לאחרונה החל שותפי לחיים, אהובי היקר מכל - המחשב שלי, להראות סימני עייפות מדאיגים. התקשה להתעורר משנתו, התנהל בעצלתיים, פה ושם אבד לו זכרונו, דיבורו נהיה כבד ומבולבל,והוא איבד את תיאבונו. ואז בוקר שישי אחד, קרס והתעלף.

כל נסיונות ההחייאה שלי לא עזרו, ונאלצתי לאשפזו בבית החולים למחשבים בוגרים כשאני מודאגת מאד.

כל השבת דאגתי והתפללתי כי ניתן יהיה להציל את חייו של אהובי, יקירי, עולמי בתוך קופסא שחורה, ושלא נגרם שום נזק בלתי הפיך לזכרונותינו המשותפים, הגיגינו ותמונות נעורינו.

לאחר סופ"ש מתוח ומורט עצבים הגיעה הבשורה המשמחת: הלך ספק הכוח ! הנזק הפיך וסיכויי ההחלמה מצויינים. מומלץ טיפול בהלם. כלומר- פירמוט.

הסכמתי.

הדוקטור הנאמן ביצע גיבוי לזכרונותינו המשותפים, שלי ושל אהובי, וכעבור יום נוסף של געגועים, חזר אליי יקירי. נדרשו יומיים נוספים כדי לעזור לו להתאקלם ולהזכיר לו מי אני. והנה שבו אליו נעוריו, ויחדיו הפלגנו אל השקיעה ממש כמו בתחילת יחסינו.

בעקבות המקרה, עלו בי הרהורים לגבי הפירמוט שעברתי אני בשנה האחרונה.

גיבוי, מחיקה והתחלה חדשה.

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" אומר ה' אל אברם (בראשית יב', א').

לך לך- בעצמך, בדרכך שלך ולטובתך.

עליך לצאת מארצך- מהמציאות הנוכחית שלך, מכל המוכר והידוע לך עד כה (נמצא קשר בין מיקום גיאוגרפי לאורח החיים המתקיים בו). וממולדתך- מי שאתה, התכונות איתן נולדת, ומה שמשפיע עליך.

ובית אביך- שורשיך. אל דרך חדשה שלא יהיה לה קשר עם העבר שלך.

אומר הקב"ה לאברם: " קודם כל אתה צריך לצאת, ורק אח"כ להיכנס.

חיב אדם קודם כל להיות מודע לרצונו ללכת ולהתקדם כדי להגיע אל המטרה, להתנתק מכל הטעויות והדברים המפריעים לו להגשים מטרה זו,כדי שיוכל להתחיל דרך חדשה וטובה יותר.

 פירמוט.