אכן, בין שאר המכות שחוננתי בהן, לקיתי גם במחלת הקניות. איזה כיף שאני לא היחידה. איתי באותה (נעל) סירה נמצא בערך כל המין הנשי!
אתמול, אחרי תקופה ממש ארוכה, הצטרפתי לחברתי ולרי, אלת האש, ליום עבודה סטנדרטי. העבודה הקשה שלה היא טיול בשבילי, ולפני שנחתה עליי עבודה ממש מאומצת עקב שיפוץ הדירה שלי שדי תקע אותי, נהגתי לפרגן לעצמי פעם בשבוע יום טיול בחברתה. ולרי היא סטייליסטית וסוכנת של בגדים ושל תכשיטים והיא נוסעת בכל הארץ להביא את בשורת הסטייל. כמה מהחנויות שהיא עובדת איתן הן חנויות אופנה בלבד, וכמה הן חנויות לייפסטייל מה שנקרא, או עיצוב, כמו סוהו בסנטר - שמחזיקות גם בגדים, גם תכשיטים, גם תיקים, גם ריהוט קליל, גם כלי בית, כלי מיטה, דברי תינוקות, צעצועים, כלי נוי, קישוטים וקשקושים.
החנויות האלה מכונסות בתנ"ך שלהן, הספר 'רק דברים טובים' של ליאת תימור, ואם הן לא שם, הן לא קיימות. ממסעותיי הרבים עם ולרי למדתי, שדווקא בפריפריה, במקומות כמו כפר... (נו, אתם לא מצפים שאזכור. איפשהו ליד יבנה) וקריית מוצקין וכל מיני קריות וחורים אחרים אפשר למצוא דווקא את הדברים הכי שווים תחת קורת גג אחת. כמובן שאני הכי בעלת דעות קדומות, והרי בטוחה שאם אנשים לא גרים בתל אביב, הם לובשים שק ואפר בערך (כי מי מסתכל עליהם מחוץ לדיזנגוף/שינקין/בן יהודה?), וזה מאוד מפליא אותי כל פעם מחדש, שכשוולרי מגיעה לחנויות האלה, כבר מתייצבות הלקוחות הנאמנות ורוכשות בגד אחד מכל צבע (דהוי כמצוות הז'אנר).
חבל שזה בלוג - אמנם יותר משוכלל מעיתון, עם קישורים, ותמונות, אבל קשה לי להדגים לכם את האינטונציה המדויקת של ה-שיואוווווו, איזה מדאיםםםם... איזה מאמייייי... איזה אורס... איזה יופיייייי... איזה מתוקקקקק... שאומרות כל הנשים כשהן נכנסות לחנויות האלה שבהן ביקרנו, כמו למשל חנות הלייפסטייל עלמא בבית חרות. זו חנות שיש בה פשוט הכל. זאת אומרת כל מה שאשה לא צריכה בחיים. או למשל מקום ברמת השרון. אותו דבר. מרוב עצים את לא רואה את היער. את רק יודעת שאת רוצה לקנות את כל היער הזה. לרכוש. לנכס לעצמך הכל.
והכל, אלה צלחות קריסטל או זכוכית ממוחזרת בגווני טורקיז/ירוק מרהיבים, וגם קרמיקה עשויה ביד ומצויירת בכל צבעי הקשת ובצבעים שיכולים כמאמר הפרסומת לצבוע לך את היום, וספלי חרסינה דקיקים בהדפסים של שושנים אנגליות מעודנות, דרך מפיות בהדפסים פרחוניים וכלי מיטה רקומים, בובות בגודל אדם (בחיי!), כל כך רכות, עד שבא לך להעיף את הבנזוג שאין לך, להזיז טיפטיפה את החתול השמן ולהשתרע עם בוב הסגול. תיקי עור מתוחכמים שוודאי ישדרגו את הופעתך לאשה המתוחכמת שאת לא. שרוכי עור קשורים בחרוזי כסף, לאפיל הבלונדינית הטבעית הנשואה למיליונר ההיי-טק מרמה"ש שאת גמכן לא. מיכל קרמיקה לעציץ עבודת יד מאיטליה בסכום הפעוט של 848 ש"ח (בדקתי!), שהוא קצת יקר במקום ההוא שטופי חתולך שבר שנקנה בטולמנ'ס ועלה לא פחות, אבל זה היה לפני שנים כשעוד היו לך מאהבים עשירים ששילמו עבור השטויות האלה. אלה צפרדעי קרמיקה ענקיות לגינה שנראות סדוקות אבל הן לא - ולפני שנים, כשאבא שלי עבד על פסלי הפורצלן שלו, הוא לימד אותי איך מגיעים לאפקט הזה של הגלזורה בשריפה. וגם סבונים מחומרים טבעיים, צעצועי עץ, בשמים לבית - שזה סיפור שהתמכרתי אליו כבר לפני כמה שנים - בשמים צרפתיים טובים לבישום החדר, שמתיזים על הספות ועל כיסויי המיטה... ואין לזה סוף, פשוט אינסוף.
החנויות האלה קמות ונופלות על הבעלים שלהן, נשים עם טעם טוב, שזה משו מאוד חמקמק שאי אפשר להגדיר. עניין של תעוזה מצד אחד, שלא יהיה שמרני, כי אז זה לא מעניין - הכל בז' וזקן - ומצד שני איפוק ולא קיטש ופאייטים ומנומר. יש אופנות בעניין הזה של העיצוב, חברות חדשניות ופורצות דרך של מעצבים צעירים, שעובדים בעיקר בפלסטיק ובוויניל, שאלסי נראית על ידן כמו סבתא חביבה, ואפשר לייבא כמובן מהחברות האלה, אבל בכל חנות כזאת יש אחוז מסוים של עבודות יד, ובאלה טביעת העין של בעלת החנות, שהיא כמעט בכל המקרים גם המוכרת, הכרחית.
הכיף הוא לראות את הקונות. הן בפירוש חולות. חולות קניות. הנהרה על פניהן. השיואו והוואו. קריאות ההתפעלות. ההתלהבות. לא כולן עשירות דווקא. הן פשוט מכורות. וכמו אצל כל נרקומן, הן מקצות יותר כסף להתמכרות הזאת ממה שהן יכולות להרשות לעצמן. ולמה זה כיף? כי הן מכורות ליופי, לחפצים יפים. לא תמיד אלה בגדים. לפעמים ואזות, כלי נוי, מפות. הן לא מארחות כל כך הרבה, כמה שהן אוגרות מפות ומפיות ומגבות וכלי מיטה. שלא לדבר על תיקים, וכמובן שלא נפתח פה את עניין הנעליים, שמאז סינדרלה לא היה תסביך גדול יותר למין הנשי. החנויות האלה הופכות למועדונים חברתיים במקומות הישוב שבהם הן נמצאות, כשהכוהנות הגדולות הן הבעלים, נשים הנחשבות לבנות-סמכא לכל דבר ועניין, ודאי שבענייני עיצוב, אך גם בעניינים אחרים. נשים באות לבלות בחנויות האלה, לא רק לקנות, ומתנחלות לשעות. יש נשים שהפכו בהן למוכרות ללא שכר כדי לממן את קניותיהן - כן, כן!
כמובן שתוך כדי הדיבור הנשי עולות וצצות בעיות אחרות, ותסביכים אחרים מרימים ראש - כמו למשל נשים שהן פטיט לגמרי מבקשות חולצות במידה לארג' ("כי אני לא סובלת שהבד נוגע לי בגוף"). אשה אשה וטעמיה עמה, כמובן, אבל אני מפרשת את זה כמין רצון להסתיר את הגוף, את הבשר, המיניות, וגם, כמובן, שכל אשה כבר התרגלה לראות בעצמה שמנה תחת טרור הרזון.
ובכל זאת, ישבתי בעלמא אתמול שעתיים ולא הפסקתי לחייך. היה לי כיף. הוקפתי ביופי. בחפצים יפים, בנשים שבילו, שנהנו, שקנו דברים יפים לעצמן, למתנות, שהרגישו כמו ילד בחנות ממתקים, שקראו קריאות התפעלות על כל בגד שוולרי שלפה, שחטפו, שמדדו. בסוף גם אני לא התאפקתי. ולרי שראתה את מצוקתי ריחמה עליי וקנתה לי מתנה את התיק הזה למחשב, כי אני הרי לא יוצאת מהבית בלי המחשב והופכת כל דקה אבודה לדקת עבודה:
 וכל זה אחרי שהשבוע, כשאני מתחילה סופסוף לצאת מהתענית שגזרתי על עצמי בעקבות שיפוץ הדירה שעלה לי הרבה יותר ממה שתכננתי, קניתי לי בנונשלנט סנדלים בקאלה, ז'קט במנגו, נעלי סירה באוסף פרטי, שמלה בזארה, חצאית ושמלה בפול אנד בר. אה, ושני זוגות אופניים לילדים, אבל זה בקטנה. וגם לא התאפקתי ואחר כך קניתי מכנסיים של הארטברייקר מוולרי. כי הבד שלהם היה נורא נעים... הבעיה היחידה היא, שלא רק שאני לא לובשת מכנסיים, אני גם לא לובשת בגדים בצבע שחור, והם שחורים, אלא שהם גם קטנים עלי ובשביל ללבוש אותם אני צריכה לרדת איזה שני קילו - ולרי אומרת ארבעה קילו, אבל אני אוהבת בגדים צמודים. היא אומרת שהם להיות לוס... אבל מה היא מבינה באופנה, אני שואלת אתכם. לוס הם לא יהיו עליי בגלגול הזה.
גבר, לו נקלע ביום חמישי לחנות השוקקת (ולא נקלע, גם לא בטעות), לא היה מבין על מה ההתלהבות. אחר כך חשבתי, שגם לגברים יש הקניות שלהם: שעונים יקרים, שבמחיר שהם עולים אפשר להכניס הרבה ואזות, כריות וכלי מיטה, מערכות סראונד, שולחנות ביליארד, שלא לדבר על מכוניות. אבל אלה מכשירים, חפצים חסרי נשמה. מה זאת מערכת סראונד לעומת קוף חמוד מבד לטיף, או קופסת פח ורודה פרחונית וקטנטונת לכדורי-שפיות? שעל כך נאמר: העיקר הבריאות!
בתמונה - אשה פרחונית של אלפונס מוכה, אמן האר-נובו הצ'כי הנודע (1860-1939), שהתעסק אך ורק ביופי ובקישוט.
|
תגובות (208)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הלוואי ויכולתי, אבל המצפון (נקרא לו בנק) לא מאפשר לי..........
אז מכורה לWS
אני פדיקוריסט!
אפשר להתחתן איתך?
נו, אבא עם טעם וידע בבגדי נשים זה דבר נדיר.
הילדות שלך עוברות ילדות מיוחדת איתך.
מעניין איך זה ישפיע עליהן כנשים, והאם יצפו מבני זוגן להבין בזה כמוך.
אני למשל מצפה מגבר שידע לתקן הכול, בדיוק כמו אבא שלי, ואף גבר לא עולה עליו בתיקונים.
אני מניחה שזה היה משמח אותם :)
טוב. אז שוב פעם הגברים האלה...
מיא, לטייל ולסתלבט בשופינג עם חברה עובדת,
'הרי זה משובח'. שנאמר:
'עשי לך שופינג כך'... :)
חג שמח.
תיק יפה. פוסט משובח
יש כאלה שבחיים לא פנו אליי, בחיים לא כתבו לי, בחיים לא הגיבו אצלי ומבקרים אותי כל הזמן - מה הם רוצים - שאכתוב להם שהם מהממים ובוא נזדיין בטירוף? יום אחד דביל כזה כתב לי בתמונת החסה שזה מגעיל לשכב על חסה. מגעיל, כן? אחרי שהוא מבקר אותי כל הזמן. זה מה שהיה לו להגיד. גברים הם.... נו.... ופעם חברה שלי מהקפה כתבה לאחד שביקר אותה באובססיביות למה הוא עושה את זה, והוא כתב לה שהוא פרסם פוסט חדש והוא רוצה שהיא תקרא...
הנה, ארז, אני מעתיקה כאן את התגובה שכתבתי אצל שקדייה, שהעלתה פוסט מקסים על הקניות שעשתה עם בתה לחג. חשבתי קצת בלילה על הקניות של נשים, שכל הזמן מאשימים אותן שהן מתלבשות בשביל למצוא חן בעיני גברים, אבל מאותה סיבה שלא תמצא גברים בחנויות הפיצ'פקעס שהייתי בהן עם ולרי, וגברים לא מבחינים בשטויות האלה, כך שנשים ממש לא מתלבשות בשביל גברים, וזו האשמה ממש מגוחכת וחסרת שחר - ואת כל ההגיגים העמוקים האלה הגיתי בלילה אחרי שכבר סגרתי את המחשב, אז הנה אני כותבת אותם עכשיו: אין על קניית בגדים. אולי אפילו לא סקס. זו הנאה שאין כדוגמתה. נשים באמת, אבל באמת באמת מתלבשות בשביל עצמן בלבד או בשביל נשים אחרות אבל לא בשביל גברים כי גברים (חוץ ממך ארז) פשוט לא יודעים להעריך את זה ולא שמים לב לניואנסים וגם לא אם החלפת בגד ובעצם לכלום. ואני, בחיי אלוהים, לא מתלבשת בשביל גברים. מאז ומתמיד רק בשביל עצמי וההנאה שלי ולמען אהבת היופי לבדו.
אני חושבת שהם מקווים שאת תפני אליהם, כי אין להם אומץ. רגע, אז למה באמת הם לא נותנים לפחות כוכב? (גם אצלי זה ככה :) )
יש פה חומר לעבודה פסיכולוגית.
ולעניין ה"ביצה" - אני רואה שאצלך זה הרבה יותר גרוע. טפו טפו שום אקסית לא פתחה פה בלוג... הייתה רק אחת משמעותית שכל הזמן נכנסה לי לכרטיס (זה היה מזמן). וזה קצת הפריע לי בעין לראות את פניה כל הזמן, כי נפרדנו רע. אז אזרתי אומץ ושאלתי אותה בסמס האם היא רוצה שניפגש (לא העזתי להתקשר), כי אני רואה אותה כל הזמן בכרטיס. והיא השיבה: no thanks.
עוד חומר לעבודה פסיכולוגית...
נורא הצחיק אותי מה שכתבת: אנשי השקט. אנשי הדממה.
אני אוהבת את ההומור שלך.
שתלטנות? אני? מול הילדות שלי אני פלסטלינה, שטיח-כניסה, ג'לי, מה שתרצי.
אני פשוט מעניק להם שרותי סטיילינג-אישי במחיר אפס. (ועל הדרך, קצת מכפיף את הטעם שלהן לטעם שלי, תשלום סמלי לכל הדעות :))
אני מקווה מאוד שעם בנים זה לא ככה כי אני מאוד שתלטנית.
יש כאלה. גם הבכור שלי מתאים צבעים נהדר. השני - זוועות.
האקס פותח באסטה וכל העולם ואשתו כותבות לו - ריגשת נשמה, אתה מדאים, מקסים, גבר אורס, אלוף, אין כמוך, רגיש, מרגש, עשר, מוכשר, אין, אין עליך, אין מלבדך, אתה ואתה ואתה.
יש את האובססיבים, שנכנסים אליי כל יום, בחיים לא כתבו לי תגובה, בחיים לא נתנו לי כוכב. אנשי הצפרדע, אנשי הדממה...
הסירי דאגה מעל ליבך שקדייה. בגיל 15 גג, היא לא תרצה אותך בסביבה בכלל. היא תלך לקנות עם החברות שלה
או שתסכים שאת תיכנסי רק לשלם. באיזה שהוא שלב היא תדרוש את עצמאותה ותחשוב שאת מחוסרת טעם לחלוטין
ועל כל דבר שתציעי היא תגיד:איכס! איזה טעם יש לך. או שעם המימיקה שלה היא תעשה לך עוויות כאלה שתרגישי
נורא. זה שהיא הולכת איתך עכשיו אלה ימי חסד,אל תבני על זה עוד הרבה זמן. תכתבי את הפוסט עכשיו ואחר כך
תכתבי איך היא גרשה אותך מגן עדן!
הבת שלי נולדה עם טעם טוב!!!
זה לא ייאמן איזה טעם יכול להיות לפספוסה בת 13 וחצי.
והיא לא קיבלה ממני שום מניפסט מוסדר בנושא.
זה בילט אין אצלה.
"ביצה" הוא שם קוד בעולם הלסבי... אני מבינה שגם אצלכן זה קיים?
איזה באסה לראות אקס (במקרה שלי - אקסית) טרי מתנשק עם אחרת?
ואני שואלת,
מה??
מה זה?
ואיך?
לא הבנתי...
בעצם, אם בא לי להיכנס לכרטיס של מישהו, אני נכנסת. אז מה אם הוא או היא יראו. שישמחו שהגעתי לביקור.
יש את אלה שכל כמה זמן נכנסים לבקר בכרטיס שלי (ואני מניחה שגם אצלכן זה קורה), ולא אומרים דבר. גם לא תגובה איפשהו. מה אתן עושות במקרה כזה? בטח כלום.
ולמה אתן קוראות לפה קפה סמארקר. זה הקפה הכי מוצלח בעיר :)
יאללה, נחכה לפוסט.
תשמעי - קודם כל לי יש שני בנים, שזו מתנה משמיים בהמון מובנים. מה הם צריכים? כמה מכנסי ספורט - שמתברר שזה אישיו שיעברו את הברך - שחלילה לא יגיעו מעל לברך, וזה קשה שהם לנגרים מעל מטר שמונים, אבל עם זה אני עוד איכשהו מסתדרת. כמה מכנסי ברמודה מבד כנ"ל, כמה ג'ינסים וחולצות טריקו של גולשים או קומיקס וכמה סווטשירטס - וזהו! לא מעילים, לא מטריות, כי זה לא קול לפחד מהגשם! זה קול להירטב עד העצמות! אה, ונעליספורט - בנפרד לכדורסל, לכדורעף, ספורט-אופנה (צבעוני מקושקש) ואחד ג'יפה לטיולים. וזהו! אה, ובגד ים גמכן קול. אה, וכפכפי גולשים. זה לא ממש מסובך. רק המידות קצת קשה להשיג, אבל את זה אני יכולה לחפש לבד בשיטוטיי.
בנות זה מכה. אני נתקלת בבנות במניקור, במספרה, במכון שיזוף, בזארה, קונות תיקים, קונות נעליים - אללה יסתור! הכי קטעים שהמאמנת שלי מיה מתלבשת כמו בן אז היא הלכה וקנתה משקפיים קוליות כמו של הצעיר שלי. אנחנו כולם מעתיקים זה מזה.
ברור, ברור. אבל לא כל העולם ואשתו נמצאים בביצה, ובאוקיאנוס - כן. למשל כל מיליוני האקסים שלי...
חס וחלילה - בחיים לא כפיתי עליהם. אני נותנת להם את הטווח, שממנו הם בוחרים, ואם הם בוחרים משהו כעור מחוץ לטווח אני מנמקת להם למה הוא כעור בעיני - למשל דגם קונטרסטי מדי, וזה נראה גס. תאמיני לי שיש לי משנה סדורה.
גם אבא שלי לימד אותי על צירופי צבעים, וגם אותם, כשהוא עוד היה בחיים, ועל איזונים - למשל שאפשר לשלב שוני בצבע או במרקם, אבל לא בשניהם, כי זה יוצא מקושקש. אנחנו מתלבשים נורא צבעוני אבל בכל זאת יש בזה איזשהו הגיון.
למה אני צריכה להוריק מקנאה???? למה לי אין את המזל הזה שיש לארז ולמיא? למההההה?
אני צריכה להסתובב בחנויות עם הילדה במשך שנים בשביל לקנות בגדים. אני לא יכולה יותר!!!!!
מה שאני אומרת שווה כקליפת השום, אבל אם היא מתלבטת, אני היא זאת שצריכה להטיל את הפור. היא לא הולכת לבד כי היא נורא ביישנית וצריכה אותי בתור שק החבטות שלה.
היא מחפשת נעליים כבר שנים. היום ראינו נעל מהממת. כולם אמרו לה שהיא מדהימה. אפילו אני מילמלתי משהו ברוב חוצפתי. אבל בסוף אחרי תפילה ומדיטציה קלה בת שעה, היא אמרה - נייט.
יש לה טעם מדהים, אבל זה עולה לי בתוספת שערות לבנות בקצב הסמבה.
אני חושבת שאני אכתוב על כך פוסט טראגי-קומי
מיא,
גם בביצת הדה-סמארקר ניתן לערוך ביקורים בכרטיסים בלי שממש יידעו שביקרת.
מתנתקים, מחכים עד הפוך מירוק לאפור
נכנסים שוב מחפשים את היעד או היעדים המבוקשים ומבקרים
הרי ידוע לך שלעתים אני עושה כן לצורך תחקירים אילו ואחרים
וגם מוצאת את התוצאות המבוקשות אם לא המתבקשות
~
צהריים טובים
שטוטי
איזה טעם אישי יש לילדים?
זה חלק מהחינוך שלנו ללמד אותם מהו הטעם הטוב!
בהחלט. העם דורש.
חס וחלילה! את הויזה היפהפייה שלי עם ציור של חתול???
אני גם בעוונותיי טבלתי באוקיאנוס הפייסבוק וגיליתי שם כל מיני מכרים מהעבר, וגיליתי דברים מאוד מצחיקים. למשל ההוא שתפס עליי תחת והיות הוא עם כונפה מהגיהנום... צחקתי הרבה. בניגוד לקפה בפייסבוק הבנאדם הרי לא יכול לראות מי ביקר אותו, אז את יכולה לדלג בין כרטיסים חופשי ולהתרשם מכל מיני מוצאות ומובאות של אנשים מהעבר ולצחוק לעצמך מתחת לשפמך העבות.
אני מכירה את חיים רפאל - את בנו, את נכדו, את אביו ואת דודתו הצולעת שכולם עובדים שם, ויש לו גם יין רומני, ומולו פנסו מהבורקס שמשלים את ההצטיידות. יותר מדי זמן ביליתי שם בעוונותיי, והתוצאות ניכרו בגזרתי. לא עוד! אבל לך אני מרשה.
איזה כיף שיש אבא כזה!
אני לילדים שלי עושה סיור מקדים, ומביאה אותם ישירות לחנויות ולבגדים ולנעליים שאני חושבת שהם יאהבו, ובדרך כלל פוגעת. הם גם באותה המידה שניהם, ומסמיכים זה את זה לבחור בשביל האחר, כך שהמלאכה קלה. הם אומרים לי שבגילם הם הילדים היחידים שסומכים על הטעם של אמא שלהם ואני רואה את זה כמחמאה, כי שאר החברים שלהם כבר לוקחים כסף מההורים והולכים לקנות לבד.
:))) מאז שיש לי בלאקברי אני כבר פחות נזקקת.
אני כמו מרילין מונרו והשאנל 5 שלה -
הולכת לישון לבושה בבלאקברי בלבד.
אוי זו יכולה להיות אחלה תמונה. כמו מיא עם החסה...
יש בית חולים טוב מול המשרד שלי. מנתחים מצויינים. יכולים לחתוך את כרטיס האשראי באופן בלתי הפיך...
וואלרייה החליפה את ביצת קפה דה-סמארקר באוקיינוס הפייסבוק ?
לזה התכוונת מיא, כשכתבת לי באיך להגמל מקפה דה-סמארקר שאת יודעת שממש נגמלתי
כל כך נגמלתי שכל היום אני כאן !
וואלריה לא יפה שאת לא אומרת לי היי וחג שמייח במסרים לפחות
נכון שהצלחתי לגלות טבעת בצורת כוכב ירוק אצלי באחד ה..משהו לא זוכרת
אבל אפשר גם להגיד שטוטי מה שלומך התגעגעתי|?
טובבבבבבבבבב אז אם את בפייסבוק תחפשי שטוטית_משוטטת
למרות שאני לא פעילה שם יש לי כרטיס שם בן כמה חודשים
וחוץ מזה אם את מגיעה כל כך קרוב לעיר שלי תשליכי ליד הבית שלי איזה סטייל משו לפסח
כדי שיהייה לי מה להביא מתנות לפסח לאלה שלא ממש צריכים בבית כל כך הרבה צוברי אבק
:)
מיא היום חשבתי עליך בצהרים, בעצם גם עליך ואל, הייתי בשוק לוניסקי במעדניה שנקראת חיים רפאל
לונה פארק גסטרונומי.או לחילופין אורגזמה גסטרונומית
והייתן צריכות שתיכן לראות אותי זורחת מאושר, כן כן, אחד מהאנשים בחנות אשכרה אמר
תראה את זאתי יש לה כוכבים בעיניים
אז ככה, חצילים כבושים, לימונים ננסים כבושים וחמוצים זיתים סורים דפוקים וחריפים
גבינות שאין לי מושג איך קוראים להם, מהריח שלהן נראה שאפחד לא קרא להן הרבה זמן
חוץ ממני:)
דגים מעושנים, ואל לא יכולתי להתאפק עד יום חמישי, למרות שלא קניתי הכל
והשוס הגדול בחנות ליד גרגירי חרדל, וגרגירי כוסברה (רק שמישהו יסביר לי איך זה הולך עם בייגלה או פופקורן)
שום שרשר או בגד, לא היה עושה אותי מאושרת יותר מהרכש הזה
שאגב, עלה בערך כמו בגד או חפץ מעוצב לעילא ועילא
אין ספק שזה יעלה עובש עד שואל תבוא ותשליך (חוץ מהחמוצים, הם מנה ראשונה עיקרית וקינוח פה)
ועדיין אושר...
בנות אנחנו חיבות סיבוב שם, ולקנח ליד עם כמה צינצנות
אין לי מושג לשם מה, אבל בטח נמצא אחכ:))
זהו גמרתי להשוויץ- לילה טוב :)
"ולרי, סטיילני לי ילד !"
אבל האמת היא שאני את הבנות שלי מסטיילן לבד.
זה הולך ככה -
נכנסים לחנות, לא נותן לה שנייה להסתובב, דוחף אותה לחדר ההלבשה ונובח "אל תזוזי". אוסף מהקולבים 4 חולצות 2 זוגות מכנסיים. מודדת, יוצאת, כן, לא, שוב. בינתיים מסנג'ר את המוכרת - את זה ביותר גדול, את זה ביותר קטן ואת זה בורוד. מודדת, יוצאת, כן, לא. נגמר. אוסף ממנה את מה ש-כן. קופה, משלם. כל העסק - עשר דקות גג.
שם אותה בחנות הדיסקים (שם היא מסתדרת לבד) חוזר על אותה הרוטינה עם ה-קטנה. 10 דקות. אוסף מחנות הדיסקים, הביתה.
(ניסיתי את אותה השיטה עם שיעורים במתמטיקה, לא הלך)
גמני שונאת מותגים. אני לגמרי מרגישה שעובדים עלי. חוץ ממותגים מגניבים שכאילו יוצא לי לקנות לפעמים והם לא מותגי-על, כמו ריפ-קרל של הגולשים, שאני אוהבת את הכפכפים שלהם, או אנא עארף תיק של פורלה שיש לי בצבעי פונץ בננה בעור שנראה כמו פלסטיק. אני להיפך מעדיפה לא לקנות מותגים כי מותגים יש לכולם ואני מעדיפה להסתובב עם דברים שאין לאפחד. תשמעי, העיקר שיש מה שעושה לך טוב, לא משנה מה.
אין אין - אני פשוט מתה על התואר - זונה. :)
אני אסטיילן אותך בכל עת שתחפצי.
את צודקת - את מוזמנת בזו ובאופן רשמי ליום טיול איתי.
אני גבר במראה אישה.
הדברים שעושים לי את זה בגדול אלה, מכוניות, אופנועים, מכשירי סלולר מהחדשים ביותר, והמכשיר שאת מתארת שהבחורה הציעה לך - הוא הבלאק ברי - זה הדבר החם עכשיו. אפילו יותר מהאייפון. {אולי זהה}.
אני אוהבת מערכות סטריאו משוכללות. {אין לי}, אני מתה על כלי עבודה ויש לי בבית כמעט הכל. {זאת אומרת ממש לא הכל, אבל כל מה שצריך כדי לעבוד ולקדוח}
אני חובבת גדולה של שואבי אבק וחולמת על הדייסון הטוב ביותר אחרי הקירבי.
אני גם חובבת בגדים ותיקים ותכשיטים אבל מאז שאני עובדת בזה , התשוקה הזו נרגעה פלאים.
וכמו כל אישה שהיא בעצם גבר, אני אוהבת קרמים וכל מוצרי הספא לבית.
ובשיחה עם גברים, אני יודעת יותר על מכוניות ומנועים ושינוי פלסטיים שנעשים מידי שנה בכל דגם.
אני מזהה מכוניות לפי נהמת המנוע שלהם וגם לפי הפנסים בלילה.
ולגבי הסיפור ההוא,
יש מקום בהרצליה שבו שוכנות הברביות החדשות - במראה אחיד של שיער מוחלק בשחור או בלונד, בגדים מאיטליה, שיזוף יתר ממכונה, סומק ורוד במוגזם וליפסטיק ורוד בעוד יותר מוגזם, עדיף מוגדלות שפתיים ושדיים ופרנצ' בציפורניים של הרגליים.
ואז הן פותחות את הפה ואת רוצה למות. אפילו לשיאווו ולמאם ולאורססס שלהן יש גוון אחר. אחרי חצי שעה שם קבלתי קריז, במיוחד אחרי ששמעתי שאני כזו מתוקה וחמודה באותו גוון סוכרזית..יצאתי משם עם בחילה קשה ומאז היא מנסה לקבוע איתי שאחזור ויש לי קשיים מנטליים לחזור לשם.
מעדיפה שעה באורנג' לראות איזה סלולר יגרום לי לחרמנות מאשר לשמוע איזה מאמי אני בסוכרזיתית.
אני מתנצלת מראש, אם אשמע כ-לא פוליטקלי קורט בנושא הקניות.
זה משעמם אותי, אני הופכת לחסרת סבלנות..
וכשאני חסרת סבלנות,לא כדאי להיות בסביבתי, כי אני נובחת( טוב, כמעט...:)
הקניות הטובות ביותר שלי, הן אלו, שעברתי במקרה, ראיתי משהו שמשך את תשומת לבי
נכנסתי מדדתי, ויצאתי עם כמה שקיות.ואלו קניות מהירות ביותר.
לא מסוגלת ללכת במכוון לחפש ולקנות.כלומר, הפסקתי עם זה.
מצד אחר, היו תקופות, שקניות היוו פיצוי, על אכזבה, או סתם מריבה.(עד שהבנתי...שהפיצויים גדלים...))
בד"כ קניות הפיצוי, נשארו רק בארון, עד שלמדתי שעדיף פיצוי רלוונטי,לא כזה יקר
ובסוף מועבר לחברה.
ועוד דבר, מותגים, מזמן כבר לא עושים לי את זה
בגדים או נעליים, חייבים להיות מאיכות טובה, " יושבים " עלי טוב ומחמיאים.
זהו
שמות לא מעניינים אותי
(רק במשקפיים, אני פלצנית. ובאוכל.ובגברים. )
האמת, שלמשל מצלמה טובה במכשיר זה נוח, כי אני נתקלת על הדרך בהמון דברים שבא לי לצלם ולהכניס לבלוג, ולדבורית יש למשל מכשיר ענק ומכוער-פחד עם מצלמה טובה, והיא כל הזמן מצלמת ובלוגה מתעשר הודות לכך, ואני עם המכשיר החתיך שלי בברונז והמצלמה המעאפנה - קדחת! אבל לגלוש באינטרנט מהמסך הזעיר - בשביל מה זה טוב? זה עינוי. אולי רק לאנשים שלא מגיעים בחיים למחשב... או לילדים חולי משחקים... לא יודעת למה זה טוב. ואולי באמת לגברים תינוקיים שחייבים להתחרות זה בזה ולהגיד - שלי הכי משוכלל.
עכשיו אני כבר גם אחרי הקרמים. כי גם יש לי פוביית קמטים, וגם הפדיקוריסטית שלי דורשת ממני למרוח קרם על הרגליים ולשים על זה גרביים.
דווקא רציתי לצאת היום לקניות - רציתי לקנות גרנולה ויוגורטים ועוגיות בריאות ומיץ קרנבריז, אבל לא היה לי כוח, בחיי, כי עד שנזכרתי שקעה כבר השמש והחלטתי להמשיך בשוונג של העבודה, והילד הביא לי אספקת דיאט קולה, והמאמנת באה אחה"צ, אז המשכתי.
מחר יש לי חלון הזדמנויות בין 12 ל-2.
האמת, שהדבר כמעט הכי יקר בבית שלי, אחרי השולחן העתיק מפירנצה, זאת המערכת. כי פשוט התיישבתי בחנות אחת הטובות בתל אביב, אבל מאלה בלי הפוזה, ואמרתי למוכר - עד שאני שומעת טוב, אני לא יוצאת מפה. אני רוצה לשמוע צלול-צלול. לא המהומים ולא צרצורים. זו הנאה צרופה לשמוע את ארוס רמצוטי מאנפף בקול צלול. השאר אלה באמת עניינים של גברים. גם אייפוד יש לי הכי פשוט (וכתום). הוא לא עושה עוד דברים פרט ללנגן. הוא לא סורג גם.
היום הגעתי למקום הכי שנוא עלי ,טוב איכילוב שנוא עלי יותר,נאלצתי להגיע לסלקום.אתמול בדרכי למקלחת לבדוק
אם המים מספיק חמים,קבלתי שיחת טלפון ואל תשאלתי אותי איך זה קרה לי המכשיר נרטב לגמריי והלך לי.בקיצור טלפון אצלי זה הבי דיוטי,הגעתי לממלכה של סלקום והכנסתי את המכשיר לתיקון[48 שעות] קיבלתי מכשיר חלופי ודרך אגב היא הציעה לי לשדרג,כי את מבינה המכשיר שלי מ 2008 אז היא אומרת לי בחשבון השמור לעובדי סלקום,לא הגיע הזמן להחליף מכשיר בן 3 שנים?לא הצלחתי לספור אפילו שנתיים,לא חשוב ,הגעתי כבר אז בסדר,תראי לי מה חדש?כמובן מתחילה עם המכשיר[ימ"ש לא אתן פרסום למכשיר] הכולל מצלמה 8.5 פיקסל ג'י פי אס ועוד מלא יתרונות המתקשרים לאינטרנט מכל מקום שיש מחשב אני יכולה ללא קורדלס להתחבר...הקשבתי המומה ושאלתי אותה,אם היא רצינית ?היא אומרת זה להיט נחטף...והיא נכנעה לי בסופו של דברכן מיא,גברים הם הרוכשים העיקריים.אני אסתדר עם המכשיר מדצמבר 2008 שהוא בן 3 שנים אליבא דה סלקום.האמת חיפשתי מה סקסי במכשירים האלה שהגברים כל כך מתים עליהם?
כן. לעשות קניות כל היום זו עבודה מאוד קשה :)
סתם. סתם.
אני לגמרי מבינה. כשיגיע הזמן הוא יגיע. איך נאמר? לכל זמן ועת לכל חפץ. משפט יפהפה.
תהני ותרגעי באמבטיה.
כשהתחלתי לקרוא את הפוסט לא הבנתי מה אני עושה פה
איפלו חטאתי בסנוביות של מושבניק שקונה רק ג'ינסים כשיש מבצע בביגוד
וכבר השחזתי את עטי (טוב, את המקלדת בלפ-טוב שקניתי לאחרונה כדי לשדרג עוד כמה ג'יגה למגה)
עד שהגעתי למערכת סראונד.
ובכן..
יש משהו במה שאת אומרת. שעונים לא עושים לי את זה,
אבל אופנועים, מצלמות ונגן מוסיקה שהוא גם קורא מיילים על הדרך
בהחלט מעוררים לכרטיס האשראי שלי את מיצי העיכול
אני כבר שבועיים לא משה מהטלפון.
מתי, מתי יגיע הצלצול המיוחל ממיא?
או שזו הזמנה פולנית. את יודעת למה אני מתכוונת :)
התמונה נחתכה ולא רואים את הפתקונים והספרים... אז אפשר למחוק אותה.
אולי תראי לי דוגמית של איזה ספל יפהפה או חפץ אחר בביתך, מלבד החתלתול?
גם אני אוהבת יופי וטעם טוב. אבל איכשהו אני לא מצליחה שהבית שלי יהיה מספיק מאורגן ומצוחצח ותמיד יש כל מיני פתקים בכל מיני מקומות ודפים מהחוגים של הילדים וההסעות שאצטרך לעשות...
הנה שולחן העבודה למשל - רואה את הפתקונים והספרים? אני צריכה קוסמת בבית שכל יום תסדר אחרי כולנו. ילדיי ואני עצלנים בתחום.
מיא - קניות זו לא מחלה, קניות זו התרופה.
אחרת איך תסבירי למה לא משנה עומק השבר או המשבר שלי, מסע קניות מרחיק את המועקה למשך כמה ימים?
נכון!
מחלה קונסטרוקטיבית. יש עוד כמה - הניקיון הכפייתי שלי, לדוגמה.
הנה - שימו לב, זו הבהמה המקללת שכותבת דברים נוראיים אצל קארין ארד. הוא גר בברזיל, וכל הכרטיס שלו מלא ג'יפה ומרמור. היא משום מה לא חסמה אותו. אני - כן. עכשיו. אנשים חושבים משום מה שאם החיים שלהם בזבל, יש להם זכות להוציא את כל התסכול שלהם על אחרים. לא, זה לא ככה. יש הבדל בין לכתוב על 'גברים' באופן כללי, כמו שקארין כותבת וגם אני, לבין לקרוא לה, באופן אישי זונה וכל שאר המחמאות שהוא חלק לה.
הוא עושה שם כזה פרצוף של הופרד בלידתו מחיטמן.
מיא
תקשיבי לו
הוא צודק
יש לו את הפונט הכי גדול כאן.
כן, זיאֵתי מייד את המכנס של הזצ"ל.
בוודאי.
הגיטריסט אינו עוזי חיטמן.
אני פשוט קצת עייפה ועבדתי כל היום שאול מחמלי, זה הכל. התסלח לי?
גם אני חושבת שאין תחליף לחלל גדול ואסור לסתום אותו בחפצים ואני באמת לא סותמת. יש לי סלון גדול עם רק ספה אחת דבוקה לקיר וכל השאר חלל פתוח להתעמלות, למרות שטל המעצבת שלי רצתה להציב שתי כורסאות - לא זהות - מול הספה.
בושם, שעון סווטש צבעוני, חולצת טריקו מגניבה, סוודר דק יפה - צבחינתי הן מתנות מנצחות. אבל יש מצב שגברים רוצים ג'יפיאס או ג'יפות כאלה. זה נורא יקר. מי יכול לקנות להם ג'יפיאס ואייפוד ואייפון ואת כל הגאדג'טים המטורפים האלה, כשאותנו אפשר לקנות בבושם ב-300 שקל מקס או בשמלה בכנ"ל?
יש לי דברים נורא יפים בבית - מעט - שנקנו בכל מיני תקופות בחיי, בכל מיני ערים בעולם, החל מכלי ליין מקריסטל וכסף, שקניתי בגיל 13 בשוק פשפשים באנגלייה בסגנון אר דקו. הוא לא לה מעט, אבל אני חסכתי אז את הכסף שקיבלתי לכל מיני חגים וקניתי אותו. אחד. כמו ששקדייה כתבה, חפצים הם גם סנטימנטליים, הם מזכירים לנו תקופות בחיינו. הם גם מזמנים התחדשות, כשנפטרים מהישנים וקונים חדשים. הם כמובן לא תחליף לקשר אנושי... או חייתי. כרגע טופי סרוח על ידי במיטה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי החתולים שלי, בלי הילדים שלי. אבל בהחלט יש בהם נחמה. וכיף.
איפה ולרי, היא לא הבטיחה סיפור?
שום מילה על הסטיילינג המעלף ?
גם כשכבתי על warpaint לא אמרת כלום על הסטיילינג המעלף !
אני מתחיל לתהות ...
היא מקסימה, כמובן, אבל אי אפשר לקבל אותה באריזת מתנה, לדאבון הלב.
החשד שלי הוא שבגלל שאני מנסה לחשוב מה הייתי רוצה לקבל מתנה לו הייתי גבר
(שזה כמובן בשמים וקרמים יקרים לגברים) הבעיה היא כנראה שרוב הגברים לא ממש חושבים
כמו אני הגברית. לגבי קניות, מאוד מסכימה עם מה שמירי כתבה, מבחינתי העיקר שיהיה מרחב ואוויר לנשימה
בדירה, חלל גדול, אוויר, אור, ואם אפשר גם קרבה לים.
כן, אני זוכרת את הימים האלו של שכרון חושים שהייתי נכנסת לחנויות עיצוב וקונה ומסניפה.
בכל עיר שהגעתי בעולם, תמיד ידעתי למפות ולמצוא את כל חנויות הסטייל.
אייך שהוא זה עבר לי (יחד עם עוד כמה דברים......)
ועדיין לא מצאתי תחליף. אולי בגלל זה מצב הרוח שלי לא משהו ???
נתתי את ג'והסנן כדוגמא לאופי ולא ליופי או שמישות.
היה ביוטיוב אחלה קטע שלה בסאנד אפ קומדי אבל לא מצאתי.
ניפלא.
נהנתי מכל שורה.
קניות הנאה צרופה.
קניתי קונה תמיד.....
ושכל העולם יקפוץ.
ש.ש.
זה מזכיר לי חבר שהיה לי בגיל 20 ומשהו, והוא היה בן 30 בערך ובן עשירים, יהלומנים, וגר כבר בדירה משלו, אבל פעם כשהוריו לא היו בבית הוא לקח אותי ל'פנטהאוז' שלהם ברמת גן כדי להתפאר בפאר ובעושר, ואיך שנכנסתי קיבלתי כזאת התקפת צחוק (הם כאמור לא היו בבית) ולא יכולתי להפסיק - והוא נורא נעלב. היה שם שנדליר קריסטל (עוד לפני שזה חזר למודה) וספות קטיפה אדומות ושטיח פרסי... זה נראה כמו בית זונות בניו אורלינס... עם הוויטרינה המסורתית של פסלוני חרסינה... בא לי למות! לא ידעתי שיש בכלל אנשים כאלה! שהם עוד חיים!
כן, זה מאוד מסוכן שיש כסף ואין טעם. בשביל זה המציאו אדריכלים וסטייליסטים. הבעיה שגם לא לכל אלה יש טעם וגם רבים מהם מוכרים את נשמתם לשטן. ויעידו הבתים של עשירי ארצנו.
כיף לשמוע. האמת היא שאת זו שתמיד מפרגנת. ואולי הסוד הוא ביטחון עצמי. מי שאוהב את עצמו, קל לו לפרגן לאחרים. אני לא זוכרת שאי פעם אמרת לי משהו שלילי, כלשהו, על אשה אחרת, כלשהי.
ממש לא. נשבעת לך שרק מאהבת מרדכי עצמו.
נו, אל תתעצלי. צלמי ת'תכשיטים.
הגדרת נכון, מחלה, הבעיה אצלי היא שאין לי טעם או סטייל אז תארי לך מה תוצאות המחלה הזו, במקרה הפרטי שלי.בנוסף אני גם מהאוגרות כך שזה ממש נורא.....
התיק שלך מהמם, לפני שבועיים ראיתי תיק די דומה באחד האתרים בחו"ל רק שהם לא מבצעים משלוחים לישראל.
אז אני מהמרת שהוא זורק אותך לזכרון של עיניים ירוקות :)
חזרתי מהים שלי ,רוחות מלאן רוחות צפוניות צילמתי ועפתי קצת ברוח ויש לי כמה הערות לסדר היום לפני שאני הולכת למיטה ! :
1. כשיצאו צגי המחשב הדקים נו ה-LCD רכשתי במיידית למען בריאות העיניים כי הדור הקודם של צגי המחשב ריצדו והרסו ת'עיניים
- חזרתי הביתה ובחיי שישנתי מחובקת עם צג המחשב לילה שלם...נשבעת לכם, אפרופו לישון מחובק עם התיק
2. אגב קניות מוזמנים לגלרייה הציורים שלי תבחרו ציור תשלמו והוא שלכם
אין לי מה לעשות עם הציורים שלי רוצה למכור !
ולא רוצה אחרי ההתפגרות שלי לצפות מהשמיים ולראות איך הכל נזרקקקק לרחוב במקרה הטוב !
יאללה הולכת לישון קצת
שטוטי
נ.ב. רציתי לצלם קצת ת'תכשיטים שלי אבל אני עייפה ביוש
היו דברים מעולם. נשבעת לך שכבר הלכתי לישון עם חפצים יפים...
במילים אחרות - גברים מעשיים, ונשים סנטימנטליות ורומנטיות - ואם את נתקלת במקרה בגבר סנטימנטלי, את יודעת שהוא הומו, או שמא ממוצא לטיני.
מיא, את מצחיקה.
גם אני לא הייתי הולכת איתו. הייתי מחבקת אותו והולכת לישון איתו.
מילא שגברים מנהלים את העולם. הבעיה שגברים גם מנהלים את תעשיות האופנה, התקשורת, הקולנוע ומכתיבים דימויים מופרכים למיניהם של נשיות במנעד הבלתי אפשרי שבין המדונה לזונה.
באמת קטונתי. היופי מרומם, וגברים שמתעסקים ביופי ובצורה - תמיד היה לי דיבור טוב איתם. מצד שני, נשים שניסו לחדור לתחומים 'גברייים' תמיד עשו זאת באמצעות כך שהפכו כוחניות יותר מהגברים ולא על ידי כך שהציעו איזושהי אלטרנטיבה לדרך ההתנהלות הגברית. ראה למשל מרגרט תאצ'ר, או לימור לבנת או גליה מאור.
לדעתי בעבר, לפני לא הרבה שנים, הייתה בהרבה יותר צניעות. הבתים היו די דומים פחות או יותר - רצפת פרחי שיש שלושים על שלושים, כורסאות פשוטות, שולחן עץ או פורמאיקה צנוע. חדרי אמבטיה צנועים ופשוטים, כמעט אצל כולם הייתה אותה חרסינה.
ואכן - השקיעו במפות ובכלי שולחן.
ונראה לי - שיותר אירחו בבית. היום אנשים בהרבה פחות מזמינים הביתה, לקפה. זה נכון או שאני טועה?
הבתים היום - בהרבה יותר מנקרי עיניים. הצניעות התפוגגה מהעולם, או לפחות מארצנו. את הצניעות והפשטות תפסו ההתרברבות והפומפוזיות, ראו דוגמת אהוד ברק שנדמה לי שהיה כתוב שהשקיע בדירתו הצנועה מליון דולר!! (או אולי שקל. אותו הדבר)
ובכלל - מה שמדבר היום לרוב האנשים (ולעיתים גם לי, לצערי הרב) זה לא האיכויות הפנימיות של הבנאדם, אלא איפה הוא גר, במה הוא עובד וכמה הוא מרוויח.
בחיים לא הייתי הולכת עם התיק הזה.גברים אוהבים רק דברים שאפשר להשתמש בהם - החל בנשים וכלה במכוניות. נשים אוהבות דברים מופשטים כמו תמונה, שקונים אותה רק בגלל שצייר אותה מישהו אהוב; חפצים שמחובר אליהם סיפור, רגש, זכרון.
אצלכם הכל מתחבר לשימושיות.
שחר,
בשביל לנהל את העולם היום לא מספיק להתעסק בדברים מעשיים, צריך לפרסם אותם יפה, או כמו עם הבנייה בירושליים לדעת יפה איך לא לפרסם אותם, או לדעת יפה איך הם יפרסמו לא יפה ובטעות. ציפי לבני אמרתי ?
אם כן, יש לי רק 2 דקות ואת נגעת פה במספר נקודות מהותיות ועמוקות אז אתחיל בשוונג ואמשיך אח"כ.
בראש ובראשונה - ולרי היא חתיכת זונה מוכשרת. שני התארים נמסרים בהערצה עמוקה. טעם טוב הוא כישור חמקמק כפרפר, או שיש לך או שאין לך. פעם אחת הזדמן לי לחוות את נחת זרועה וטעמה ונמלאתי כיסופים עזים שיהיו שלי לנצח. אני יוצאת מכאן בקריאה נרגשת - ולרי, סטיילני אותי!
(סטיילני זה טוב, לא? המצאתי כרגע)
שנית, גאדג'טים של גברים יכולים להיות משעשעים לא פחות לעין המשתוממת. לעתים קרובות הזדמן לי לחוות התלהבות אורגזמטית של בחור רגוע זה או אחר כשהג'ננה יוצאת ממנו למראה רכב, טלפון סלולרי או פריט תוכנה משמים זה או אחר. מחזה מרנין. וכיוון שאני תחרותית מטבעי, הרכישה האחרונה והמרגשת שלי מהשבוע האחרון היא בלאקברי 9000 יפהפה ומרטיט, שעושה הכל חוץ מקפה (הפוך חזק קטן חצי כפית סוכר), ויום אחד אני גם אדע להשתמש בו.
כשלעצמי, אני לא איזו מכונת קניות משומנת, פעם הייתי, אבל לאט לאט נגמר לי החשק לעוד ועוד בגדים ואני מעדיפה לרכוש מעט אבל איכותי.
על כל פנים, עליי לפרוש כעת, קיבלתי שיחה דחופה מאחותי להגיע מהר, יש גראז' סייל בפלורנטין ותיכף ייגמרו השמלות של קאלה במידה אפס.
א. תיק המחשב שלך מקסים.
ב. ברור לך שכל זמן שנשים יתעסקו בדברים יפים וגברים בדברים מעשיים, גברים ימשיכו לנהל את העולם?
האמת, יש בו משהו סבתאי. אבל עם הנעל הנכונה (שים לב - נעל!) וחצאית העיפרון א-לה אודרי הפבורן, והתסרוקת המוגבהת, והעגיל... והחולצה הגברית... אני רואה אותו מתרומם לכלל אמירה אופנתית של ממש!
כל הכבוד לך שאול שאתה בכלל נכנס לכאן לענות על איזשהי טענה כלפי גברים... זה שטח אש.
אני מאוד מעריכה את זה. אני מנסה להיזכר למה פעם אהבתי גברים. אבל אני יודעת שאני אוהבת אותך.
נורא יפה. באמת פעם היה כבוד לכלי שולחן, לאירוח, למפות. אני לא יודעת אם זה טוב או רע שהגינונים האלה נעלמו.
אני ערכתי כל כך הרבה ספרים על כל כך הרבה ארצות... מכולן הכי עניינה אותי איסלנד ואני גם אגיע אליה.
זה כי יש לך בית מאוד יפה, ובאמת כל המוסיף גורע.
אני לגמרי מסכימה איתך.
ואני גם חושבת שקניות, וודאי אובססיה של קניות, הן פיצוי על משהו עמוק יותר שחסר.
אני גם זוכרת את הגבר שסירב לעזוב את הבית בשבילי, כי אין לי פלזמה... זו היתה בדיחה כמובן, אבל זה היה משל לכל מי שמסרבים לעזוב את שיר הבשר, את כלוב הזהב, את המצב הכלכלי הנוח, בשביל האהבה. אלה שטויות. מה שווים כסף וחיים נוחים כשאין לך אהבה? מה ווה כסף כשאין לך בריאות? כשאתה בדיכאון?
קניות כיפיות וכל השטויות שאני אוהבת כמו לקים ומניקור ובתי קפה יכולים לבוא רק כתוספת נחמדה כשהמהות היא בסדר: העבודה, הבית, היחסים עם הסובבים. כשיש בשביל מה לקום כל יום מהמיטה בבוקר. לא תמיד זה היה ככה בחיי. אחרת זה תפל לגמרי.
סליחה !
אבל.
השכנים של ההורים שלי שכבר לא בין החיים,
הם ריצפו את כל הבית בשיש ירוק סטייל המזוועה שיש באו"ם
והמערכת ישיבה שלם נראתה בדיוק כמו התיק הזה.
אני מנוע.
ואת סקלרט ג'והנסן אפשר ללבוש ?
חשבתי שהטענה שגברים מחפשים סמלי סטטוס חסרי אופי חייבת לקבל מענה.
חזיות, התכוונת, להוציא כסף על חזיות.
(וכולנו יודעים של איזה מותג)
מאחר ובאמתחתי לימודי אמנות ותולדות אמנות מכירה ואוהבת אר-נובו ועוד כמה זרמים באמנות
אבל בלזכור שמות ספציפיים אני לא משהו-משו
גם אני לא הייתי בפראג אבל המוזיאון נשמע מעניין,וגם פראג:)
מזדהה לגמרי. לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב.
אין לי שום תאוות קניות ובמיוחד לא חפצי נוי לבית.
אני אוהבת בית ריק עם הרבה אור ומרחב. אין לי שום צורך לבעלות על החפצים שיפים בעיני.
למרות שאם היה לי כזה אלפונסו מוכה אז הייתי "מסכימה" לתלות אותו .
מיא, אני לא שוללת את אלו שקונות באובססיה
גם לא את הקונות להנאתן (בלי אובססיה)
אבל לבוא ולהגיד שמי שלא קונה בגדים ושאר
פיצפוצים יש לו בעיה נפשית זה פשוט ההיפך.
את בעצמך אומרת: "שהאושר הרבה יותר גדול
מתינוקות מאשר מבגדים" מה זה אומר?
כשלא מוצאים את האושר בדברים אחרים הולכים
לקנות שמונצ'אס ומתנחמים בזה.
כך שיש מי שמסתפק בסמרטוט חדש או נוצץ חדש
כדי לספק את התחושה של הסיפוק הרגשי ויש
מי שמוצא סיפוק רגשי בדברים אחרים.
על ההרגשה להיות אפופים בדברים יפים
אני לא מתווכחת, כל אחד והטעם שלו.
גם אני אוהבת דברים יפים.
כשהייתי צעירה קניתי מותגים, התקשטתי
כי הייתי צעירה ובורה והלכתי עם הזרם.
ברבות השנים פשוט ראיתי שזה לא מה שיעשה
אותי מאושרת, לא התכשיט הנוצץ ולא הבגד
המותגי.
חחחחחח....
והבת שלך לגמרי ירשה את זה ממך. את זוכרת באיזה התלהבות היא ניכסה לעצמה את הגולות?
אצלי דווקא זה נשאר לאורך זמן. כשאני קונה משהו יפה, אני יכולה להתפעל ממנו עד אינקץ.
יש משהו בטורקיז. הוא מלך הצבעים אני חושבת. ערבי, אבל מלך.
אמא שלי תמיד יורדת עליי שעדיף להשקיע בחוויות ולא בחפצים - חו"ל, הצגות, סרטים, ואם חפצים, אז באמת ספרים ודיסקים ולא פיסות בד ועור ופלסטיק.
גדול! - הגבר, אני מתכוונת.
וברור שיש כאלה שעושים קניות ומתרחקים מהחיים עצמם. הרי ים לא עולה כסף, ולטייל בהמון מקומות לא עולה כסף ולהיפגש עם אנשים שאתה אוהב לא עולה כסף ...לא הכל זה כסף.
אלפונס מוכה הוא מאושיות האר-נובו, ואם תבקרי בפראג (אני עוד לא הייתי אבל ערכתי ת'מדריך) יש שם מוזיאון המוקדש לו. אר נובו זו בדיוק התנועה באמנות שמתאימה להלך הרוח של הפוסט הזה, כי כולה דקורטיבית והסגנון שימש לעיטור של חפצי נוי רבים.
ואני תמיד חושבת לעצמי..כמה שטחית אני יכולה להיות אחרי קניות...החיוך הזה...המרץ ...ההתחדשות הזו עושה אותי למאושרת באדם. אני מודה שהאפקט לא נשאר הרבה זמן, אבל אין לזה תחליף.
לא פעם אני מוצאת את עצמי נותנת את הכל אחרי חצי שנה לאחיות שלי , לאמי...ותורמת.
אני היום יותר מודעת אבל אין מנוס מזה, זה קורה.
:-)
<ידעתי שהיכן שהוא תיהיה המילה טורקיז!!! >
:-)))))))))))))))))))
מישהי שאני מכירה עלתה לארץ לפני שנים ולא הצליחה להסתדר עם הכסף. אז היא פנתה לידיד ושאלה אותו מה עושים, איך חוסכים. הוא אמר לה: אף פעם אל תחפשי איך לחסוך. תמיד חפשי איך להרוויח יותר. וזאת גם הגישה שלי. להגדיל את ההכנסות. לא להקטין את ההוצאות. זה לא אומר שצריך למלא את הבית בחפצים חסרי תועלת. יש לי שטח ארונות ממש מצומצם. הבית שלי באמת לא מגובב ועמוס בחפצים. אבל במסגרת רמת החיים שלי, שהיא לא בשמיים, אני רוצה להרגיש שאני מסוגלת להרשות לעצמי, ואם יש צורך אעבוד יותר ולא אקנה פחות, או אוכל פחות בחוץ או אתעמל פחות או אטפח את עצמי פחות.
לך יש מחלה יקרה... את אוהבת כל מיני חפצים עתיקים וזה לא פשוט. מכירה את המחלה הזאת. (תודה. אני אוהבת דברים מיוחדים שאין כמעט לאפחד אחר)
יש חנות אחת שוולרי לקחה אותי אליה בקרית מוצקין ואני לא זוכרת את שמה, שהיתה נפלאה.
תודה על האיחול. עכשיו האביב ואני בטוחה שיהיה נהדר. אני שונאת חורף - למרות שהחורף האחרון לא היה ממש חורף.
נכון שחייבים אמצעים, ולפעמים, באמת כשיש ילדים קטנים, החיים לא מאפשרים לנו לעבוד קשה יותר ולהרוויח יותר וחייבים לחסוך ולהצטמצם. כשהייתי בתקופה הזאת גם לא סבלתי כי הרגשתי שיש לי מטרה בחיים. עכשיו יש לי כל הזמן שבעולם לעבוד.
וואו וואו וואו, כמה שאנחנו דומות!
גם אני אוהבת כתום וטורקיז!
האמת, יותר כתום ותכלת בהיר. היו שנים שהתלבשתי כמעט רק בכתום.
וגם אני קניינית מאוד מהירה (מוכרות מאוד אוהבות אותי)
ואיך גברים לא מעריכים מה שאת קונה להם, אה? זה לא קרה לי המון, אבל קרה.
אני גם נורא נעלבת מאנשים שלא יודעים לקנות לי מתנות ושלא זוכרים ימי הולדת.
אוי, את מזכירה לי את אבא שלי, באמת, שבילדותי היה גורר אותי שעות בחנויות לכלי עבודה, ובגלל שהוא אהב רק דברים ישנים, הוא לא היה נכנס לחנויות נורמליות, אלא רק לשוקי פשפשים, בארץ ובחו"ל, ולחנוית של זקנים ביפו, ובעכו, ובכל מיני מקומות נידחים, ומתעקש לקנות כלים חלודים (כי הוא ידע שחלודה אפשר להוריד) ותוך כדי כך היה מראיין שעות את הזקנים החביבים בעלי המקצוע, רק שלי בתור ילדה זה לא היה נורא מעניין...אחר כך הוא היה מביא אותם לסטודיו שלו ואוגר בערימות ומדי כמה חודשים היה פוקד עליי לסדר אותם, ואני, עם תאוות הסדר הכפייתית שלי, הייתי מסדרת הכל כמו חיילים במסדר. כמובן שלא ידעתי מה אני מסדרת ואיזה כלי משמש למה, אז סידרתי לפי הרגש ולפי הצבע.
אבא שלי אהב גם כלי נגינה ישנים והיה לו אוסף מכובד, והיו לו גם כמה תיבות נגינה ישנות מקסימות. הוא גם בהחלט אהב בגדים, אבל רק חריגים כאלה, כמו גרביים עם הדפסים של ליצנים, או חולצות מלחים, או כובעים משונים.
הוד שרונית:
אבלללל - אני עם פריקית - תמיד תמיד אעדיף להוציא כסף על חוויות
גם אני על נסיעות לחו"ל ,מוזיקה,הופעות,סרטים,מסעדות טובות,ספרים
לדעתי שתיכן צודקות!
אנשים שממש ממש לא אוהבים קניות (מכירה כאלו, סגפנים) - יש משהו בזה שהם
לא לגמרי ממצים את החייםץ
אבלללל - אני עם פריקית - תמיד תמיד אעדיף להוציא כסף על חוויות ולא על רכישות.
יותר חשוב לא לדפוק חשבון לבית קפה/ פאב/ מסעדה/ טיול..
ולחשוב פעמיים לפני בגדים (ולא שחסרים לי..)
הערה לגבי גברים: הגבר שלי לשעבר אשכרה נרדם יום אחד על הספה, ומלמל מתוך שינה
iphone iphone (אמיתי!)
חמדנות זה אחד החטאים של הנצרות. הם ידעו על מה הם מדברים. זה יצר שקיים בכולנו. כל הכלכלה המערבית מתבססת עליו. אילו אנשים היו באמת קונים רק מה שהם צריכים, כלכלות היו קורסות.
האמת, שכשהייתי רווקה ועבדתי בידיעות אחרונות על משכורת שמנה, נהגתי לנסוע לחו"ל, לרבוץ במספרה (חמצון והבהרה כל יומיים לבלונד הנחשק כי הייתי אהבלה לא קטנה) ולקנות בגדים בכיכר המדינה. כשהתחתנתי ונולדו לי ילדים כבר לא יכולתי לאפשר לעצמי את כל הלוקסוס הזה, ובמקביל גיליתי שמצד אחד אפשר להסתדר בלי, ומצד שני שהאושר הרבה יותר גדול מתינוקות מאשר מבגדים, למרבה הפלא.
אבל זה עבר לי.
ועכשו אחרי שגיגלתי
ראיתי שאני בעצם מכירה המון עבודות שלו רק לא ידעתי את שמו
אפילו התחתיות לכוסות שיש לי בבית זה האיורים שלו..:)
תתחדשי, התיק ממש ממש יפה!
וגם אהבתי מאוד את התמונה של האמן , אלפונס משהו ..שצירפת לפוסט
הולכת עכשו לגגל עליו.
התמכרות היא התמכרות היא התמכרות. מבגדים, דרך אינטרנט, ספורט, עישון, עבודה, סקס או אכילה - התופעה לא מעניינת, מה שמעניין הוא המניע.
אני ידעתי כל השנים להתקמצן ולחסוך. דווקא בחודשים האחרונים התחלתי לעשות יותר שופינג, ואני מודה שזו הרגשה מופלאה של חיים. אני בעד!
הרסת אותי. הערת לי את המחלה. מתחם גן שמואל - היר איי קאם.
(התיק למחשב מהמם, אבל ממש !)
אכן לרוב הנשים ל "יום קניות,"
יש משמעות מיוחדת בחיים.
אולי זו מחלה, כי זה פתרון מדהים
לעיתים, למצבים מדכאים,
וגם דורש הרבה "אמצעים".
שמחה שעשית חיים,
ונהנית, מגיע לך..!
(לגבי קרית מוצקין
חולקת על דעתך,
ואיני גרה שם)
מאחלת לך המון ימים יפים ,
מלאי זוהר ושמחה.
שבת שלום
דפנה
סוג של התחדשות אני חושבת, אוהבת מאוד לקנות, אם כי אני קניינית מאוד מהירה
לא מסתובבת שעות, רואה משהו שאני אוהבת ועושה לי את זה וקונה
למסור דברים שלא משתמשים בהם ולקנות חדשים זה כיף
וגם לקנות מתנות ולהתאים לאנשים אהובים
יש גם צבעים שאני אוהבת וישר קונה, אם אני רואה דברים בכתום, בטורקיז, אני בדרך כלל לא מתאפקת
וגם לקנות למישהו שאת אוהבת זה סוג של ריגוש
(למרות שחייבת לציין שאף אחד מהגברים שקניתי להם בשמים משובחים או לא העריך את זה כמו שאני התלהבתי מזה...)
אני אוהבת קניות וחנויות.. של כלי עבודה
יש כמה סופרמרקטים נפלאים של בוש, מקיטה ועוד כלים חשמליים וידניים שעושים נפלאות בדרום העיר, קרוב לבית,
משם צריך לגרור אותי בכוח, גברים לומדים מהר שאסור להביא אותי לשם, אני יכולה לגרגר כמו חתולה מיוחמת על כל עיגול נייר לטש עם סקוטש להדבקה על כרית שזה אבזור שרכשתי לא מזמן לדיסק - משחזת זווית בעברית, ואני חייבת, פשוט חייבת שהם יעברו אלי לארון בכל העוביים והדרגות והצבעים ואני מלטפת אותם בערגה ועוברת לגרוף ביטים למברגה ומזילה ריר על משורי השולחן והקונגואים
אה, אבא שלך הוא זה שלימד אותי לחתוך בג'יקסו בימי בצלאל, זו היתה הקנייה הראשונה שלי, בוש נפלא שמלווה אותי כבר כמה עשורים אחרי שחתך עשרות אלפי קילומטרים, שאר הכלים מאותה קנייה כבר שבקו חיים או נגנבו
והתיק.. נפלא
ראיתי חולצה תואמת הערב כשעברתי בדרך חזרה מהסינמטק ליד החנות של ויצו, בחיי
בכל אדם שוכנת מרי אנטואנט ..
לא "קונה" את זה.
סליחה? חהחהחה הצחקת אותי קשות מאוד!!
אני לא אוהבת קניות אבל אוהבת את החיים יותר מכל
אחת שעושה קניות כל יומיים. את זה אני מבטיחה לך.
שופינג לא מרפא נפש לעומת זאת אהבת החיים היא
הנפש הבריאה.
יאללה תצאו מהאשליה שרכוש הוא מרפא לנפש
ו.. לא אני לא רוחניקית בכלל, רחוק מזה.
למדתי מה חשוב בחיים ובהחלט אהבת החיים
היא החשובה מכל, האהבת לעצמי, האהבה
לזולת כולל חיות
להיות אמיתית כנה קיצר
כל הדברים האלו לוקחים בכיס הקטן את הסמרטוטים
והנוצצים שנשים קונות, אה כן וגם נעליים.
שתהיה שבת נעימה ושקטה
אכן כך אנשים שלא אוהבים קניות לא אוהבים את החיים.
ונפשם כבר צריכה טיפול יותר מקיף משופינג.
כשנפרדתי מגבר, מזמן, הוא הלך ובזבז 7000 ש"ח על טלוויזיית פלזמה, ואני הלכתי והשקעתי בתבונה 7000 ש"ח בטיפול לייזר מקיף. זה ההבדל בין גבר אימפולסיבי לאשה שקולה.
טוב, קניות זה פרוזאק ידוע.
ואני לגמרי לא מזלזל ביכולת של זוג נעליים לרפא לב פצוע. (פצוע, לא שבור, לזה צריכים לפחות שני זוגות+תיק יד של גוצ'י)
אולי יש הבדל בין גברים לנשים מבחינת הפריטים הנצרכים במסעות הרכש לטיפול בנפש. אבל המניעים דומים (נראה לי) - הרכישה מחזקת.
את יודעת, לקח המון זמן לחברות עד שהתאפסו על עצמן והתחילו להוציא תיקי לפטופ נורמליים אחרי המצאת הלפטופ... ולי יש מקבוק לבן ויפה וחראם להסתובב איתו בתיק מכוער. לא שעד עכשיו הוא הסתובב בתיק מכוער חלילה. היה לו תיק לבן של פומה ותיק ורוד-שוקינג שהבאתי מפאריז, ותיק פלסטיק בצבע שלשול שקניתי בביג טום... ותיק עור אמיתי בצבע ירוק בקבוק... לא חסרו לו תיקים.
האביב הוא עונה יפה לקניות. מצד שני נכנסתי לטופ שופ, ונראה שמעצבי החברה בלעו כדורים מוזרים במיוחד, כי הבגדים שם נועדו לחייזרות, כל בגד יותר משונה מרעהו. מצד שלישי הביקור הזה יצא לי מאוד חסכוני.
תתאפקי עד שבוע הבא!!!
זה חלק מהתפריט
זה ואליס מארץ הפלאות
:)
נוווו, הוצאת אותי מהבויידם.
אני מודה שיש לי עבודה שווה, בעיקר שאין לי אפחד על הראש.
ואכן לפעמים הימים כלכך עמוסים שאני מצטערת שאין לי קטטר באוטו.
אבל אני אוהבת את הכבישים ואת הנסיעות, לא את הנהגים.
ואני הכי אוהבת את הקונות המטורפות האלה שעוזרות לי להגיע ליעדים כל חודש מחדש.
והתיק הזה, באמת השם שלך היה כתוב עליו.
אחרי שבע שנים בחנויות האלה, אומנם המחלה שלי נרגעה במקצת, אבל עדיין אני רוכשת לי כמעט בכל כל אחת מהחנויות האלה משהו קטן. משהו שאין לי באוטו.
את יודעת שבאחת מהתקפות המאניה שלי בזבזתי 150 אלף שקל שרק אלוהים יודע על מה. {בשלושה ארבעה חודשים}
אני אוהבת שהחברות שלי באות איתי לעבודה. במיוחד את השיחות באוטו ממקום למקום.
ומחר, אספר על מעוז המחורפנות של הרצליה. אין עוד מקום אחד בכל הארץ שיצאתי ממנו עם בחילה כמו מהמקום ההוא.
אפילו השיאו והמאמם והאורס שלהן היה שונה, היה לו טעם של סוכרזית ומראה של שיזוף יתר.
חכי אני אגרד את הלסת מהרצפה איזה תיק מחשב, מעלף
אני גם עשיתי חרם פחמימות אחרי שנתקפתי רעב לשופינג BEBE ומיס סיקסטי בתפריט.
אני מאשימה את האביב בקרייבינג הזה מצד שני הוא עדיף מקרייב לסוכר:)
תודה! את הראשונה שמחמיאה לי על התיק! הוא גם מלא תאים בפנים ומאוד נוח. היום חנכתי אותו בנסיבות רפואיות כשליוויתי לחדר מיון את דבורית ששברה את אצבעה בתאונת אופנוע, וכמובן שעבדתי שם במחשב. לדבורית שלום, מגובסת.
בדיוק!את זוכרת את הפגישה הראשונה של לימור איתה? שהיא קנתה צמיד לכל יד? את זוכרת כמה 'חסכתי' בכל נסיעה איתה? אי אפשר, פשוט אי אפשר לא לקנות. פשע לא לקנות. יש לי מזל שמכשירי חשמל לא מדברים אליי בכלל. יש נשים ששואפות להשתדרג גם בטלוויזיות ובמקררים וכאלה. שלא לדבר על מכוניתי משנת הקוקוס.
נכון. גם אני חושבת שזו לא מחלה חמורה... היא מסבה לי אושר רב.
אוקיי. נכנסתי ללינק. אני יכולה להבין על מה אתה מדבר. אבל כלה ערימת מקשים. זה לא יפה כמו התיק הזה של פורלה.
תהרגי אותי מיא אבל אני לא מכורה לקניות. לפעמים כשאני זקוקה לזריקת עידוד אחרי יום קשה אני אקנה לי משהו. הדינמיקה אצלי פעלה אחרת, הייתי מתנחמת עם אוכל טעים אבל עכשיו בתהליך גמילה מזה.
אחלה פוסט והתיק מקסים! תתחדשי! :-)
חברה שלי ענבר -מופיעה בו עם בוז'י ונונה- טכסטיל לחדרי ילדים
אבל אי אפשר ללבוש את זה - אז מה זה שווה?
טוב, שקלתי להגיב אצלה תרתי:)) זה היה יכול להיות משעשע....
התיק מעבר לכך שחתיך השם שלך רשום עליו בגדול :))
ואל אחד האנשים הבודדים שהיכולת שלהם למכור את כל הממתקים האלו הוא
מהסיבה הפשוטה שכל דבר שמניחה עליה - משתדרג
אנלא יודעת להסביר את התופעה בחיי
הייתי רוצה אפילו לקטר עליה... אבל אי אפשר
זה מדהים הסיפור הזה.
שמחה שלא מזדמן לי לעשות איתה נסיעות עבודה
כי סופן היה עוגמת נפש אחת גדולה שאין בידי לרכוש את כל שאני רוצה
ואני רוצה!
שזו תהיה המחלה היחידה בחיים שלך
אני נגמלתי
ולכולן יש אופי.
את הלעזת שגברים קונים דברים בלי אופי.
זאת מקלדת שנראת כמו רמי קיוב
תכנסי ללינק
יש שם המון מקלדות שעולות בין 1200 ל 1500 דולר
איך הבושם של פאלומה פיקסו לגבר ?
קיבלתי המלצה על מיניאטור
אני עם סיקי ווחעד עוד מהתיכון...
פאלומה פיקאסו כבר הבחינה בירידה במכירות של עיצוביה לטיפאניז?
ותזמיני אותי.
קודם כל, אני מברכת. כל יום בערך.
חסר לי שהיתה לי בת, הייתי רבה איתה על בחורים...
יש לי 40 תיקים בערך. על כל תיק חדש שאני קונה - הילדים אומרים לי בכיף: תתחדשי. אוי להם אם היו עושים פרצוף. כנ"ל נעלים שאני לא יודעת כמה יש לי.
על כל קנייה שהם רוצים - נעליים, מכנסיים - אני מתלהבת, כאילו זו קנייה שלי, אבל הם לא רוצים הרבה. הנה, אני זוממת עכשיו לקנות להם מכנסי התעמלות חדשים והם מסרבים, אומרים שיש להם מספיק ומתחלקים זה עם זה וככה מכפילים את המבחר. גם חולצות - גיליתי אמן קומיקס חדש והצעתי להם לקנות ממנו חולצות, אבל הם אומרים שיש להם מספיק... זה מאוד מתסכל אותי... כנראה זה המרד של הילדים... להיות בדיוק הפוך מהאמא.
אני אכתוב, מבטיחה :)
נכון, נכון! אין כמו מספרה להרגשה טובה. זו הדרך הכי יעילה להשתנות במהירות.
תודה, אני משתדלת. ואת - הפוסט שלך על תאילנד - אליפות.
תודה שחלקת עמנו את פנטזיותיהם של גברים. (מקלדת. מקלדת????)
אני לפעמים, כשמלבישים ומסרקים ומאפרים אותי לצילומים - בייחוד לצילום הבא לגיליון פסח בנושא שהוא סוד - מאוד פיקנטי ואת תאהבי אותו וגם כתבת עליו כבר... אני מרגישה שהאישיות שלי ממש משתנה ואני הופכת לאדם אחר, לאשה אחרת. הבגד ממש יכול לעשות אותך. אם הוא מפואר, ההליכה שלך משתנה, את משתדלת להפוך אצילית יותר, כדי להיות ראויה לו. אם הוא ספורטיבי, את פתאום נמרצת יותר. אני ממש נהיית זליג של בגדים, לגמרי.
אני ממליצה על הספר של ליאת תימור. הוא עולה משו כמו 60 שקל, אולי פחות במבצעים. היא חרשה את הארץ.
את תמיד היית בשחור דרמטי ובכלל בהופעה דרמטית ופיגוזית שאי אפשר להתעלם ממנה. אני לא כל כך אוהבת שחור, אך לפתע מצאתי את עצמי קונה בשבוע אחד שמלה שחורה וחצאית שחורה ומכנסיים שחורים... אני מקווה שזה לא מרמז שיש לי הלוויות לפניי...
גם אני מאוד אוהבת צמידי ועגילי זהב, וכבר כתבתי פעם איך נקמתי בקופת חולים על התור שטרטרו אותי שם, בכך שהלכתי וקניתי לעצמי עגילי זהב! דרך אגב, מחיר הזהב עלה דרמטית לאחרונה וזה נורא מבאס, כי דייקא התחשק לי לקנות עוד זוג עגילים והמחיר בשמיים.
וברור, שכשחוזרים מחוצלארץ, כבר לא שואלים את הפציינטים איפה הייתם ומה עשיתם, אלא מה קניתם. ודאי ודאי.
תברכי את מזלך הטוב שיש לך בנים ולא בנות.
אני חוטפת ממנה על רכישות שמפארות את הארון בלבד, ובזמנים הכי קריטיים. למשל - כשהיא עומדת מול ארון מפוצץ ומקוננת שאין לה מה ללבוש. ונעליים - למה בשני קניונים היא לא מצאה נעליים? הכל בגללי כמובן. ואז בעיתוי האכזרי שלה, היא גם מזכירה לי שיש לי נעליים שאני לא נועלת. ולמה קנית טוסטר ממותג, היא שואלת אותי - במקום זה הייתי צריכה לקנות לי נעליים.
קניתי גם שעון לקיר שכחתי את זה. כזה שיש עליו צילומים של מרלין מונרו וג'יימס דין. כולה 70 שקל וחטפתי ממנה, נראה לך שלא? ושלא תראי אותי ככה, אמא אכזרית - אני מאוד אוהבת לקנות לה בגדים.
אבל אף פעם אין לה מה ללבוש. כמצב קיומי - אלא מה?
זו כנראה התמכרות, כי אם יוצא שאני עושה קניות בערב (במוצ"ש למשל) אז אחר כך אני לא נרדמת מההתרגשות. כל בגד או אביזר שאני קונה נתפס אצלי כבעל משמעות והשפעה על החיים שלי.
או שאני פשוט הולכת להסתפר. זה גם סוג של רכישה.
שתיהי בריאה.
כן אם יוצאים מתל אביב עדיין אפשר לעשות שופינג.
וזה לא קשור לחנויות.
השופינג הוא בתוכנו.
אבל מה זה הדיבור על זה על שופינג של גברים ?
שאין למה שאנחנו מבזבזים עליו כסף נשמה. ?
זהירות לינק פרסומי !
לגעת ביופי, להרגיש אותו קרוב אליך, על הגוף,
להרגיש איך הבגד עושה אותך יפה,
אפילו יותר ממה שאת חושבת שאת.
והכי חשוב, עליך, הוא יושב הכי בעולם.
אחחח, בגדים, רכושה התמידי והאישי ביותר של האישה,
מלבד נכסיה הפנימיים, אבל נעזוב אותם היום...
כיף לכן.
חייכת אותי.
שמעתי על זה. לא מכירה אישית. אולי תכתבי? זה מעניין. אבל תראי איך שכל אחת מכורה למשהו. בעצם, כשאני חושבת על זה, יש לי כרטיסי חבר בשתי רשתות סבונים ודברי אמבטיה...
אני צריכה דחוף רשימה של כל המכות האלו (מכה כמו זו של מוחמד)
למה ? אני הרי לא קונה בשקל
למה ?
כי סיבוב כזה הוא כמו תחליף חו"ל
לבטח יביטו בי שם כמו על חייזר
ועדיין אני מאוד נהנית מדייד פעם להסניף אוירה שלא תעבור אצלי את הדלת
יש גם לזה תרופה - קני במזומן, כמו שעשיתי אתמול.
אבל כשמגיע הכרטיס שלי בסוף החודש, אני דווקא רואה את החיים הטובים: בתי קפה, בגדים לי ולילדים, סרטים. זה כיף. אני מרגישה שאני חיה.
אין ספק שהחברה הצרכנית מדרבנת אותך לצרוך הרבה יותר ממה שאתה זקוק לו - וגם אם אינך מכור ממש, אתה נסחף בעל כורחך למרוץ הבזבוז, וזה קורה לכולם, גם בלי הנהייה אחרי דברים יפים במיוחד. סתם מתוך רצון "להשתדרג" ולהתקדם בסולם החברתי ולקנות מותגים ולהיחשב ולהיות מישהו. לא על זה דיברתי כאן. דיברתי באמת על האהבה ליופי ועל התאווה לחפצים יפים, שהם לאו דווקא מותגים. באמת עניין של מינון. לפעמים זה הופך למחלה אמיתית. הצורך לנכס הכל. כשלא יודעים מתי להפסיק.
אוי, איך אני מתה על טיולים כאלה...ככה מכירים את הארץ על כל הפרטים, סליחה, הפריטים, הכי יפים שלה..
נשמע לי הכי מדליק ומשובב נפש בעולם - וכן, תתחדשי ותבלי על כל הדברים שקנית. אגב, שחור זה מדליק. אני כבר שנתיים בקטע שחור משו משו..
אבללללללללללללל זה לא בסדר שאני מציגה את עצמי יענו צדקנית כזו
שאוי אוי אוי אני לא אוהבת קניות
אזזז נכון שאני אדם מחושב יותר מרוב האנשים שאני מכירה
אבל בהחלט גמני מפעם לפעם קונה משהו באימפולסיביות לא מחושבת
במיוחד תכשיטים
יש לי חולשה "פולנית" למרות שאני לא פולנייה בעליל
לתכשיטים מזהבב על אמת
ויש לי כל כך הרבה ודברים מפוארים שתאמינו לי לא יודעת למה אני צריכה אותם בכלל
לא מדברת על הצמידים שמטורפת אנוכי על צמידים תמיד עונדת על היד צמידים וכמה מהם
למרות הג'ינס והקרוקס והטי-שירט
אבל כל מיני ממש יקרים תסבירו לי למה אני צריכה אותם במיוחד בשנים האחרונות כשאני לא בדיוק
הולכת לאירועים, או פתיחות של תערוכות לשום כלום מקומות שמזמינים אותי
אז למה אני צריכה אותם בדיון?
כן הביטוח מרוויח ממני אזז גם תכשיטים שאת רובם אני לא עונדת וגם לשלם ביטוח אחלה דיל
אז זו מאנייה נכון?
ואני מתה על תיקים אזזז מפעם לפעם אני נטרפת על איזה תיק...מילא צריכה
ובשמים וקרמים לא לדאוג
הוצאתי את עצמי צדקנית אבל אני לא !!!
ושוב למרות שאני בהחלט לא לוקה במאנייה הכללית
וזאת ראיתי כשנסעתי לרודוס לסוףשבוע הארוך
שאר הישראלים שנסעו באותה נסיעה
התחילו את הקניות בדיוטי-פרי בשדה התעופה
המשיכו במטוס כשהדיילת עברה על העגלה המתגלגלת
ואחרי זה ברודוס היו כמה ששכרו מכונית כדי לנסוע למקום שנקרא ג'מבו
מין קניון ענק לצעצועים וחזרו עמוסים עמוסים
יענו אין בישראל צעצועים ורשתות למכירת
חוץ מקניות שהם ערכו ברודוס עצמה
ואחר כך בדיוטי-פרי הקטן ברודוס
ועוד במטוס בדרך חזרה שוב הדיילת עם העגלה המתגלגלת
צ'מעו נפערתי...פשוט נפערתי
למה אין בארץ כלום יענו כלום
אני בפירוש לא נסעתי לקניות כל הזמן קיבלתי עצות דיוטי-פרי דיוטי-פרי
מצלמה, לפטופ טלביזייה קטנה בשמים
נעליים, תגידו מה אני אדיוטית כשאני נוסעת אני נוסעת כדי לבלות ולראות
ולא כדי להשקיע בקניות
אלא אם כן ביעד המתוייר אראה פתאום משהו מיוחד אופייני אז קונה
ובסוף קניתי מגנטים לפריז'ידר לעצמי ולחברים ברודוס
וגם בושם של קריסטיאן דיור לאחותי כי אמרה שלא מייביאם כבר את הסידרה לארץ
-"דיון" אז הצלחתי למצוא בדיוטי-פרי ברודוס
~
וואללה כתבתי כאן מגילה
שבת שלום
~
שטוטי
נכון. אני פשוט לא כל כך מכירה כאלה. יש גם חובבי מנגלים חשמליים למיניהם וכל מיני אביזרי רכב... אין לי מושג מה זה השטויות האלה שהם קונים...טלוויזיות ענקיות, מחשבים קטנים... פלאפונים שיודעים לתקשר עם חלליות, עם חייזרים... למה זה טוב?
אני מכורה לאפריל, החניות מהסוג שתיארת פחות עושות לי את זה ...
תודה! ידעתי! ידעתי שתאהבי אותו! ותזדהי!
עשית לי חשק לטוסטר קופץ. זה הדבר היחיד שאין לי בדירה החדשה ואני צריכה אבל מתעלמת ואופה את הפרוסות בטוסטר-אובן. כי איך אקנה טוסטר, כשבאותו כסף אפשר לקנות נעליים?!
יש לי זוג של פראדה שאני פשוט צריכה גבר שיישא אותי על כפיו ליטרלי, כדי שאוכל לזוז בהן. לא רק שהן על עקב דק וגבוה, אלא שהרצועות הדקיקות בקושי אוחזות ברגל בנונשאלאנט... המראה כל כך נשי ועדין ושיקי... אבל תכל'ס את לא יכולה להתקדם מילימטר. זה כמובן לא מנע ממני לרוכשן. היה מבצע, נו.
מיא שלי.
את חולה, אני חולה. כולנו!
זו מגיפה.
וכל עוד היא לא הורגת אותנו
אז הכל בסדר...
גם אני אוהבת קניות כשמרגישה קקה!
פחות אוהבת את הפירוט אח"כ בכרטיס...
אז לחיי הקניות שעוד בדרך.
ולחייך
אירית*
דינו תמיד אמר לי, מאז שהיה קטן - אבל מזמשנה לך? ותמיד עניתי לו: בנאדם יכול להקיף את עצמו בדברים יפים, או במכוערים. אני מעדיפה ביפים. זה גם לא תמיד יותר יקר. זה לפעמים רק עניין של תשומת לב, של זמן, וכמובן - של כפייתיות.
את אומרת שאין לך קיק מבגדים... אני ראיתי לפני כמה זמן שמלה מבד של חליפות צלילה, בתכלת-אפור. היא לא יוצאת לי מהראש. לא מדדתי אותה. המוכרת אמרה לי שהיא לא תתאים לי. מדי פעם אני הולכת לבקר אותה בחנות. היא כל כך מיוחדת... אני מסוגלת להתאהב גם בצלחת, בוואזה. יש לי פינצטה בסגול-לילך שהיא משוש לבי. ירשתי את זה לגמרי מאבא שלי. והבדיחה היא שנהגתי לצחוק עליו בגלל זה כשהייתי קטנה, ועכשיו בזקנתי הפכתי דומה לו.
סליחה!!! פסנתר וכלב אלה שכיות חמדה משמעותיות!
תמר שלום
יש שמשתמשים בביטוי "התמכרות לקניות". נכון, כולם אוהבים לקנות, אבל יש אנשים שאצלם זה עובר את הגבול. כשעושים קניות בלתי מבוקרות, נכנסים לחובות עצומים או קונים סתם דברים מתוך מצוקה נפשית וכשיטה להרגעה עצמית - ייתכן שמדובר בהתמכרות כזו. יש גם אנשים שיש להם התקפי ביזבוז וקניות מתוך הפרעה אחרת, שנקראת "מאניה". התקף מאני יכול לכלול כל מיני התנהגויות חסרות שליטה, וביניהן גם בזבוז וקניות חסרות הגיון. הכל ענין של מידה.
פסיכולוגית קלינית
מטפלת אישית וזוגית
אז ככה
לא יודעת למה מייחסים מאניית קניות רק לנשים
מכירה גברים עם תאוות קניות לא פחותה
אז הם אוהבים בדרך כלל צעצועים אחרים
כמו גאדג'טים למיניהם אני רואה אותם מלאן במרכזי הקניות
כשאני שם בכלל....
ובגדים בואי תראי כמה חנות בגדים לגברים יש שיא הסטייל
שתמיד מלאות ב...גברים
טוב אני לא קניינית סליחה קונה רק כשצריך זה לא עושה לי את זה
אמה מה "ווינדוס-שופינג" אני מאוד מאוד אוהבת לשטוף את העיניים בדברים יפים
וזה מספיק לי בהחלט
שבת שלום
משטוטי
היום, בזכות ולרי אני כבר יודעת. אבל צריך לדעת איפה הן נמצאות. אי אפשר כך סתם ליפול עליהן, כמו בתל אביב.
גם אני מאנשי הוואוו והמהמם. מתה על דברים יפים. קניתי לי לפסח סט למטבח וחטפתי צעקות גם מאמא שלי וגם מהבת שלי. מ'כפת לי - ככל שזה מעורר יותר אנטגוניזם, ככה הקנייה יותר מוצלחת מסתבר. קומקום, טוסטר קופץ וטוסטר נפתח של ראסל האבס. איזה יופי של מכשירים. מאז גם המטבח שלי מתוקתק להפליא ככה שהרגתי שתי צפורים במכה.
וקנייה של נעליים גובל בפעילות משיחית ממש. יש לי נעליי עקב שבחיים לא אלך איתן אבל ההרגשה ששמתי עליהן הון קטן, עושה לי את זה!
פוסט מצוין!
נסיעה טובה ושובו בשלום.
חג שמח.
(איך אפשר לקנות רק לאחרים??? אני תמיד הולכת לקנות לאחים וקונה בסוף לעצמי)
לסינים יש הפטישים שלהם, כמו החרסינה והמיניאטורות והמשי. עם עם ושגעונותיו.
נראה לי יותר מתמיד שמאניית הקניות קשורה לקומפנסציה
על משהו שחסר לנו רגשית,רוחנית או מנטאלית.
ואני לא הולכת לשפוט אף אחת על אף קניה הכי מוטרפת
כי אני אוהבת יופי בכל תחום ,לא מכורה אבל נעים לי היופי.
גדלתי בבית עם כלי רוזנטאל על השולחן והנצחתי אותם אפילו בציור.
כך שמאז ומתמיד ,אשה נאה כלים נאים.סוג של שלמות.
אבל ככל שהשנים עוברות זה מעניין אותי פחות ויתרה
מזה אני פחות אוהבת את השיחות האלה,של: "לי יש את הכי
יפה " "ואני קניתי בחנות הכי טובה " "במחיר הכי טוב" ,תכלס,זה משעמם.
ואני מודה שעם השנים מושגי החומר והיופי משתנים
אומנם אסתטיקה תשאר עד הסוף משמעותית ,אני אוהבת אומנות
ועיצוב אך הרבה פחות ובעיקר אני מודה,אני לא מתלהבת ואין לי קיק מבגדים,
אני מאלה הקונים דרך אגב ולא זוכרת אפילו כמה עלה.
והפוסט מיא ,הצחיק אותי מאוד.
עכשיו, כשאני חושבת על זה, מביך או שלא, אין לי שום "שכיית חמדה" בבית.
חוץ מהפסנתר בכניסה וג'ורג', הכלב.
אולי עוד כמה שנים אעבור לבית מדונדש עם רצפה מנצנצת ו"שכיות חמדה" :)
מיא !
~
לפני שסיימתי לקרוא את כל הפוסט אני לא מרשה לך להשמיץ את המקומות ה"נידחים" כמו קרית-מוצקין
נהריה ועכו וכל שאר הפריפרייה הנידחת שמחוץ למדינת תל-אביב
יש לך מושג איזה סטייל וכמה חנויות גדושות הכללללללללללללללללל יש כאן?
~
אז וואלרייה תגיד לך
אפילו אחותי שגרה במקום ההוא המאוד טוב ליד הים נו...את יודעת
כשהיא באה לעתים לבקר אצלי היא קונה כאן !
~
וחוץ מזה וואלרייהההה אופו את? געגעת הבטחת לי משהו זוכרת?
~
טוב הולכת צריך להמשיך לקרוא
היא באמת עובדת קשה! זה קשה לנסוע בכל הארץ!
ויש לי ביטוי לכל הפיצ'פקעס שלא ממש יודעים מה לעשות איתם - חפצי-נוי מכוערים!
לא, אני לא מדברת על סתם דברים לקישוט, אלא על אותם דברים שבמילא משתמשים בהם, כמו צלחות, סכו"ם, מתקן לייבוש כלים, מנורות, כיסאות, כריות לספה, עציצים אם יש, שאלה יהיו יפים. לי גם אין מיליון חפצים והבית שלי חף משטויות, גם כי אני לא אוהבת עומס ואני חושבת שתפסת מרובה לא תפסת - זאת אומרת שאם יש לך כמה שכיות חמדה אתה צריך לתת להן את הכבוד המגיע להן ולא להעמיס המון שטויות שיקחו מהן את תשומת הלב, וגם כי החתולים במילא ישברו הכל, וגם כי זה צובר אבק ולמי יש כוח לנקות ולעבוד בשביל החפצים. אבל חפצי היומיום שלי, לא הנוי, מאוד יפים.
פול אנד בר, באמת מידות קטנות מאוד. במקרה מצאתי, ועוד מדיום ולא לארג'. אני לא יודעת איך. נס, פשוט נס.
אנחנו עשינו שופינג מסוג אחר, שומדבר לא לעצמנו, הכל מתנות לאחרים. גם זה כיף אמיתי.
והתאפקנו לא להתפתות.
והיה קשה עד מאוד.
ובכל זאת, עמדנו במשימה.
את היצר הזה נשחרר בניכר.
חג שמח יקירה והרבה נחת ובריאות.
גדול!
אין לי עיתונים, כפי שאת יודעת, אבל ההגדרה פורנו נשי נשמעת לי כמו משהו שלילי...
יימח שימה, נכון? ותאמיני לי, מחכים לה במקומות האלה כמו למשיח - וואיייי - לא הבאת את זה, ולמה אין לך את זה? ותביאי בפעם הבאה? תבטיחי שתביאי... כאילו היא מביאה להם יהלומים חינם. כולה סמרטוטים מכותנה מאה אחוז שהיום מתברר זה הלהיט, וגם תכשיטים, האמת מאממים שגם אני קניתי ממנה לא מעט...
אני החלום שלי האמת זה להיות מוכרת בזארה. ראש קטן. להתאים לכל קונה מה שמתאים לה. רק מה, יש לי הרגשה שהמשכורת לא בדיוק תספק לי את רמת החיים שאני רגילה לה, עם הפדיקור והכל. הפדיקוריסטית שלי, אגב, כל הזמן בוכה שאין לה נעליים והיא חייבת להסתובב במגפיים מהחורף. הבעיה שהיא כל הזמן קונה נעליים. רק לאירועים. פשוט היא מוזמנת לאירועים בערך פעם בחצי שנה, רק לא בא לה לקנות נעליים רגילות, בא לה לקנות נעליים מאממות, על עקבים, ולעבודה הן לא נוחות לה, אז היא קונה ושמה בארון ובוכה שאין לה נעליים... הבנת? אנחנו הרי לא קונות מה שאנחנו צריכות, אלא מה שיפה בעינינו ומה שבא לנו.
מבינה את הבעיה שלך עם החדר ארונות. גם אין לך בעל לגנוב ממנו ארון. אני דווקא בדירה החדשה תכננתי לי ממש שטח מינימליסטי ואני מעיפה את כל מה שישן, נפטרת וקונה חדש וחוזר חלילה.
זו אחת המחלות הבודדות שגם אחרי 5000 שנה של נסיון, הרפואה הסינית (במיוחד הגברית) עדין עומדת מולה חסרת אונים.
תתחדשי ותהני.
שבת קסומה.
להצטרף לולרי ב"עבודה" נשמע טיול נפלא.
אני לא נכנסת לחנויות האלה. הן מלחיצות אותי.
אכן יש בהן פריטי יפהפיים, אבל איפה אני אשים אותם? על הטלויזיה? בחדר העבודה שלי שמלבד המחשב והספרייה מאוחסן בו שטיח שאני לא משתמשת בו והאופניים של בתי תקועים שם כי התעצלתי לקשור אותם למטה, ועל הספרייה יש כבשה מאוד חמודה שקניתי פעם ואגרטל אמנותי ויפה שבת הזוג שלי קנתה לי לבחירתי ומעולם לא השתמשתי בו ואף אחד כולל אני לא רואים אותו, או המלאכים הילדותיים שאמורים לגרום לי להרגיש אופטימית, אבל לא תמיד עושים את העבודה או העותקים של ספר הילדים שכתבתי ולמרבה הצער אני לא משווקת אותו?
נו, איפה אני אדחוף איזה פיצ'פקס בחמש מאות שקל?
ולגבי בגדים - אני גם אוהבת את פול אנד בר. אבל משום מה אף פעם לא מוצאת שם משהו בשבילי במדור הנשים. הכל נראה לי צר/קטן/נמוך מותן. מה שקניתי היה ממדור הגברים. אז אני מרגישה פחות שמנה.
שתהיה לך שבת נפלאה. אני רואה שאת חוגגת :)
אני מרגישה שהתגובות פה הולכו ומספקות את האופציה ה'שפויה' לפוסט של האכילה כפיצוי. לקנות בגד כפיצוי זה אחלה דבר. אני בעד. ואני חושבת שאת בהחלט מעמודי התווך של נייק העולמית. הם צריכים לתת לך תעודת הוקרה. בסוף גם נשארת עם מכנסיים וגם הופעת בגדול.
נקודת ה- G של האישה..
Gold master card
אבל זה נהדר! כל כך פשוט ומספק, ואפילו מרזה - למשל במקרה שלי, שאני קונה בגדים שקטנים עליי!
זונה!
לא את - ולרי. יש לה עבודה שמוריקה אותי מקנאה.
לפני יומיים היה לי יום מדכדך בעבודה. אחד מאותם ימים שהייתי עצבנית ומבואסת. אין כמו שופינג רצחני הכולל 2 ג'ינסים, 2 טייצ'ים קייציים, 2 זוגות נעליים ואפילו הגדלתי והלכתי מבלי לקבוע תור למספרה כדי לשפר את מצב רוחי.
אני עושה חשבון כזה - פגישה של שעה עם המכווץ עולה בסביבות 600 ש"ח, אז בכל פעם שאני מבואסת אני מבזבזת בשעה שכר טרחה של מכווץ ויוצאת מאושרת עד לפעם הבאה. כך אני קונה את האושר שלי בעוד ג'ינס ועוד זוג נעליים.
הבעיה הכי קשה שאפילו המכווץ לא יכול לעזור לי בה היא בעיית המקום בארון. אני חייבת עזרה דחוף!
אין לי איפה לשים את כל הנעליים וכבר אין מקום במוט התלייה שבארון.
עכשיו כשאני חושבת על זה, חדר ארונות היה יכול לעשות אותי מאושרת. זהו - זו הפנטזיה החדשה שלי, לא גבר ולא נעליים, בעצם...כן נעליים והרבה מסודרים בחדר ארונות.
טוב קודם אין על ולרי ולא רק בגלל שהיא סטייליסטית
היא נשמה מיוחדת
ובהחלט כייף ללכת עם מקצוענית לקנות דברים
ואני בטוחה שהיו לך עיניים לקנות דברים יפים
הרי יש לך טעם טוב ומשובח
אומרים תמיד שאשה שנמצאת במצב רוח לא טוב
צריכה קניות
והם צודקים בהחלט
ביום שלישי בבוקר הלכתי לראות את ה"קיר"
ולא היה דבר והייתי עצובה . ישר הלכתי לנייק
וקניתי לי מכנסיים שאני אוהבת.
אחר כך הרגשתי נפלא
שבת נפלאה מותק ושככה ימשיך לך :)*
זו בהחלט אחת מתעלומות החיים.
למה כשאני קונה משהו,
אני מחייכת ומרגישה טוב עם עצמי.
אבל עובדה.
זה קורה.
לא מתווכחת עם עובדות
.