כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יורקת

    ארכיון

    משפחה כן בוחרים.

    24 תגובות   יום שבת, 20/3/10, 00:36


     כשהבן שלי יגיע לגיל מצוות בעוד לא מעט שנים, כמו מרבית ילדי ישראל גם הוא ידרש להכין אילן יוחסין: אבא, אמא, סבים וסבתות, דודים ודודות. כבר כתבתי בעבר על המשפחה שלי ושל הלשעבר לעתיד, אבל עדיין לא סיפרתי על אחותי מבחירה.

     

    מסובך? ממש לא.

     

    לפני הרבה שנים (ככה מתחילות כל האגדות הקסומות, וגם זו שלי), גרתי במצפה מוריק בגליל. בבית לידי עברה להתגורר אישה אחת עם שתי בנות. בבוקר שאחרי המעבר נפגשנו ליד הפחזבל הצ'כונתי. "את גרושה?" התעניינתי בסקרנות פולנית למהדרין. "טריה", ענתה לי ההיא והתאהבנו.

    מודית, הבנות ואני הפכנו למשפחה. כשהיו שואלים את מודית כמה בנות יש לה, היא היתה עונה "שלוש" בלי לחשוב. הייתי האחות הגדולה לטוב ולרע. כל ההקדמה הארוכה הזו מטרתה אחת: הפעם אני רוצה לדבר על אחותי הקטנה.

     

    ענת.

    כשענת היתה בת 15 הלכתי לריב בשבילה עם ארבע מורות מפחידות בבית הספר. כשהיתה בת 18 היא עברה לגור אצלי לתקופה ולמדה בעתודה (היא מאד מוכשרת, הקטנה-גדולה הזו שלי). כשהיתה בת 22 היא חזרה לגור איתי ועם הזוגי, ונשארה שנה וחצי. במהלך התקופה הריתי את בכורי וענת סבלה מסימפטומים ביחד איתי. כשבכורון ואני חזרנו הביתה ענת עטפה אותנו באהבה: ארבעה חודשים בכורון בילה במנשא על ענת ועל החבר שלה, שהצטרף למשפחה הקטנה שלנו. חופשת לידה מושלמת היתה לי.

    ואז נפרדו דרכינו. (לא חשוב למה. בואו נשמור על הקו החיובי של הפוסט).

    ארבע וחצי שנים לא התראינו. במהלך השנים ניסיתי לחדש את הקשר וללא הואיל. לפני חודש הסתובבתי בתל אביב, ונכנסתי לשתות קפה בבית קפה קטן וצדדי. ופתאום נפגשנו. ממש כמו בסרטים עצרנו לשניה, הסתכלנו אחת לשניה בעיניים, וכאילו לא עברו ארבע וחצי שנים והמון חרא, התיישבנו ליד השולחן והתחלנו לדבר.

    עשיתי לא מעט בחירות ממש גרועות בחיים, וגם כמה לא רעות בכלל. אבל הבחירה בענת להיות לי לאחות היא מהמצוינות שבהן. אני מאושרת עד הגג מהידיעה שהבנים שלי זכו בדודה מתפקדת, ואני זכיתי באחותי הקטנה בחזרה. ככה זה שבוחרים משפחה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/3/10 23:38:

      :)

      נהדר

        26/3/10 21:49:


      סיפור מרגש

      וכמה טוב שהוא גם אמיתי.

      משפחה כן בוחרים,

      וגם עולם.

      חג שמח לך ולכל משפחתך.

        26/3/10 08:37:

      אני מעדיף בלי..
        21/3/10 21:33:

      איזה מזל שהמקריות הפגישה ביניכן שוב!

      מה שהשכל לא עושה המקריות תופסת את מקומה.

      אבל גם אז צריך לנהוג בשכל ולקבל אותה מחדש.

      כיף לכן. בטח לא תיפרדו יותר

        21/3/10 18:53:


      פוסט מרגש ונכתב מהלב ויפה ששיתפת אותנו בו.

      אמא שלי ז"ל תמיד הייתה אומרת לנו שהיינו רבים(בלעדיי היו לי עוד 6 אחים)

      "שדם הוא לא מים" אז שהיינו רבים הבנו שאנחנו צריכים לא לשמור טינה אחד לשני.

      אני משתדלת עד היום לנהוג כך ולהעביר זאת לילדי.

        21/3/10 09:49:

      אני שמחה בשבילך, ומסכימה שיש כנראה משהו בקשר הדם הזה, נעים לדעת שיש כמה אנשים שהם עדות מוחשית לשורשים שלי, מבחינה גנטית, ולא רק,

      זה בהחלט קשר שמדלגים בו על אי נעימות שבהיכרות ראשונית, גם אחרי כעסים ותק' של נתק, מאפשר שיחה קולחת במקום הכי מוזר ואחרי זמן שלא נפגשנו, ועניין הבחירות, גם כאן, הן רק שלנו, לא לקחת יותר מדי ללב, לשים גבולות, ולהתרחק קצת כשצריך,

       

      דודה מתפקדת זה בהחלט יתרון אדיר!!! 

        21/3/10 01:45:

      איך שאני שמחה לקרוא את הסיפור הזה... איך שאני שמחה...
        21/3/10 01:38:

      החיים תמיד "גדולים" מכל סיפור ומכל סרט...

      שמח שהסוף טוב...

      כי אלו המצבים הנדירים יותר

      שישאר ככה לתמיד...

        21/3/10 00:23:

      עדילו, בין השורות אני קוראת שעברו מים עכורים ביניכן. אני חושבת שבחירה חשובה נוספת שעשית, היתה הסליחה. לא כולנו יודעים להפעיל אותה בעת הצורך.. 
        21/3/10 00:20:


      זה יפה ...היכולת להתחבר מחדש,היא נחלתם של מעטים עדילו!(:

      מבסוט בשבילך!

        20/3/10 23:26:

      מדהים!

      כל הכבוד

      פוסט אמיץ

        20/3/10 21:20:

      משפחה נפלא בחרתי לי

       

      תודה לך אחות גדולה ויפה

        20/3/10 19:03:

      הפוסט שנשמר אצל בבטן בסוף יצא מעולה

       

       

      אכן מזל.

      של שתיכן.

        20/3/10 18:31:

      ואני אומר שאין מקריות בחיים ומה שצריך - קורה.

      פגשת אותה, חזרת אליה - תשמרי על זה.

      שבוע משפחתי שיהיה (פסח וכו' וכו' וכו'..) 

        20/3/10 12:05:

      סיס,

       כמה אחיות יש לך!!!

      פוסט מעולה.

      אשרייך ואושרן.

        20/3/10 09:35:

      משפחה מאוד כדאי לבחור :-)

      אתמול הייתי בארוחת ערב אצל משפחתי המאומצת/מאמצת. 

       

        20/3/10 08:38:

      אי אפשר לפספס את האמת שבך,

      פשוט (בעצם ממש לא פשוט) נהדרת!

        20/3/10 04:33:

      מקווה בשבילך שתוכלי להמשיך לבחור את הסביבה שלך תמידף

      ושתהיה תמיד סביבה שעושה עימך חסד!!!!!!

       

      תודה, בהחלט פוסט כיף לקריאה!

        20/3/10 01:24:


      עדינה תודה

      אכן משפחה לפעמים

      רק לפעמים בוחרים

      ולמזלנו זאת היתה

      אחת מהבחירות

      הטובות ביותר

      למשפחתי

        20/3/10 01:07:


      הזמן וכל מה שכבר נכתב בעדו ונגדו, גם נותן לנו פרספקטיבה שונה.

       

      יש לו את זה למלעון....

       

      וד"ש לבכורון.

        20/3/10 01:04:

      גם אני הייתי רוצה כזאת משפחה
        20/3/10 00:50:


      לגמרי...

      משפחה בוחרים!!!

        20/3/10 00:47:


      עדי זה סיפור מקסים בעיני..

      אוהב לקרוא אותך:)