נכון, אמרתי שאעלה כל יום קטע ממה שכתבתי בעבר, ובכל זאת, היום יום מיוחד. היום, אני הופכת מעוד שניה בת ארבעים, לממש, אבל ממש ובדיוק בת ארבעים.

קמתי בבוקר, ולא היה שום דבר שונה בי. מוזר. גם כשהסתכלתי בראי, כלום לא השתנה.

אחר כך התרגשתי ממלא טלפונים ובכיתי מהתרגשות גדולה מהמתנה של בעלי, ארבעים והריון זה ערבול של רגשות. אני צוחקת על עצמי מהצד.

נראה, אני עוד מחכה להארה הגדולה שתתקוף אותי במהלך היום.

(:

ובחזרה לשבוע שמיני וללפני כמה חודשים. הנה:

שבוע שמיני 18.11.2009 

הדימום נמשך כבר שלושה ימים אבל נראה לי שהוא נחלש, גם ההתכווצויות הרבה פחות חזקות ותכופות. אני כל בוקר בודקת את התחתונית לראות מה קורה שם.

על יחסי מין אין מה לדבר בכלל. לא שיש לי כוח לזה. גם כך אני בשלה ללכת לישון בשבע בערב.

אני עייפה, עייפה עייפה עייפה.

בחילות והכאות תודה לאל אין לי, אבל העייפות הזו.

אני שעד לפני חודש הייתי חיית לילה לא שורדת את שעת השינה של הילדים ונרדמת לפניהם.לא ברור לי איך הם לא שואלים שאלות. איך זה מתקבל אצלם שאמא הולכת לישון בשבע וחצי שמונה בערב. 

בבקשה, שהדימום לא ימשך אני לא רוצה את זה.  

בסוף השבוע יש מפגש של חברים מהצבא. אחת לכמה חודשים אנחנו עושים סופשבוע יחד. אף אחד עוד לא יודע שאני בהריון ואני תוהה איך אני אשרוד את זה עם זה שאני אמורה להיות בגדול בשכיבה.

בהתחלה התלבטתי מאוד אם בכלל לצאת, אבל בסופו של דבר החלטתי כן לצאת. בעלי יקח אותנו, אותי ואת הילדים לשם. כך שלא אצטרך לנהוג, הוא ישאר איתנו עד הערב וזה יאפשר לי לנוח. בשבת אני אתחמק איכשהו מהטיול המתוכנן.

כן סיפרתי לשניים, מהחברים הטובים יותר שבחבורה. הם שמחו מאוד בשמחה שלי והבטיחו לחפות עלי. אני שמחה שאני יוצאת לזה.
 

שבוע שמיני  22.11.2009

היה נפלא J

סופשבוע נהדר של בילוי עם חברים טובים. אוכל טוב ומנוחה.

ביום שישי בכל לא היתה בעיה. רוב הזמן שרצנו באותו מקום, הילדים התרוצצו והעסיקו את עצמם ואנחנו ישבנו, קישקשנו ודיברנו. והיה פשוט כיף לראות את כולם.

בשבת הוחלט לעשות טיול, התחלקנו בין מכוניות של אחרים, הילדים מאוד שמחו על זה ונסענו.

את המסלול לא עשיתי, נשארתי מאחורנית וחוץ מחדת עין אחת אף אחד לדעתי לא שם לב שזייפתי.

אחר כך הלכנו לאכול וחזרנו הביתה.

 היה סופשבוע מעולה, אני שמחה שיצאתי. הדימום כמעט נגמר לגמרי. מה שיש עכשיו זה קצת הפרשה חומה כזו. הרופא שלי אומר שזה עדיין נחשב דימום אבל אני מרגישה טוב ודי אופטימית. אולי זה בהשפעת סוף השבוע הנפלא שהיה. 

בסוף השבוע הזה צפוי לי טיול של העבודה. הכל כמובן חייב ליפול יחד. כולם מנסים לתפוש את שבתות השמש האחרונות לפני החורף... אפשר לחשוב איזה חורף יש לנו...זה כבר טיול טיול. מסלול. נראה איך יתקדם השבוע ולפי זה אחליט אם לצאת או לא.