולזמן מסויימים. שיעור כלשהו שלומדים דרך החברות, להבין מה מקדם אותך ומה עוצר אותך, מה מתאים לך ומה לא. מה לעשות, שלפעמים דווקא הניסיון הקשה הוא המלמד מכולם. ואחרי שלומדים את השיעור, ממשיכים הלאה ומשאירים את החברות מאחור.

      אבל כשזה חיבור עמוק, נצחי, ויש חברויות יקרות כאלו, נדירות כאלו. חברות שהן כמו משפחה שנייה, במקרים האלו ניתן להתגבר על כל מכשול. גם אם זו מחילה על מילים קשות שלא היו צריכות להיאמר, התנהגות בוטה ופוגענית שלא הייתה נסבלת, ויכוחי סרק שאפשר היה לוותר עליהם... אם האהבה עמוקה ואמיתית, ויש חברויות כאלו, מניסיון, אפשר יהיה להתגבר על זה. צריך כמובן שיהיה את הרצון לכך. ואם זה יקרה זה נכון שהצלקת תמיד תישאר,  אבל זה רק יחזק את החברות.

        20/3/10 10:34:

      צטט: rangil 2010-03-19 15:46:12

       לא מאמין שלא פרסמת את זה עד עכשיו, משובח משובח ורגיש ונוגע כהרגלך.

      חברים זה לא תמיד לנצח, למרות שהיו תקופות בהן חשבתי שחברים זה לגמרי כן.

      חברים זה עניין של תקופות, ומי שהתאים בתקופה מסויימת על כל ההתנהלות שהתלוותה לה, לאו דווקא יחזיק קשר איתך כשתפניות החיים מביאות אותך לתקופה חדשה, כשאת מחוזקת בתובנות חדשות וביותר ניסיון חיים.

      אבל את יודעת את כל זה אני מניח.

       

      בזמן האחרון מרגיש לי כאילו חברים הפכו להיות עוד מוצר צריכה בסופר, מהסוג שמוותרים עליו בקלות רבה מדי, כי הוא התיישן או לא מעודכן מספיק.

      כל התנהלות הדייטים לא פוסחת עלינו, גם כשזה קשור לחברים.

      ואולי זה באמת אנכרוניסטי לחשוב שחברים זה לנצח, אבל אני חושבת שלפחות בכוונה שלנו, הם צריכים להיות, גם אם זה לא תמיד יוצא כך בפועל.

       

      לפעמים זה נכון לוותר. לפעמים אנחנו צריכים לגדול, והאנשים האלו שעד לפני רגע היו החברים הכי טובים שלנו, הם אלו שמחזיקים אותנו למטה. ואז צריך לאהוב אותם ולשחרר אותם.

      בתחושה שלי, ברונטה, שירלי שלך היא לא אחת מהאנשים האלה.

       

        20/3/10 06:57:

      קצת צובט כזה...

       

      גם לי היה חבר טוב, היינו שלישיה וחשבנו ששום דבר בעולם לא יפריד בינינו

      הוא אני ועוד חברה

      היום רק היא ואני בקשר, והוא כבר מזמן לא

      עד היום זה כואב כשאני חושב עליו...

        19/3/10 19:25:

      פשוט אוהבת אותך

      מרחוק וקרוב!

        19/3/10 16:45:

      יפה לך כל החברויות האלה

      אפילו שזה נגמר לפעמים (או שלא :))

       

        19/3/10 15:46:

       לא מאמין שלא פרסמת את זה עד עכשיו, משובח משובח ורגיש ונוגע כהרגלך.

      חברים זה לא תמיד לנצח, למרות שהיו תקופות בהן חשבתי שחברים זה לגמרי כן.

      חברים זה עניין של תקופות, ומי שהתאים בתקופה מסויימת על כל ההתנהלות שהתלוותה לה, לאו דווקא יחזיק קשר איתך כשתפניות החיים מביאות אותך לתקופה חדשה, כשאת מחוזקת בתובנות חדשות וביותר ניסיון חיים.

      אבל את יודעת את כל זה אני מניח.

        19/3/10 00:13:

      (שירילי, כפרה, שירילי. לא שירלי).

       

       

      החלק הראשון של הפוסט עם חלוקת

      התעודות הקפיץ לי את הסרט הזה

      ואם אני כבר בשוונג אז גם את וופי שרה בסוף.

       

      (חייבים לרדת על סרט בקרוב).

        18/3/10 20:27:
      טוב נו, אל תהיי קטנונית. תפסת אותי, יצא לי יותר משתי נקודות.
        18/3/10 20:26:

      אינ לי הרבה מה להוסיפ על המילימ היפות שלכ, רק אוסיפ שתי נקודות קטנות שבא לי לציינ:

      * יש לי חברות טובות מגיל 6 ויש לי חברות טובות מגיל 35.5 שמרגיש לי שהכרתי אותנ מאז ומעולמ.

      * "כמו גדולימ" מככב השבוע

      <גמ את קילפת תפוז?>

      * גמ סתמ אנשימ שאני נתקלת בהמ, מלמדימ אותי משהו. כמו המורה שרית, או שי החובש.

      הבאת אותה בפוסט חמוד חמודיי חמודד לשון בחוץ

        18/3/10 20:02:

       שלום עשה מזה שיר לא רע בכלל...

      (אולי תעלי את הקליפ מהטיוב?)

       

      ... 

      סוף עונת הרחצה עם שירלי
      יש מחנק מריח מרחקים
      שירלי על החוף שוב לא תשיר לי
      היא אולי תשאיר לי
      רק צביטה קטנה של מיתרים דקים

      קומץ נשיקות בחול ומלח
      ושירלי טסה חזרה מחר
      לא אני לא בוכה זה רק נדמה לך
      כן, לא אחכה לך
      זה סיגריות, זה מה שניחר
      כן כן זה ניחר ....

       

      סוף עונת הרחצה
      עם הדמעה שלחצה
      בתוך השקט שלחצה
      אותי, את שירלי
      ...

        18/3/10 20:00:

      וואו!
      איזה פוסט!!

       

      כמובן שמיד חשבתי על החברה הכי טובה שלי.

      אנחנו מכירות מגיל 14/15 בערך.

      אז זו חברות של מעל 20 שנה.

       

      ויש הרבה קווים דומים בסיפור שלי ושלה

      ושלך ושל שירלי.

       

      ויצא לנו לדבר לא מזמן על זה,

      שאנחנו קצת כמו זוג נשוי,

      שכבר מכיר המון זמן.

      על היתרונות והחסרונות שבזה.

       

      ועדיין,

      לא יכולה לדמיין חיים שהיא לא נמצאת בהם.

       

      ובכלל,

      חברות,

      יש להן חלק גדול בחיים שלי.

      לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן.

       

      לגמרי הזדהיתי עם מה שכתבת. תודה.

       

       

        18/3/10 19:34:


      ואולי זה לא לתמיד...

      קשה לחזות את העתיד של קשרים.

       

      להפרד זה קשה. איך שלא מסובבים את זה... :-(

       

       

        18/3/10 19:25:


      נפלאות דרכי השם...והחברות.

      מאמינה שקשר כזה לא נגמר אפפם...

        18/3/10 17:54:

      זה קצת מעליב שאת לא אומרת מה למדת ממני !

       

      בברכה - אלינוריגבי, אשת חינוך, מורת דרך, מורה לחיים ולפרקים נערת ליווי.

        18/3/10 17:37:
      אני, שהרבה יותר זקנה ממך, למדתי, בכאב רב, להוריד מהקרון שלי לא מעט אנשים, ובשמחה, להעלות עליו כל מיני נוסעים שאספתי בדרך. וזה נכון שכל אחד מוסיף לנו משהו, ואולי אחרי שלמדנו את המשהו הזה, זמנם ללכת. ואני מנצחת אותך: את החברה הכי טובה שלי, הכרתי בגיל 6. אחיות. עד לפני שנה. עד ש. עד שאין לי מושג מה האמת. חיים שונים, איבוד עניין, לכי תדעי. פעם, לא הייתי שורדת את זה. היום, כל חלל שנוצר מתמלא במישהו אחר. כמו במקרה, זה היקום, זה הטבע ששונא חלל.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין