את כל המילים שפצעו בי השנים, וכל המעשים הגלויים בחוצפתם כמו המסתתרים, בחרתי לאסוף אל תוך השק ולהשליכו הרחק ממני אל מעבר לגב.
שלא כמעשה בת יענה, הרי נחבטו והונחו שוב ושוב, ליקחם הובן גם אם לא תמיד יושם.
ואולי כך, בהניחי אותם אי שם במעבה האפלולי של היותם, אניח רק - למה ולמי שחשוב, להיוותר עמי כאן.
לחמם, לעטוף ולנחם לאמר אהבה שתמיד קיימת ועודה.
שיהא חג האביב הזה חג חרותנו - חג מצמיח ומשחרר במיוחד.
ובפינת חידת הטריוויה, רואים מדוע בחרתי דווקא בשיר היפה "הרדופים " ?
שלכם אני. |