כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    nomen omen

    השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית

    כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד

    והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן

    © כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.

    ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
    ותודה

    ארכיון

    חמור

    11 תגובות   יום שבת, 20/3/10, 02:16


    חמור!
    אתה חמור בעצמך, אידיוט 

    זה מה ששמעתי היום בכביש, הרגשתי במנהרת הזמן, חמור???

    המשכתי לנדוד אחורה בזמן, לתקופת המקרא, כשחמור היה מחמאה.

    בברכה לבניו שיבח יעקב את בנו התשיעי: "יששכר חמר גרם" (בראשית, מט, יד), כלומר, חרוץ וחזק ועובד קשה - גרם היא עצם חזקה המאפשרת מאמץ.


    אז מתי הפכה הברכה לקללה? האם חמור הפך סמל לטיפשות עיקשת בתקופה שבישרה את עידן ה'מכה', את הלהשיג מהר ובקלות, הלהחליף במקום לתקן, הלהיוולד כוכב במקום לבנות קריירה ואישיות?  

     

     

    ונזכרתי בפטר חמור.. בדקתי.. אמורים לפדות את בכור החמור בצעיר מהצאן, כי אם לא פודים .. (שמות, יג, יג) "וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו" - עורפים וקוברים. 

    לפי התורה בכל בכור קיימת קדושה, אבל החמור טמא ולא ניתן להקריבו. לכן קדושתו מופקעת על ידי פידיון שה כבשים או גדי עיזים, בדומה לפידיון בן (בכור) שנעשה בכסף.

    בעת העתיקה נהגו לחלק חתיכות מגופת החמור כסגולה להצלחה, זה מקור הביטוי 'לחי חמור'. (עצם הלסת התחתונה, אם הלחי טרייה ולא יבשה היא חזקה ואפשר להשתמש בה כמו בגרזן, שמשון הרג אלף איש בלחי חמור - שופטים ט"ו - "וימצא לחי-חמור טריה; וישלח ידו ויקחה, ויך-בה אלף איש: ויאמר שמשון, בלחי החמור, חמור חמרתים; בלחי החמור, הכיתי אלף איש: ויהי ככלתו לדבר, וישלך הלחי מידו; ויקרא למקום ההוא רמת לחי"

     

    החמור היה בהמת משא וסימל את הרכוש המיטלטל של האדם. פידיון הבכור ניתן לכוהן מתוך הכרה בחובה לנצל נכסים מיטלטלים להגבהת הרמה הרוחנית. העריפה מייצגת את התוצאה המתרחשת כשאדם לא מנצל את נכסיו הגשמיים למטרות רוחניות.

    .

    .

     

    מרית בן ישראל מדגישה את הקשר בין מקומות לחלקי גוף בסיפור שמשון:  
    בין שיערו הפלאי לנחל שׂורק ("מסרק") בו שוכנת דלילה המשתלטת על סוד שערו.
    בין עין הקורא, שבו קרא לאלוהים בצמאונו ונענה במעיין, ל"עין הקורא" של גופו, כלומר עינו בחגיגת הנצחון הפלישתית: וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר; אֲדֹנָי יֱהוִֹה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם־אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי.
    "לחי החמור" והמקום שנקרא לחי על שם האירוע, אבל מופיע כלחי לפני הארוע ולכן הקשר קודם כל אסוציאטיבי-תמונתי.
    האש של אשתאול ואשקלון, עזה היא מימוש עירוני של "עז כארי" ואת שניהם הוא משסע בידיו, מקום בשם צרעה (צירעה) שהוא גלגול של הדבורים מגווית האריה.

    מענין
     

    .

    ו.. אם כבר נדדתי אליה בהתיחסותה לשמשון שהיא מתארת כגיבור על קומיקסי .. כמה מטעמים:

    האש היא המפתח לדמותו של שמשון. לעוצמתו, לניגודים בינו לבין אויביו, בין אור לחושך, בין אש למים:
    בשמו של שמשון יש שמש. בשמה של דלילה – לילה, חשיכה שמכבה את איש השמש, קודם את אור עיניו ואחר כך את פתיל חייו.
    שמשון – כשמש – אש, לעומת דלילה – מלשון דלי, או מלשון דלילוּת – משהו דליל מימי, שמכבה את אשו של שמשון.
    שמשון – כשמש-אש, לעומת דגון (דג במים) אל הפלשתים.
    בשמות המקומות יש אש: אשתאול – אש-שְׁאוֹל, אשקלון – אש-קָלון
    והסיפור כולו כמו  נצבע בגווני הצהוב-זהוב של האש: החיטה, השועלים, האריה, הדבורים והדבש.   
     
    לטענתה, הסיפור המזגזג והחמקני בכל הנוגע לערכים לאומיים, מגלה עקביות בכל הנוגע ל"צורה". הכל סימטרי במעללי שמשון: מצמדי השועלים הקשורים זה לזה בזנבם, ועד שערי עזה שהוא נושא על גבו, הזוגיות שלהם מודגשת בטקסט: וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר־הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, ועד האופן שבו הוא קורא את המציאות: הוא מזקק מתמונת הדבורים בגווית האריה תבנית סימטרית, מעגלית. שלא לדבר על החרוזים שהוא ממציא; השירה התנכ"ית אמנם משופעת בתקבולות (כלומר בסימטריות תחביריות), אבל שמשון מרענן את התבנית והופך אותה לשלו:

    מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל,
    וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק;


    גם הפתרון מנוסח בצורה סימטרית:
    מַה־מָּתוֹק מִדְּבַשׁ,
    וּמֶה עַז מֵאֲרִי;


    וגם המחאה:
    לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי,
    לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי׃

     


    עד המוות הסימטרי, בין שני עמודים: וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת־שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם; אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ׃ המסַפר שנשבה בקסם התבנית מנסה להגיע לסיכום סימטרי של הסיפור: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ, רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו׃ ואגב – שמש (שמשון), ליל (דלילה) הם שני שורשים סימטריים.
    (וכיוון שסימטריה זו תכונה מתמטית, זה המקום להזכיר את קסם המספרים של הסיפור: 3 נשים, 30 מרעים, 300 שועלים, 3000 פלישתים חוגגים.)


    מרית בפוסט המרתק שאלת מה משמעות הסימטריה - האם דיוקנו של שמשון החצוי בין הפלישתים לעמו, בין רוח לבשר? תקוע בלופ של עצמו? אולי זה ניסיונו להכניס סדר לחייו, לאזן את האימפולסיביות, את הפראות? 
    הסצנות בסיפור משכפלות זו את זו: שמשון מפיל את הבית על יושביו מקביל לשועלים השורפים את השדות בכאבם, שמשון המשסע את האריה מקביל לכך שהוא משסע את חומת עזה, שמשון הוא האריה המת שלבו דבש (אוהב). 

     

    וממשיכה.. גבולות נפרצים בסיפור, דברים מופקעים להקשרים לא צפויים: לחי חמור הופכת לנשק, אריה הופך לכוורת, שועלים הופכים ללפידים. שמשון עצמו הופך לבהמת ריחיים ואחר כך לפצצה. בית אחד נשרף ואחר מתמוטט על יושביו, העיר פרוצה (כמו הזונה שבתוכה). 

    המתח בין הסדר שבסימטריה לאי-סדר של ההרס והשריפה הוא הקסם בסיפור, כמו בכלל באמנות.  

    סיפור שמשון מתנהג, לדבריה, כמו יצירת אמנות בין תחומית, כשורה של השתקפויות ומשחקי צורות וצלילים. האם הוא "מומצא", או שזה רובד מיסטי של המציאות שצף מתוכו? 

    .

    .

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/10 17:29:


      ממש  מעליב  להשוות   את  גזע  החמורים  עם  בני  האדם !!

       

      אנחנו  לא נוהגים  כמוכם  אלא  בסבלנות,סובלנות  ועובדים  קשה  לפרנסתינו

         בעלי  מוסר עבודה גבוה  וממש עובדים  כמו סוסים

         וכאשר קשה לנו  אנחנו חזקים  מכם  ועקשנים  כמו פרד  לעמוד מול  המטרות,

       

      בני אדם :    למדו  מהחמורים  כיצד  לנהוג תרתי  משמע   !!!

       

       

        7/4/10 01:42:
      וואי, לגמרי שכחתי שפינוקיו הפך לחמור, לגמרי שכחתי מפינוקיו בכלל
        6/4/10 15:31:

      איזו יסודיות. חבל על הזמן. תודה.


      חמור-בי היה המחוקק הראשון... 

       

      זה קשור? (:

        6/4/10 15:02:

      זה חמור מאד!

       

        6/4/10 14:58:

      והנה מוסר השכל איטלקי בנושא:

      כשפינוקיו ניסה להגיע לארץ המשחקים, שם משחקים כל

      היום ולא לומדים או עובדים, הוא הופך לחמור ונמכר לקרקס..

      אגב, גם "איה" של פו, לא היה חכם במיוחד

        6/4/10 13:44:

      ושוב תודה על העשרה תרבותית מעניינת ויפה, ואפילו קלילה במידה ובמינון.

       

      דווקא מכל סיפורי שמשון והחמור נתקעתי על משהו שולי לחלוטין...

      הפיכת הברכה לקללה.

       

      רבות (ועדיין) אני מתרגש לרעה מאחת ממילות הגנאי של השנים האחרונות... "יפה נפש".

      גם בתוכן-  ממתי להיות אמפטי ואנושי הוא "מידה רעה"... איזה פער עומד בין תפיסת העולם שלי ובין "הרוב" שמשתמש בביטוי.

      וגם ביופי- יפה נפש זה בדיוק נפש יפה.

      ואולי פספסתי משהו?  ואולי בככל לא הבנתי?

       

      סתם הגיג של צהריים.

        20/3/10 19:55:
      מרשימה מאוד ההשקעה שלך, רבת רבדים והקשרים, השכלתי
        20/3/10 19:45:

      כמה נפלא.

      מזכיר לי את שיעורי התנ"ך המופלאים עם מורתי האחת והיחידה נחמה רקם, שבזכותה התחלתי לאהוב תנ"ך ולהבין את רובדי המשמעויות הצפונות בו.

      וציטוט השורות האחרונות שלך - "סיפור שמשון מתנהג, לדבריה, כמו יצירת אמנות בין תחומית, כשורה של השתקפויות ומשחקי צורות וצלילים. האם הוא "מומצא", או שזה רובד מיסטי של המציאות שצף מתוכו? "

      זו שאלה לא טריוויאלית. אבל אני יכולה לענות בקצרה במשפט שחוק כל כך, שהאמת שבו נדמית טריוויאלית: המציאות עולה על כל דמיון. המציאות לדעתי גם היא סיפור או המצאה של מישהו. 

       

       

      .

       

        20/3/10 13:11:

      "חמור" נחשב לעלבון לא רק אצלנו. באנגלית מעליבים עם "ASS" או "JACKASS". ובפינוקיו, הילדים השובבים שברחו מהבית לאי השעשועים הופכים לחמורים בתור העונש וההשפלה האולטימטיביים.

      לא ברור למה. אולי בגלל שראשו של החמור מושפל תמיד, אולי בגלל הנערה המגוחכת. ואולי בגלל שהסוס משמש לקרב ונושא על גבו את האבירים והלוחמים (המילה "אביר" בלועזית נגזרת מהמילה "סוס") בעוד שהחמור נשאר מאחור יחד עם הנשים, הילדים והזקנים ועוסק במלאכות הבית. 
      והניתוח של סיפור שמשון מרתק. אחת מהפנינים הסיפוריות והאנושיות הנהדרות בתנ"ך

        20/3/10 12:41:

      מאוד מעניין,

      תודה.

        20/3/10 11:20:
      חמור הוא חיה מקסימה, וחכמה, הרבה יותר חכמה מהסוס הטיפש והפחדן, שבמקרה יש לו אפיל אצילי למרות טפשותו והוא מקושר עם בני אצולה ועם מלכים ועם משחק המלכים - הפולו, ומככב בשחמט וכו'. בעולם יש בתי מחסה לחמורים, ויש מדינות כמו הודו שבהם חמורים מכובדים מאוד.