כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    גברים לא בוכים על "שטויות"

    92 תגובות   יום שישי , 19/3/10, 11:13

     

    גברים לא בוכים על "שטויות"

     

     

    משהו אצלו, במעמד הזה, הזכיר לי את אבי האהוב ז"ל, שפעמים רבות למרות סבל פיסי  וכאב נפשי קשים מנשוא, מעולם לא ראיתיו מזיל דמעה.

    יש מי שלמרות שבפנים מרגישים כל כך הרבה, קשה להם להוציא את זה החוצה.

     

     

    כעת מכר שלי, שמעולם לא ראיתיו עם לחלוחית או דמעות בעיניים, בודאי שלא בוכה, עומד מולי בנשמה מרוסקת ודמעות שלא מעיזות לפרוץ החוצה, כי גברים לא בוכים, ושואל : "ידעת? סיפרו לך שהכלב שלי נפטר?"  

     

    האמת, סיפרו לי . ידעתי שכואב לו מאד, חששתי לצלצל העדפתי שזה יבוא ממנו, שיספר אישית. 

    הוא מכיר אותי ויודע שאבין, ושהדלת פתוחה בנושא. איש מבוגר אך צעיר בנפשו וברוחו בצורה מדהימה, עם כוח ומרץ ומוסר עבודה נדירים, עומד מולי ולא יודע מה לעשות עם עצמו, ואני מבינה שכך זה יחסית עוד טוב ואחרי כמעט 10 ימים , שכבר התאושש.

     

    שב, אמרתי.  

    השאלות הרגילות, בדיוק כלכל אהוב שהלך לעולמו:  מתי זה קרה? מה היה לו ? איך זה קרה? וכד.... לעזור להוציא, לגרום להתחיל לדבר, כי הרי אפשר להתפוצץ עם הכאב הזה בפנים, והדמעות שלו לא יורדות (אצלי חופשי יורדות בטונות עד איבוד נוזלים)....  

     

    סיפר:  פתאום בשניות, הכלב פשוט כבר לא היה שם יותר, אחרי 14 שנה שהוא אצלו ואצל זוגתו. 

    שמעתי, הקשבתי, עזרתי בעיניים, המתנתי שיסיים לספר.  

    מסתכלת, והוא מרגיש שמבינה, ומבקשת שימסור צערי ותנחומי גם לזוגתו, והרי רק מי שאוהב ומגדל בביתו מסוגל להבין. 

    לפעמים צריך לשמוע זאת במילים אפילו שיודעים.

    הסביבה, המשפחה, הרוב, לא הכי מבינים, ולא מקבלים שאבל על בעל חיים אהוב שאיננו זה אבל רגיל, כעל בן משפחה:  "יאללה, עברו כמה ימים, מצפים ממך שתתאושש ציק צאק, בכל זאת זה רק כלב, לא צריך להגזים...."

     

     

    ומי קובע מה זו הגזמה כאן , ובכלל? מה זה חוסר הרגישות הזה מאנשים ? בין אם הם אוהבים או לא ....לא מבינה את זה...  

     

    שיתפתי אותו גם אני במה שקרה אתי לאחר מות כלבתי הצדקת לפני כ 4 שנים (לפני שאימצתי זואי-לולי), כשעמדתי במצב דומה, התפוצצתי מכאב ולא היה לי איך להוציא - כדי שידע שהוא לא לבד, רבים מרגישים כמותו.  

    הסביבה ברובה נדה בראשה אבל לא בדיוק מבינה, וניחומים אי אפשר לצפות ממי שאינו מבין.

    אדם בהליך אבל זקוק  למילים טובות, מבינות, לא סתם נימוס אלא יותר  לחיבוק אוהב מהלב , ולא ל: "יאללה...תתאושש כולה כלב..."  

     

    ויחד עם ניחומים רציתי לעזור והחלטתי גם על קו שונה לכן  והוספתי: אתה למעשה צריך לשמוח, בשבילו.

    לא לחשוב על עצמך עם כאב הפרידה, האובדן – אלא בשבילו : כבר היה מבוגר יחסית וככה הלך בשנייה ללא סבל ללא מחלות מיוחדות, זו בעצם ברכה, מיתת נשיקה ללכת ככה...אתה לא חושב?

     

    הסתכל עלי, ואמר: את צודקת.  

    המשכתי: אתה יודע אמרתי לו מה הדבר היחידי שעזר לי לאחר מות כלבתי?  אימצתי את זואי-לולי.

     

    לא טוב להישאר ככה עם כל הכאב הזה בפנים, אתה תשתגע ותשגע את זוגתך.

    כדאי להוציא את זה החוצה, למצוא דרך, את זו שמתאימה לך, לכם, אבל לא להשאיר את הכאב הזה  בפנים. 

    זה עלול להפוך למועקה שהופכת לאבן שגדלה יותר ויותר ולא הופכת לקטנה עם הזמן....

     

    אולי כדאי לא להחליט מה אתה עושה ואיך אתה עוזר לאבן לצאת, פשוט לנסות כל מיני דברים, ולראות איך הולך:  

    קח את זוגתך לטיול בטבע, צא אתה לבית קפה, שלב זאת בביקור באחת העמותות למען בעלי חיים נטושים שקרובות אליך או למקום בו תטיילו...

     

    אל "תחליט" שאתה מאמץ כלב אחר, ואל תחליט שלא, גם אף אחד לא יבוא במקום כלבך שהלך, זה משהו אחר לגמרי לא קשור אליו.

    הוא כבודו במקומו מונח, וזכרו לברכה ללא קשר, וזו גם לא אותה אהבה.

    הוא אינו בא במקומו, אף אחד אחר לא יוכל להיות במקומו, משהו אחר. אהבה אחרת.

     

    לך לראות, לבחון את עצמך ללא שום החלטות מוקדמות.  תלטף, תסתכל בעיניים, תראה איך אתה מרגיש, איך היא מרגישה.  

    אולי תעדיף לבוא מדי פעם פשוט ללטף שם את הכלבים, להוציאם לטיול בהתנדבות מדי פעם, עד שתתרגל, ותחליט מה אתה עושה עצמך.  

     

    כאב צריך לנקז, במשך הזמן תעשה דברים שונים, ותראה לבד מה יותר נכון לכם, מה אתה אומר?

     

    הוא לא היה צריך לומר כלום, לחץ לי את היד, הודה, והרגשתי שאמרתי דברים שנקלטו היטב ועמוק.  

    אני יודעת שעזרתי קצת, שנתתי כיוון נכון, וזה עשה לי גם טוב, כי אני יודעת כמה זה קשה התקופה שאחרי, כמה תגובות לא מבינות של הסביבה מכבידות מה שכל כך כבד ממילא.  

     

    למה אנשים לא מבינים שזה פשוט כמו לאבד בן משפחה או מישהו מאד אהוב?  לא מבינה את הקטע הזה.

    הרי גם אם אינך אוהב כלבים או בעלי חיים, זה בדיוק כמו שאומרים לך :

    אני מאד אוהבת עוגיות שקדים, מכורה להן, או קפה, חייבת כל יום לא יכולה אחרת, את זה מבינים, אך את הקשר והאהבה לכלב או בעל חיים שנפטר ואיננו – זה – אין מבין, לא עוזר, לא מקבלים את הקושי והאבל.

     

     

    הסיפור  מסופר בשבילך, לעזור לשחרר קצת את המועקה, את החסימה של הכאב שלא יוצא, והדמעות מסרבות לרדת, שמעת ?!  בשבילך.....

     

     

    כלבך האהוב אינו זקוק לניחומים, הלוואי עלינו בזקנתנו בית אוהב מבין ומסור כמו זה שהוא זכה, מה גם שהוא בודאי שם בחברתה של כלבתי המנוחה , וכלבי הראשון הצדיק, והם כולם מצחקקים עלינו איך עבדו עלינו כל השנים הללו....

     

    מקווה שבבוא היום ידאגו לנו ויאהבו אותנו כשם שאנו דאגנו למי שאהבנו , ושהיושב במרומים יזקוף זאת לנו לזכות.  

    לחיים,

    בוא נרים כוסית לזכרו, לזכר בעלי החיים שהיו חלק ממשפחתנו, אהובינו, ונמצאים כעת במקום טוב יותר, אבל תמיד יימצאו בלבנו פנימה.......

      

            

      
    דרג את התוכן:

      תגובות (92)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/10 08:12:


      זה די מביך שגבר בוכה , מבחינתי.

      אבל , לא חושבת שזו בושה .

      לעיתים צריך לפרוק.

      אך אני ממש לא מרגישה בנוח ליד גבר בוכה.

      גם לי היה קשה לבכות, ואין קשר להיותי אישה.

      כנראה זה קשור לחינוך , סביבה ועוד..

      ברבות השנים התרכחתי ואני בוכה לפעמים משטויות ומהתרגשות כאחד.

       

        24/3/10 19:35:

      לכל אלה שציטטו "הגברים בוכים בלילה" - הנה הנוסח הקשה והכבד של השיר, לא כל כך מתאים כאן!!! אך ראו:

      הגברים בוכים בלילה
      שלומי בראל
      מילים: אלון אבידר
      לחן: מלי קוממי ומני קוממי
      קיימים 4 ביצועים נוספים לשיר זה ביצוע: בחר ביצועאבנר גדסיישי לוימרקו בכרשלומי שבת ואבנר גדסי

      אקורדים



      איך לפתע כך היא מתה
      תחושה של גבר מכוסה עפר
      מי שומע מי יודע
      גבר לא יכול לצעוק מתוך האדמה

      הגברים בוכים בלילה
      לא נשמע קולם
      הגברים בוכים בלילה
      בכי נעלם

      הגברים בוכים בלילה
      אין מה להסתיר
      מי אשר שילם ביוקר
      אין גם לו מחיר

      אבן כאן מונחת
      על גופך צונחת
      והאמא היחידה
      היא אמא אדמה

      עד יחיד לנצח
      שם תדע לבטח
      מה הטעם ללחך
      עפר בלשונך

      שם ודאי ביחד
      אין אימה ופחד
      וטעם הדמעות
      מבשר על הבאות

      הגברים בוכים בלילה...

      היא ידעה לקחת
      ואתה מתחת
      עוד מביט למעלה
      בעיניים עצומות

      לא נודע כי באת
      אל קירבה למטה
      שם אתה ודאי בוכה
      בשפתיים חתומות

      גבר ועוד גבר מכל עבר
      מי מכם כבר לא יקום
      לנצח מלחמות

      הגברים בוכים בלילה...

        24/3/10 16:43:


      זו לא הגזמה

      הידעת שאני עדיין חולמת על ג'סי?

        24/3/10 12:23:


      בונבונייטה,

      אמנם אינני מגדלת בעלי חיים, כידוע לך, אך אני בהחלט מקבלת שהם בני משפחה לכל דבר.

      אני לא רואה שום סיבה לזלזל בצערו על אדם על מות החיה האהובה עליו, זה צער לא פחות מכל צער אחר.

      ואני מתכוונת במובן שאי אפשר לקחת את הרגשות מן האדם, הם שלו, הם שייכים לו, הם בלעדיים לו.

      וכן, אני יודעת כמה גברים מסרבים לבכות, מכירה אחד כזה, יודעת שזה חינוך מושרש, קשה לשנות.

      אולי עד שיופנמו מסרים אחרים בחברה, ענין של דורות, החוכמה תהיה שלנו, הנשים, לשאול, לגלות, לתת דרך.

      חג שמח, עוברת לפוסט הבא שלך, גם הוא בנושא חשוב!

       

        22/3/10 17:27:


      כאב ללא דמעות כואבות, ודמעות מתוך כאב כואבות .

      כל אחד והיכולת שלו להחצין בדרך זו או אחרת את כאבו.

      והלוואי ולא היה נברא הכאב .

       

      בשורות טובות

      אילנה

        22/3/10 13:55:

      צטט: oframon 2010-03-22 11:24:45

      כלבים ...חתולים ...הם כמו ילדים..נוגעים לנו עמוק בנשמה...נכון כתבת...גם הם צריכים להוציא את הכאב לא רק הנשים כשהכלב או החתול מתים....אבל עדיף בשיבה טובה...

      אהלן עופרה

      תמיד שמחה לראותך.

      אכן כאב תמיד טוב יותר להוציא, גם כשקשה, ואיזו דרך טובה מזו יש מאשר להעניק אהבה ליצור תמים ומקסים שזקוק לכךs

        22/3/10 13:53:

      צטט: .רות המואביה 2010-03-22 09:11:57

      פוסט נפלא ומשובח.... הגברים בוכים בלילה...... (כמו בשיר). *

      {   {   {

       

        22/3/10 13:51:

      צטט: ♥ ♥ -a5--- a5 2010-03-21 23:56:19

      קראתי . כן . גם ללא הזמנה. אין צורך להביע את דעתי. את מכירה. אני איתך. הכלב שלי נובח עלי לדרג תוכנינון זה .

      תביא גם את הכלב, ברצון אארח אותו   :-)  חוץ מזה, מה?  הוא צריך לומר לסמן לנבוח מה לעשות ?

      וברצינות:

      מצחיק קצת, כי זה מזכיר לי את הכלב שלי, אם מצלצל הטלפון ואני מתעכבת ולא עונה מספיק מהר הוא בא "מסמן" לי שיש לטלפון...כאילו אומר...נו...נו...למה את לא עונה? נובח אפילו...נו...תעני כבר...ממש מצחיק הא?

      õ

       

        22/3/10 13:46:

      צטט: פיני יחזקאלי 2010-03-21 20:39:59

      הוא בוכה בטוח, בדרכו שלו... אין עליך כל אהבתי פיני

      אתה צודק.

      הבכי הזה שלו קשה עשרות מונים, אני מכירה את זה מאבא ז"ל.

      תודה      Y

       

        22/3/10 13:44:

      צטט: יעל פריאל 2010-03-21 16:48:49

      באתי לראות מה חדש אצלך, ואיך לא, הצצתי ונפגעתי. שנים לפני שתותי שלי המתוקה נקרתה בדרכי והיא אז גורה טושה רועדת מקור מקפיא ואבודה אל נפשה בת חודשיים ימים, חשבתי תמיד איך זה לגדל כלב ויום אחד פשוט לאבד אותו. היטב זכור לי תלמיד שלי, שגדל רק עם אמו ממשפחה קשת יום, שניגש אלי לדבר איתי ותוך כדי סיפר לי על כלבו האהוב שנדרס. שוב עלתה לנגד עיני התמונה הקשה הזו, שאין לה באמת מראה מוחשי, מעבר למראת הרגשות של אובדן נפש קרובה אהובה. שנים אמרתי לעצמי, טוב לשם מה לקחת כלב הרי יום בהיר אחד הוא ימות ואני אשאר עם בור בלב. אבל האמת היא שלא גדלתי בבית עם כלבים. בבית שלי, החיה היחידה היתה דגים באקווריום :) ומילדות שמעתי אזהרות על הקושי וכל מה שכרוך בגידול כלב בבית. אבל אז הגיעה אלי תותי שלי הקטנה. כך ברחוב, בערב אחד חורפי במיוחד,

      וללא כל תכנון מוקדם ופשוט לא יכולתי להותירה שם ברחוב, עזובה לנפשה. היום בונבוניטה יקרה שלי אני כבר יודעת, שהכלבים גם אם תוכלת חייהם קצרה (לעזאזל קצרה מדי, אבל לכי תתווכחי עם ריבונו של עולם ) עדיין, בזמן הזה בו

      הם חיים ומתקיימים כאן בעולמנו, זכות גדולה היא לנו לאמצם אל ליבנו להעניק להם את הבית החם והאוהב ביותר שרק יש לאל ידינו ובבוא היום, כשנאלץ להיפרד מהם נתנחם במחשבה, שנתנו להם את החיים הטובים ביותר שרק יכלו לייחל להם. אוהבת אותך מאוד בונבוניטה יקרה שלי על מי שאת, נשמה יפה ואנושית שכמותך. שלך תמיד, אני.  

      תודה יקרה שלי

      גם את ריגשת אותי.

      הדבר דומה למה שאבא האהוב שלי ז"ל אמר:

      "החיים הם דבר מאד מסוכן אפשר למות מהם"...

      אז מה? בגלל שזה כואב לא נאהב? לא נאמץ בעל חיים? אז גם נפחד להנות מהם מפחד שיכאב?

      גם אני בהתחלה הרי לא רציתי בכלל כלב, לא עזר לי, הוא הגיע.

      כלבי הראשון, הבוקסר, היה גור בסך הכל בן חודש וחצי שנזרק החוצה ושוטט לבדו ברחוב, הולך אחרי חבורת נערים.

      הוא היה מכוער להפליא, ואלה נמאס להם אז שמו אותו אצלנו במרפסת....

      בדיעבד הנערים הללו, הכלב הזה, גרמו לשינוי מאד גדול בחיים שלי.

      לא רק מבחינת בעלי חיים, אלא יותר כיון שמבעלי החיים מהתהליך למדתי כל כך הרבה, ואני עדיין לומדת מהם.

      ואוהבת.

       

      [ ö   õ   ó  Y   ò    ÿ 

        22/3/10 11:59:

      מרגש(*)
        22/3/10 11:24:

      כלבים ...חתולים ...הם כמו ילדים..נוגעים לנו עמוק בנשמה...נכון כתבת...גם הם צריכים להוציא את הכאב לא רק הנשים כשהכלב או החתול מתים....אבל עדיף בשיבה טובה...
        22/3/10 09:11:

      פוסט נפלא ומשובח....

      הגברים בוכים בלילה......

      (כמו בשיר).

      *

        21/3/10 23:56:
      קראתי . כן . גם ללא הזמנה. אין צורך להביע את דעתי. את מכירה. אני איתך. הכלב שלי נובח עלי לדרג תוכנינון זה .
        21/3/10 20:39:

      הוא בוכה בטוח, בדרכו שלו...

       

      אין עליך

       

      כל אהבתי

       

      פיני

        21/3/10 16:48:


      באתי לראות מה חדש אצלך,

      ואיך לא, הצצתי ונפגעתי.

       

      שנים לפני שתותי שלי המתוקה

      נקרתה בדרכי והיא אז גורה נטושה

      רועדת מקור מקפיא ואבודה אל נפשה

      בת חודשיים ימים, חשבתי תמיד איך

      זה לגדל כלב ויום אחד פשוט לאבד אותו.

      היטב זכור לי תלמיד שלי, שגדל רק

      עם אמו ממשפחה קשת יום, שניגש אלי

      לדבר איתי ותוך כדי סיפר לי על כלבו האהוב

      שנדרס. שוב עלתה לנגד עיני התמונה

      הקשה הזו, שאין לה באמת מראה מוחשי,

      מעבר למראת הרגשות של אובדן נפש קרובה

      אהובה.

       

      שנים אמרתי לעצמי, טוב לשם מה לקחת כלב

      הרי יום בהיר אחד הוא ימות ואני אשאר עם בור

      בלב. אבל האמת היא שלא גדלתי בבית עם כלבים.

      בבית שלי, החיה היחידה היתה דגים באקווריום :)

      ומילדות שמעתי אזהרות על הקושי וכל מה שכרוך

      בגידול כלב בבית.

       

      אבל אז הגיעה אלי תותי שלי הקטנה. כך

      ברחוב, בערב אחד חורפי במיוחד,

      וללא כל תכנון מוקדם ופשוט לא יכולתי

      להותירה שם ברחוב, עזובה לנפשה.

       

      היום בונבוניטה יקרה שלי אני כבר

      יודעת, שהכלבים גם אם תוכלת חייהם

      קצרה (לעזאזל קצרה מדי, אבל לכי תתווכחי

      עם ריבונו של עולם ) עדיין, בזמן הזה בו

      הם חיים ומתקיימים כאן בעולמנו,

      זכות גדולה היא לנו לאמצם אל ליבנו

      להעניק להם את הבית החם והאוהב

      ביותר שרק יש לאל ידינו ובבוא היום,

      כשנאלץ להיפרד מהם נתנחם במחשבה,

      שנתנו להם את החיים הטובים ביותר

      שרק יכלו לייחל להם.

       

      אוהבת אותך מאוד בונבוניטה יקרה שלי

      על מי שאת, נשמה יפה ואנושית שכמותך.

       

      שלך תמיד, אני.  

        21/3/10 13:18:

      צטט: כוונות-אמיר 2010-03-20 16:31:56

      אני יודע שזה לא חייב להיות כך, אבל כשהכלבה שלי נפטרה בכיתי ממש, עם דמעות מהסוג שגברים לא מגירים..

      וגם לקח לי זמן רב עד שיכולתי לאמץ כלב נוסף.

      כן, זה לוקח זמן. כל אדם לוקח לו את זמן האבלות הדרוש לו.

      זה שהגרת דמעות כמים, שהיית מסוגל, וגם להודות בכך זה לזכותך.

      קודם כל זה עוזר להוציא ולו במקצת ולפוגג את הכאב.  אני שמחה שאימצת כלב נוסף, לפעמים זה המוצא היחידי לבן אדם לעזור לעצמו כי אחרת זה קשה מאד.    Y

        21/3/10 13:11:

      צטט: רומפיפיה 2010-03-20 09:02:16

      אכן כן יקירה, זר לעולם לא יבין זאת!!! עד כמה בעל חיים אהוב הופך לחלק בלתי נפרד מחיינו מבני משפחתנו

      ועד כמה הפרידהבעת מותו  הופכת לאבל קשה מנשוא ואכן זר לעולם לא יבין זאת  *

      {

        21/3/10 13:08:

      צטט: ירין 2010-03-20 08:48:28

      הפוסט הזה בעצם חושף את הרגישות ואהבה שיש בך לבעלי חיים ויכולת הנתינה שבך גם לבני האדם כתבת מרגש מהלב ירין

      תודות ירין    {

        21/3/10 12:20:

      צטט: d.double you 2010-03-20 07:39:31

      היה לנו כלב שמת בן 14 עברו שנתיים יש לנו כלב חדש הוא בן 7, מעכשיו אני  כבר דואגת על עוד 7 שנים..

      אל תדאגי, פשוט תאהבי     Y   J

       

        21/3/10 12:18:

      צטט: תמו'ש 2010-03-20 07:25:39

      בהחלט מבינה את כאבו. מי שלא גידל בעל חיים לא ידע התחושה כי בקשר, ובהרגשה זה מתחיל כתינוק ונקשרים קשר עמוק מאד.. והכאב הוא אדיר..

      כמו כאבים רבים אחרים בחיים, אלא שיש מי שאינו מבין זאת, מסרב אולי להבין ולקבל את מה ששונה ממנו......

      K

        21/3/10 12:15:

      צטט: שולה63 2010-03-20 07:07:35

      בונבוניטה, זה כבר ידוע הגברים בוכים בלילה

      וואלה, טוב, אם את אומרת את יודעת.....  לא אומרים לי כלום בבית הזה....J

        21/3/10 12:09:

      צטט: RonArzi 2010-03-19 23:35:23

      אשריו - רגיש הוא.כן, מותר לבכות,גם אני רוצה לו רק הייתי יודע איך.מפליא - זה קשור לבשלות לכן היכולת משתפרת עם הזמן. 

      לא בטוחה למה זה קשור רון.

      גם אני לפעמים במקרים מסוימים, דווקא המקרים שכואבים לי מכל - הבכי לא יוצא...

      אני מבינה למרות שזה מוזר את הקטע הזה, גם אצלך, כאמור גם אבי ז"ל היה כזה, היה לו קושי בלהראות את הרגשות שלו, אבל בפנים הוא היה רך ורגיש כחמאה.

      כילדה לא ראיתי ולא הבנתי זאת רק ממש בבגרותי, וההפסד כולו שלי.  K

        21/3/10 12:04:

      צטט: דניאל ש 2010-03-19 23:29:34

      אהבתי את הפוסט המשובח שלך. *

      תודה דניאל, אתה מוזמן תמיד       {

        21/3/10 11:51:

      צטט: ההע 2010-03-19 22:53:05

      בונבונייטה
      נדמה לי שכבר סיפרתי את הספור שלי אלף פעם ב17.2.1994 לקחנו (אני והבן שלי)  מצער בעלי חיים כלב קטן מקסים מעורב קראנו לו הנרי הוא היה איתנו 9 שנים בדיוק . ב17.2.2003 הוא נפטר בנסיבות טרגיות. הכלב הזה היה בן משפחה לכל דבר ישן איתנו במיטה פעם עם בני ופעם איתי. כשהכנתי לבן שלי ביצה הוא ידע שגם הוא מקבל. היה לו תפקיד.. להעיר את הבן שלי בבוקר ומילא אותו בנאמנות כשהבחין שבן שלי עצוב היה מצחיק אותו בשיטות משלו.  היה כלב מדהים פשוט מדהים. אפשר היה לכתוב עליו ספר כשהוא נפטר הייתי באבל עמוק. שבוע שלם לא הלכתי לעבודה כי לא הייתי מסוגלת ויותר מחודש שלא יכולתי להחליף מילה עם אף אחד בלי לבכות. עד היום אין יום שאני לא חושבת עליו. הנחמה שלי אז היתה שחשבתי לעצמי שיום אחד כשנלך אנחנו לעולמינו  נפגוש אותו שם. אבל לא צריך להסביר, הוא מאוד אישי.

      ומי שלא מבין את הקשר הרגשי העמוק שנוצר בין בני אדם לכלביהם או בכלל בין בני אדם לבעלי החיים הקרובים להם 

      לא מבין רגש וקשר מהו. אין לי ספק שעזרת מאוד למכר שלך ומקווה שהוא יתגבר ולו במעט על אבלו אולי יאמצו הוא וזוגתו כלב חדש..שיביא אור לחיים שלהם. אומרים שהחסרון הגדול ביותר של כלבים שאורך חייהם קצר בהרבה משלנו בני האדם. וכשהם מתים זה קשה מנשוא משהו מהאהבה מת איתם..

      את מחזירה לי הא? ריגשתי אותך והבאתי לך דמעות אז אז את מחזירה לי, עכשיו לי יש....

      קשה, קשה מאד, גם אני מרגישה שחלק ממני, מת אתם, גם כתבתי על זה (רשימה של דברים מפרי עטי אצלי בצד שמאל נדמה לי), הרגשה קשה, וגם אני כמוך קשה היה לי לדבר, שלא לדבר שמרוב כאב, בכי לא יצא, וזה הרבה יותר קשה ולא טוב, מכאשר מצליחים לבכות.

      בכיתי אז הרבה אבל ככה דמעות קצת כזה מדי פעם, לא ממש, לא הרגשתי שזה אפילו מדקדק או מגיע לפסיק מהאבן הכבדה של הכאב שיושב אז על הלב.

      הדבר היחידי שעזר, קצת לעשות את הכאב פחות כואב יותר "עגול" ולא כל כך דוקרני וקשה לנשיאה היה אימוץ של נשמה חדשה.

      כשעושים טוב למישהו אחר, משהו מזה גם עוזר לך.

      Y    Y    Y    Y    Y    Y 

        21/3/10 11:18:

      צטט: מחשבות שבלב 2010-03-19 22:13:05

      מרגש מאד מאד מאד ורק אלה שמגדלים את המקסימים האלה יבינו את עוצמת האהבה שרוכשים אליהם שאי אפשר..אי אפשר ממש... להסביר במילים קטנות ופשוטות:)

      נכון, אי אפשר להסביר...ואני ממש מנסה להמחיש איכשהו גם למי שאינו מקרבנו, מגדל, ואוהב. חשוב איכשהו להעביר זאת לכלל הציבור.

      אולי כשיבינו, יתייחסו יותר בהתחשבות, גם מי שפחות אוהב....Y

        21/3/10 11:09:

      צטט: שבויה 2010-03-19 21:34:08

      את צודקת שזר לא מבין זאת. כשהחתול הראשון שלנו נפטר בעלי ואני בכינו כמעט 24 שעות רצוף ובמשך שבוע

      עד שהגענו לעמותה נגד ניסויים בבבעלי חיים, ושם קיבלנו ממכרה חתול קטן ומקסים! עדיין התאבלנו, אבל לאט לאט האהבה לחתול החדש מילאה אותנו. זה תהליך קשה, אבל הוא חלק מהחיים.

      כן, חלק מהחיים, אבל זה לא עושה את זה יותר קל לשאת...

      כאב, אבל, לא נשמעים לחוקים או לקול ההגיון....Y

        21/3/10 11:05:

      צטט: רויטל ברזילי 2010-03-19 21:31:45

      בונבונייטה יקרה אהבתי לקרוא על ההקשבה שלך. קראתי פעם שאדם שמקשיבים לו באמת, משתחרר לו סרוטונין במוח, כך שהקשבה טובה - כבר מספקת הרגעה. והנה עזרת למכר להתגבר. שבת שלום

      וואלה, חידשת לי. לא ידעתי שאדם שבאמת מקשיבים לו משתחרר לו סרטונין במוח....נראה לי שמהחומר הזה היה כדאי לחלק לכולנו עוד קצת....J

       

        21/3/10 10:45:

      צטט: פ.ר. 2010-03-19 20:55:55

      כתוב יפה, אני ממש מבין... אך אינני מסכים שגבריות קשורה לבוכה או לא בוכה וכנ"ל גם נשיות לא הכל תלוי במשהוא בפנים שלא מבחין בין גבר לאישה.אגב גם אדם (איש או אישה) רגיש ביותר לא בהכרח בוכה בקלות, כל טוב,

      מסכימה עם כל מה שכתבת, אלא שאתה מתפרץ לדלת פתוחה .....בודאי שבכי אינו קשור לגבריות או לנשיות, אלא לאדם עצמו, וזה אכן נכון גם אדם רגיש אינו בוכה בקלות, זה אינו בהכרח קשור.......O ..... N 

        21/3/10 10:42:

      צטט: מלאך מקומי 2010-03-19 20:24:07

      אוףףףף ממש מרגיז עד דמעות מה שקרה לי עכשיו..... הכל עף לי בשיגור מזה מתסכל מעצבן לאללה,בא לי באמת ליבכות.....אני עוד אחזור

      יאללה, תפסיק לעשות עלינו רוח כפרע, אתה לא מאיים....{

       

        21/3/10 10:38:

      צטט: אילנה ינובסקי 2010-03-19 20:13:05

      לאחר שנאלצתי להפרד מלייקה, הכלבה הנפלאה שלי לא העליתי בדעתי שאוכל לאמץ כלב אחד. אבל הבדידות העיקה ומצאתי את עצמי מאמצת ונכשלת עד שהגיע בוב (שומר הראש הגמדי) כשנה לאחר שהיא מתה, ומאז שנינו יחד. צדקת בהמלצותיך

      זה פשוט נותן משהו נוסף לחיים, אהבה אחרת - בעל חיים.

      לא במקום משהו אחר - קצת ערך מוסף....

      J

        21/3/10 10:32:

      צטט: אמא של מוגלי 2010-03-19 19:52:15

      הדמעות באו כשקראתי את התגובות לכולנו יש זכרונות כאלה (גם לי) ואצלך כולם מרגישים נוח לספר עליהם

      תודה. הייתי שמחה לו גם אנשים שלא "כמונו" מרגישים חשים היו קוראים זאת כדי שיבינו שאולי יש צד אחר לעניין שהם לא מודעים לו.....

      נחמד לי לשמוע ולראות שמרגישים אצלי נוח לספר על דברים בכלל, לא רק בתחום הזה.....J

        21/3/10 10:10:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-03-19 18:45:32

      תודה על מחשבותייך. שחורי שלי בן14  שנים, כלב מזדקן לכל הדעות, חיידק לכד אותו באוכל, תודה לאל הצלחנו לגבור עליו. היו לנו שנים קשות אך הבסנו אותו. לפני שנתיים חזר והצלחתי להלחם בו לבד כשהרופאים הרימו ידיים, אני לא ויתרתי. זה הצמוד שלי בבית.*

      שמחה לשמוע שגברתם על מה שהיה צריך, ושהוא גבר.

      לפעמים צריך להסתכל להם בעיניים וגם עם הלב.

      איזה חיידק זה היה שבא לו מהאוכל? המזון היה לא תקין? לפני כמה שנים היתה סערה גדולה על מזון מקולקל של בעלי חיים והאזהרה כאן לא הגיעה לציבור בזמן...

        21/3/10 10:07:

      צטט: anaatti 2010-03-19 17:59:46

      צריך להיות מספיק גבר, כדי להרגיש נוח לבכות,,  *  תודה על פוסט נוגע ומרגש מאד מאד

      תודה

      בהחלט. גבר אמיתי (בעיני) גם לא מכה לעולם את החלש ממנו,

      ובכלל יש התבלבלות בין גבר לזכר....אבל זה כבר נושא לפוסט אחר, נכון?!  :-)

        21/3/10 04:07:

      אחת האצות הטובות ששמעתי הרבה זמן

      אני נהגתי בדרך דומה כשנפטר לי אחד מחתולי

        21/3/10 00:03:

      צטט: מיקה33 2010-03-19 17:50:55

      כמה מוכר, כמה פעמים כאשר מתה לי  חיה שמעתי את המשפט "זה רק כלב, זה רק חתול". כמה אטימות אוצר בתוכו

      המשפט הזה. הנה חתולה מדהימה שהיתה לי בעבודה וכבר עשר שנים אני מתאבלת עליה לא מצליחה לשכוח את המתיקות והאהבה שהרעיפה עלי.

       

      העלאת תמונות - סיז

       

       

      את גם לא צריכה לשכוח, את בהחלט יכולה לזכור זכרונות חיוביים ממנה. מקווה שיש לך נוספים :-)

       

        21/3/10 00:01:

      צטט: אביה אחת 2010-03-19 17:19:03

      בונבוניטה

      תודה לך על הפוסט כשאני רואה פה כלב באומהה מיד הולכת ללטף ולצלם כי כל כך מתגעגעת לגורה שלי היפה שלנו מחכה שבת טובה

      תודה יקרה

      מקווה שכולם יחזרו לגורה שלכם בריאים שלמים במהרה

      אמן

       

       

        20/3/10 23:59:

      צטט: mzukan 2010-03-19 16:49:36

      פוסט מאוד רגיש, וגם היעוץ מאיר עיניים, באמת צריך לראות את זה מנקודת ראות של הכלב , שחי כמו מלך,  והיה חלק ממשפחה אוהבת, אתם נתתם לו הכל , והוא החזיר לכם אהבה, אהבה שאינה תלויה בדבר, ועם כל הלב, גם העצה לאמץ כלב חדש יכולה להפיג קצת מרגשות האבל ןתחושת האובדן, יותר גרוע שכלב מאבד את בעליו , ונותר חסר אונים,

      שיהיה לך סופשבוע נפלא יקירה, בידידות רבה אשר

       

       

        20/3/10 23:58:

      צטט: מישקה הנמר 2010-03-19 16:43:26

      יקירתי ,חבל שלא ניתן   לפעמים לפעמים,לתת יותר מכוכב אחד .

      אפשר מותק אפשר, המערכת לא קולטת את זה, אבל העיקר שאתה נותן.....

       

      אפשר לצייר, לשים תמונה....  :-)

       

        20/3/10 23:55:

      צטט: לכלילדמגיע 2010-03-19 16:29:24

      את כזו רגישה ומקסימה; כל הכבוד על העידוד שנתת לחברך!

       

       

        20/3/10 21:28:

      צטט: Lisi-strata 2010-03-19 16:18:56

      ולא רק כלבים -

      גם לי היו המון חתולים בבית ב-30 השנים האחרונות  חלקם מגיל 0, חלקם אומצו כבוגרים.  כולם היו שונים ומיוחדים. 

      על כולם בכיתי כשהיה צורך להרדימם בגלל מחלות, בגלל שפגעו בהם ולא החלימו וכו וכו.  אחד מהם - תולי- היה זה שאהבתי הכי. אותו אימצתי בצער בעלי חיים בקנדה, הוצאתי אותו מהכלוב הוא חיבק אותי סביב הצוואר

       ואי אפשר היה לא לקחת אותו. היתה לו נשמה של ילד חמוד -חסר כל אלימות. הבאתי אותו איתי וכאן היה צורך להרדימו

      בשל דלקת כליות אקוטית. שבוע שלם בכיתי והתאבלתי עליו ועד היום כשאני חושבת עליו  או רואה תמונה שלו -

      הלב מתחמץ והעינייים דומעות. חלק אוהבים יותר וחלק פחות אבל כולם חלק מהמשפחה. תמיד.

       

      בהחלט לא רק כלבים, הכוונה לחיות בית, לבעלי חיים הגרים אתנו בבית וחולקים את חיינו.

      אני עדיין זוכרת את החתולה הראשונה שלי מימי, ואת החתול האפור (שני פוסטים כתבתי עליו) אין יום שאנני חשה בחסרונו כשאני יורדת לתת אוכל לחתולי השכונה.

      לכל בעל חיים שגר אתנו ובכלל שאני מכירה יש נשמה בעיני ואני זוכרת אותו כאישיות נפרדת בפני עצמו.

      פעם ראשונה שאני שומעת שחתול חיבק מישהו שאימץ אותו סביב הצוואר, זה בטח המיס אותך לגמרי.

      כואב כואב לאבד מישהו אהוב.

      מאד מקווה שיש בביתך בעלי חיים, מי שאוהב קשה בלי...  :-)

       

       

        20/3/10 21:24:

      צטט: esd 2010-03-19 15:37:39

      תשמעי אני אדבתי כלב לא מזמן הוא פשוט נרצח בצורה איומה (נוניש החתיך שלי את יכולה לקרוא בבלוג שלי)וכנראה מי שלא איבד בן משפחה על ארבע שאת מגדלת אותו מגיל 0 והוא "ילד" נוסף בביתך לא יכול להבין את גודל הכאב והצער והחסר של אותו בן משפחה רק מי שאוהב כלבים (ובע"ח) אמיתי מבין את הבכי ואת זה שאת מדמיינת את החיוך והטיולים עם כלבך שאיננו עוד  יכול להבין להאמין ולדמוע ליבי ליבי לידידך וצערי עימו

      אתי

      קראתי, זה נורא, ואני מחבקת ומוסרת תנחומים.

      אני מאד מקווה שהיה בכם הכח הנפשי והנחמה לתת בית חם ואוהב לבעל חיים נוסף, קודם כל בשבילכם, כדי לא להשאר עם כל הכאב הזה, כדי קצת לעשותו קל יותר לנשיאה.

        20/3/10 20:20:

      צטט: ענבל ר נקש 2010-03-19 15:31:31

      מי שלא גידל כלב מעולם, לא יבין את זה. זה לא כמו לאבד בן משפחה, זה לאבד בן משפחה, כי כלב הוא חלק מהמשפחה. 

      תנחומי לחברך, מקווה שיתאושש ויזכור את הדברים הטובים. 

      האמת, הם די אבודים כעת בתוך הכאב של עצמם, לא בטוחה שממש עזרתי, הם צריכים יותר זמן אולי. המכר שלי הקשיב אבל אשתו עדיין כאובה מדי, איך אומרים? שמעה אבל לא ממש הקשיבה...

      אולי היא צריכה קצת יותר זמן...

       

        20/3/10 20:15:

      צטט: תחת השפעה 2010-03-19 15:23:50

      כשעמדתי למות, הכלב שלי ממש הזיל דמעות והחתולים יללו לא יכולתי לעמוד בזה אז התיישבתי ואז כבר לא עמדתי למות

      כולם נרגעו חוץ ממתילדה, תולעת המשי, שאמרה לי שלא צוחקים על המות אז על מה כן? שאלתי אבל לא היה לה חשק לדבר איתי בסוף כולם מתו לפניי ועל כל חבר מחמד שהלך אל שדות הציד הנצחיים עשינו מסיבה מסיבה סוף אלו החיים :-)

      למרבה האירוניה אני די מבינה את תגובתך.

       

        20/3/10 20:13:

      צטט: darling nicky 2010-03-19 15:17:57

      כפי שהגבתי מס' פעמים - "זר לא יבין זאת"!

      סטינג האהוב שלי היה בן 14. והוא בחר להיפרד כשרם ואני היינו בחופשה באילת לפני שנתיים את היום הזה לא נשכח לעולם - וגם את המבט המופתע של החברים - כאשר ארזנו את הפקלאות ותפסנו את הטיסה הראשונה הבייתה - להיות שם!! נפלאה את!

      תודה יקרה

      צר לי על סטינג שלך. תגובתך , תגובתכם אז ברורה לחלוטין.

      יש תמונה?

        20/3/10 20:11:

      צטט: סנופה 2010-03-19 15:00:10

      יש לי סנופ קטן ומקסים איך לא בן קטן ושעיר וכל מילה אהובה ומכרת והרגישות שלך משהו

      תודה יקרה,

      טוב למה להתקמצן תביאי כאן איזו תמונה קטנה שלו שנראה מאיפה בא הניק שלך?

        20/3/10 20:10:

      צטט: עזרא מורד 2010-03-19 14:21:37

      " הגברים בוכים בלילה  לא נשמע קולם " ואני אומר :

      מה יועיל הבכי היעצור את הנפילה מדחי אל דחי ?

      לא, אבל בכי בכל זאת עוזר, מנקז.

      אם זה יוצא וקצת מהמועקה יותר קלה לפעמים זה עוזר לחשוב ולמצוא מוצא הגיוני או לעשות משהו לעצור את הנפילה. לפעמים.

        20/3/10 20:08:

      צטט: דרורג 2010-03-19 14:20:00

      "הגברים בוכים בלילה" גם ובעיקר על "שטויות"  כאחד שעבר את ה"חוויה" הזאת כמה פעמים,מאד מזדהה.

      כן, קשה לתאר זאת,

      אך בכל זאת לא כולם מסוגלים ויכולים לבכות, אפילו לא בלילה....

      ואם כן, נכון, זה לרוב יוצא על "שטויות".....

        20/3/10 20:06:

      צטט: srv 2010-03-19 13:57:43

      גברים בוכים ..ולא רק על שטויות..

      לא כולם יכולים ומסוגלים חבר ....

       

        20/3/10 20:06:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-03-19 13:50:35

      את תמיד מרגשת ונוגעת הפעם פי כמה!

       

       

        20/3/10 20:04:

      צטט: trees 2010-03-19 13:41:46

      לפני כ-5 שנים נאלצתי להפרד מכלבי האהוב לאחר 17 שנים. מאוד הזדהתי עם הפוסט *

       

        20/3/10 20:02:

      צטט: OCN 2010-03-19 13:36:20

      זו לא בושה לבכות גם לא לגברים. ובתור אחת שמחזיקה כלב וחתול . גם אני רגישה לנושא. היו לי במשך החיים 14 חתולים לא כולם ביחד וכל אחד הגיע לגיל מופלג או מת ממחלה והכאב היה נורא. אבל נכון כמו שאת אומרת צריך כמה שיותר מהר לקנות או לאמץ כלב או חתול . כדיי שהכאב לא יחלחל לנו בפנים.

      כן, אבל יש אנשים שלא מסוגלים להוציא את הכאב החוצה. אני יודעת, כי במקרים מסוימים גם אני ככה, אבא ז"ל היה כך, וגם האיש הזה. ניסיתי לעזור לא בטוחה שהצלחתי.

      מאד מקווה עבורם שהם יצליחו להוציא את זה ובכל זאת להעניק בית חם לכלב נוסף, לא רק בשביל הכלב, בשבילהם, כי אחרת הם יתקעו עם הכאב, עם האבן הזו בפנים על הלב. וזה לא טוב.

        20/3/10 20:00:

      צטט: NotJustAPrettyFace 2010-03-19 12:52:18

      אשרייך על הפוסט המרגש הזה מעניין שחברת לציין הקדשה אישית בגוף שני כי הכלבה שלי בזקנותה (לקראת 17) 

      ויחד איתה אנחנו עוברים את כל מכאובי הגיל. הרופא כבר דבר על סוף הדרך, אבלהיא עוד פה איתנו לגמרי, קשה לה, אבל היא איתנו ואני לא מסוגלת לחשוב על האופציה שבו יצטרכו להרדים אותה. יש מזל גדול לכלב של מכרך שהכלב שלו נפח את נשמתו בשינה. אין כאב גדול מזה, אני מרגישה שג'ני היא הרבה יותר מבת משפחה, מנסהים להכין אותי מראש ואני עוד בהכחשה, איך שהוא הפוסט שלך הצליח לחלחל יותר.  את רגישה בצורה יוצאת דופן. תודה לך

      תודה גם לך

      תהיי שלמה עם מה שאת מרגישה לגבי כלבתך האהובה ג'ני.

      את בהתלבטות דומה למה שאני הייתי לגבי כלבתי הקודמת. היי קשובה גם לה, כשיגיע הזמן, והיא עצמה תוותר ולא תרצה יותר היא תאמר לך זאת בדרכה, היי קשובה לה.

      אני זוכרת את היום את הרגע הכאוב אחרי תקופה מאד ארוכה שכאילו גם אני הייתי בהכחשה, אבל אינני קוראה לזה כך.

      אולי חיכיתי לסימן, והסימן הגיע. יום אחד חזרתי הביתה, ראיתי באיזה מצב מצאתי אותה, מצב שלא היתה בו קודם לכן, ופשוט ראיתי זאת בעיניים שלה בהתנהגות שלה, שלא רצתה יותר.

      היי חזקה, אל תכנעי ללחצים מהסביבה אך גם נסי לראות את המצב נכוחה. אני בטוחה שאם תהיי קשובה לה את תדעי שהיא עצמה לא תרצה יותר.

       

        20/3/10 19:23:


      נכון זה לא בושה בכלל לבכות ההפך זה משחרר , לי זה קרה כאשר הכלבה שלי ויני מתה נקרעתי מכאב

      כי היא היתה נשמה טהורה טובת לב כזאת שלא פגעה באף אחד ותמיד ידעה לתת אהבה.אני מבין את חברך ומבין טוב.

        20/3/10 18:42:

      "הגברים בוכים בלילה...."

       

      יש על זה שיר מקסים...

        20/3/10 16:36:


      מאד מבינה ללבו של האיש.

      אבדן בעל חיים אהוב - זה סוג של שכול. ולא אכפת לי שיסקלו אותי באבנים בגלל האמירה הזאת.

      במקרה כזה (כמו גם במקרים קשים יותר) דמעות של גבר מוצדקות לחלוטין.

      למרות שבכללי אני נגעלת ממראה גבר בוכה.   

       

        20/3/10 16:31:


      אני יודע שזה לא חייב להיות כך,

      אבל כשהכלבה שלי נפטרה בכיתי ממש, עם דמעות מהסוג שגברים לא מגירים..

      וגם לקח לי זמן רב עד שיכולתי לאמץ כלב נוסף.

        20/3/10 09:02:

      אכן כן יקירה,

      זר לעולם לא יבין זאת!!!

      עד כמה בעל חיים אהוב

      הופך לחלק בלתי נפרד

      מחיינו מבני משפחתנו

      ועד כמה הפרידהבעת מותו

       הופכת לאבל קשה מנשוא

      ואכן זר לעולם לא יבין זאת  *

       

        20/3/10 08:48:

      הפוסט הזה בעצם חושף את הרגישות ואהבה שיש בך לבעלי חיים ויכולת הנתינה שבך גם לבני האדם

      כתבת מרגש

      מהלב

      ירין

        20/3/10 07:39:

      היה לנו כלב שמת בן 14 עברו שנתיים יש לנו כלב חדש הוא בן 7, מעכשיו אני  כבר דואגת על עוד 7 שנים..
        20/3/10 07:25:


      בהחלט מבינה את כאבו.

      מי שלא גידל בעל חיים

      לא ידע התחושה כי בקשר,

      ובהרגשה זה מתחיל כתינוק

      ונקשרים קשר עמוק מאד..

      והכאב הוא אדיר..

        20/3/10 07:07:

      בונבוניטה,

      זה כבר ידוע

      הגברים בוכים בלילה

        19/3/10 23:35:

      אשריו - רגיש הוא.

      כן, מותר לבכות,

      גם אני רוצה לו רק הייתי יודע איך.

      מפליא - זה קשור לבשלות לכן היכולת משתפרת עם הזמן. 

        19/3/10 23:29:


       

       

      אהבתי את הפוסט המשובח שלך.

      *

        19/3/10 22:53:

      בונבונייטה
      נדמה לי שכבר סיפרתי את הספור שלי

      אלף פעם

      ב17.2.1994 לקחנו (אני והבן שלי) 

      מצער בעלי חיים

      כלב קטן מקסים מעורב

      קראנו לו הנרי

      הוא היה איתנו 9 שנים בדיוק .

      ב17.2.2003 הוא נפטר בנסיבות טרגיות.

      הכלב הזה היה בן משפחה לכל דבר

      ישן איתנו במיטה פעם עם בני ופעם איתי.

      כשהכנתי לבן שלי ביצה הוא ידע שגם הוא מקבל.

      היה לו תפקיד.. להעיר את הבן שלי בבוקר

      ומילא אותו בנאמנות

      כשהבחין שבן שלי עצוב היה מצחיק אותו בשיטות משלו. 

      היה כלב מדהים פשוט מדהים.

      אפשר היה לכתוב עליו ספר

      כשהוא נפטר הייתי באבל עמוק.

      שבוע שלם לא הלכתי לעבודה כי לא הייתי מסוגלת

      ויותר מחודש שלא יכולתי להחליף מילה עם אף אחד

      בלי לבכות. עד היום אין יום שאני לא חושבת עליו.

      הנחמה שלי אז היתה שחשבתי לעצמי שיום אחד

      כשנלך אנחנו לעולמינו  נפגוש אותו שם.

      אבל לא צריך להסביר, הוא מאוד אישי.

      ומי שלא מבין את הקשר הרגשי העמוק שנוצר

      בין בני אדם לכלביהם או בכלל

      בין בני אדם לבעלי החיים הקרובים להם 

      לא מבין רגש וקשר מהו.

      אין לי ספק שעזרת מאוד למכר שלך

      ומקווה שהוא יתגבר ולו במעט על אבלו

      אולי יאמצו הוא וזוגתו כלב חדש..שיביא אור

      לחיים שלהם.

      אומרים שהחסרון הגדול ביותר של כלבים

      שאורך חייהם קצר בהרבה משלנו בני האדם.

      וכשהם מתים זה קשה מנשוא

      משהו מהאהבה מת איתם..

       

       

        19/3/10 22:13:

      מרגש

      מאד מאד מאד

      ורק אלה שמגדלים את המקסימים האלה

      יבינו את עוצמת האהבה שרוכשים אליהם

      שאי אפשר..אי אפשר ממש...

      להסביר במילים קטנות ופשוטות:)

        19/3/10 21:34:

      את צודקת שזר לא מבין זאת.

      כשהחתול הראשון שלנו נפטר בעלי ואני בכינו כמעט 24 שעות רצוף ובמשך שבוע

      עד שהגענו לעמותה נגד ניסויים בבבעלי חיים, ושם קיבלנו ממכרה חתול קטן ומקסים!

       

      עדיין התאבלנו, אבל לאט לאט האהבה לחתול החדש מילאה אותנו.

       

      זה תהליך קשה, אבל הוא חלק מהחיים.

        19/3/10 21:31:


      בונבונייטה יקרה

      אהבתי לקרוא על ההקשבה שלך.

      קראתי פעם שאדם שמקשיבים לו באמת, משתחרר לו סרוטונין במוח, כך שהקשבה טובה - כבר מספקת הרגעה. והנה עזרת למכר להתגבר.

      שבת שלום

        19/3/10 20:55:

      כתוב יפה, אני ממש מבין...

      אך אינני מסכים שגבריות קשורה לבוכה או לא בוכה וכנ"ל גם נשיות לא הכל תלוי במשהוא בפנים שלא מבחין בין גבר לאישה.
      אגב גם אדם (איש או אישה) רגיש ביותר לא בהכרח בוכה בקלות,

      כל טוב,

        19/3/10 20:24:

      אוףףףף ממש מרגיז עד דמעות

      מה שקרה לי עכשיו.....

      הכל עף לי בשיגור

      מזה מתסכל מעצבן לאללה,בא לי באמת

      ליבכות.....אני עוד אחזור

        19/3/10 20:13:
      לאחר שנאלצתי להפרד מלייקה, הכלבה הנפלאה שלי לא העליתי בדעתי שאוכל לאמץ כלב אחד. אבל הבדידות העיקה ומצאתי את עצמי מאמצת ונכשלת עד שהגיע בוב (שומר הראש הגמדי) כשנה לאחר שהיא מתה, ומאז שנינו יחד. צדקת בהמלצותיך
        19/3/10 19:52:

      הדמעות באו כשקראתי את התגובות
      לכולנו יש זכרונות כאלה (גם לי)
      ואצלך כולם מרגישים נוח לספר עליהם
      תודה על מחשבותייך. שחורי שלי בן14  שנים, כלב מזדקן לכל הדעות, חיידק לכד אותו באוכל, תודה לאל הצלחנו לגבור עליו. היו לנו שנים קשות אך הבסנו אותו. לפני שנתיים חזר והצלחתי להלחם בו לבד כשהרופאים הרימו ידיים, אני לא ויתרתי. זה הצמוד שלי בבית.*
        19/3/10 17:59:


      צריך להיות מספיק גבר, כדי להרגיש נוח לבכות,,

       * 

       

      תודה על פוסט נוגע ומרגש מאד מאד

        19/3/10 17:50:


      כמה מוכר, כמה פעמים

      כאשר מתה לי  חיה

      שמעתי את המשפט

      "זה רק כלב, זה רק חתול".

      כמה אטימות אוצר בתוכו

      המשפט הזה. הנה חתולה

      מדהימה שהיתה לי בעבודה

      וכבר עשר שנים אני מתאבלת עליה

      לא מצליחה לשכוח את המתיקות

      והאהבה שהרעיפה עלי.

       

      העלאת תמונות - סיז

       

       

        19/3/10 17:19:


      בונבוניטה

      תודה לך על הפוסט

      כשאני רואה פה כלב באומהה

      מיד הולכת ללטף ולצלם

      כי כל כך מתגעגעת לגורה שלי היפה

      שלנו מחכה

      שבת טובה

        19/3/10 16:49:

      פוסט מאוד רגיש, וגם היעוץ מאיר עיניים, באמת צריך לראות את זה מנקודת ראות של הכלב ,

      שחי כמו מלך,  והיה חלק ממשפחה אוהבת, אתם נתתם לו הכל , והוא החזיר לכם אהבה,

      אהבה שאינה תלויה בדבר, ועם כל הלב,

      גם העצה לאמץ כלב חדש יכולה להפיג קצת מרגשות האבל ןתחושת האובדן,

      יותר גרוע שכלב מאבד את בעליו , ונותר חסר אונים,

      שיהיה לך סופשבוע נפלא יקירה,

      בידידות רבה אשר

        19/3/10 16:43:


       

      יקירתי ,חבל שלא ניתן   לפעמים לפעמים,לתת יותר מכוכב אחד .

        19/3/10 16:29:

      את כזו רגישה ומקסימה; כל הכבוד על העידוד שנתת לחברך!
        19/3/10 16:18:

      ולא רק כלבים -

       

      גם לי היו המון חתולים בבית ב-30 השנים האחרונות

       חלקם מגיל 0, חלקם אומצו כבוגרים.

       כולם היו שונים ומיוחדים. 

      על כולם בכיתי כשהיה צורך להרדימם

      בגלל מחלות, בגלל שפגעו בהם ולא החלימו וכו וכו.

       אחד מהם - תולי- היה זה שאהבתי הכי.

      אותו אימצתי בצער בעלי חיים בקנדה,

      הוצאתי אותו מהכלוב

      הוא חיבק אותי סביב הצוואר

       ואי אפשר היה לא לקחת אותו.

      היתה לו נשמה של ילד חמוד -חסר כל אלימות.

      הבאתי אותו איתי וכאן היה צורך להרדימו

      בשל דלקת כליות אקוטית.

      שבוע שלם בכיתי והתאבלתי עליו

      ועד היום כשאני חושבת עליו

       או רואה תמונה שלו -

      הלב מתחמץ והעינייים דומעות.

      חלק אוהבים יותר וחלק פחות

      אבל כולם חלק מהמשפחה.

      תמיד.

        19/3/10 15:37:

      תשמעי אני אדבתי כלב לא מזמן הוא פשוט נרצח בצורה איומה (נוניש החתיך שלי את יכולה לקרוא בבלוג שלי)וכנראה מי שלא איבד בן משפחה על ארבע שאת מגדלת אותו מגיל 0 והוא "ילד" נוסף בביתך לא יכול להבין את גודל הכאב והצער והחסר של אותו בן משפחה רק מי שאוהב כלבים (ובע"ח) אמיתי מבין את הבכי ואת זה שאת מדמיינת את החיוך והטיולים עם כלבך שאיננו עוד  יכול להבין להאמין ולדמוע ליבי ליבי לידידך וצערי עימו

      אתי

        19/3/10 15:31:

      מי שלא גידל כלב מעולם, לא יבין את זה.

      זה לא כמו לאבד בן משפחה, זה לאבד בן משפחה, כי כלב הוא חלק מהמשפחה. 

      תנחומי לחברך, מקווה שיתאושש ויזכור את הדברים הטובים. 

       

        19/3/10 15:23:

      כשעמדתי למות, הכלב שלי ממש הזיל דמעות

      והחתולים יללו

      לא יכולתי לעמוד בזה

      אז התיישבתי

      ואז כבר לא עמדתי למות

      כולם נרגעו

      חוץ ממתילדה, תולעת המשי, שאמרה לי שלא צוחקים על המות

      אז על מה כן? שאלתי

      אבל לא היה לה חשק לדבר איתי

      בסוף כולם מתו לפניי

      ועל כל חבר מחמד שהלך אל שדות הציד הנצחיים עשינו מסיבה

      מסיבה סוף

      אלו החיים

      :-)

        19/3/10 15:17:


      כפי שהגבתי מס' פעמים - "זר לא יבין זאת"!

       

      סטינג האהוב שלי היה בן 14. והוא בחר להיפרד

      כשרם ואני היינו בחופשה באילת לפני שנתיים

      את היום הזה לא נשכח לעולם - וגם את המבט המופתע של

      החברים - כאשר ארזנו את הפקלאות ותפסנו את הטיסה

      הראשונה הבייתה - להיות שם!!

       

      נפלאה את!

        19/3/10 15:00:


      יש לי סנופ קטן ומקסים איך לא

      בן קטן ושעיר

      וכל מילה אהובה ומכרת

      והרגישות שלך

      משהו

        19/3/10 14:21:

      " הגברים בוכים בלילה

       לא נשמע קולם "

       

      ואני אומר :

      מה יועיל

      הבכי

      היעצור

      את הנפילה

      מדחי אל דחי ?

        19/3/10 14:20:

      "הגברים בוכים בלילה" גם ובעיקר על "שטויות"

       

      כאחד שעבר את ה"חוויה" הזאת כמה פעמים,מאד מזדהה.

        19/3/10 13:57:
      גברים בוכים ..ולא רק על שטויות..
        19/3/10 13:50:

      את תמיד מרגשת ונוגעת

      הפעם פי כמה!

        19/3/10 13:41:

      לפני כ-5 שנים נאלצתי להפרד

      מכלבי האהוב לאחר 17 שנים.

      מאוד הזדהתי עם הפוסט *

        19/3/10 13:36:

      זו לא בושה לבכות גם לא לגברים.

      ובתור אחת שמחזיקה כלב וחתול . גם אני רגישה לנושא.

       

      היו לי במשך החיים 14 חתולים לא כולם ביחד וכל אחד הגיע לגיל מופלג או מת ממחלה והכאב היה נורא.

      אבל נכון כמו שאת אומרת צריך כמה שיותר מהר לקנות או לאמץ כלב או חתול . כדיי שהכאב לא יחלחל לנו בפנים.

        19/3/10 12:52:

      אשרייך על הפוסט המרגש הזה

      מעניין שחברת לציין הקדשה אישית בגוף שני כי הכלבה שלי בזקנותה (לקראת 17) 

      ויחד איתה אנחנו עוברים את כל מכאובי הגיל.

      הרופא כבר דבר על סוף הדרך, אבלהיא עוד פה איתנו לגמרי,

      קשה לה, אבל היא איתנו ואני לא מסוגלת לחשוב על האופציה שבו יצטרכו להרדים אותה.

      יש מזל גדול לכלב של מכרך שהכלב שלו נפח את נשמתו בשינה.

      אין כאב גדול מזה, אני מרגישה שג'ני היא הרבה יותר מבת משפחה,

      מנסהים להכין אותי מראש ואני עוד בהכחשה, איך שהוא הפוסט שלך הצליח לחלחל יותר.

       את רגישה בצורה יוצאת דופן.

      תודה לך

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין