כותרות TheMarker >
    ';

    פרשת השבוע

    פרספקטיבה אישית על פרשת השבוע המקראית

    0

    קורבנות- אתיקה תהליכית. פרשת ויקרא

    6 תגובות   יום שבת, 20/3/10, 03:50

    פרשת ויקרא והפרשות העוקבות לה, מציגות את קורבנות בעלי החיים, ככלי תקשורת בין אדם לאלוהיו. אין כפרשיות אלה כדי לעורר חלחלה בקרב ההגונים באנשי האתיקה והליברליה שבקרבנו. זו הרי הוכחה ניצחת וחד משמעית לאכזריות ולפאגאניות היהודית בפרט והדתית בכלל. (לא משנה כמובן העובדה שהעולם המודרני צורך בעלי חיים בהיקפים עצומים יותר משהיו אי פעם, כמו שלא משנה שרבים מבני אותה תנועה ליברלית משתוקקים בסתר ליבם לאלוהים כלשהוא בחייהם..).

    התחקות אחר אבולוציית היחס לבעלי חיים בתורה, מראה עמדה שרחוקה מאוד מהיתר חופשי לאדם לעשות בהם ככל שיחפוץ, וקרובה יותר להשלמה של בדיעבד עם תופעת השימוש בבעלי חיים.

    ביום החמישי לבריאה נוצרו בעלי החיים ואלוהים מברך אותם באותה ברכה שברך ביום שלמחרת את אדם הראשון: "פרו ורבו ומילאו את המים בימים והעוף ירב בארץ". לאדם אומנם עמדת יתרון עליהם אבל הוא מונחה לאכול מהצומח ולא מהחי. רק לאחר המבול מבין אלוהים ש"יֶצֶר לב האדם רע מנעוריו" ובמה שנראה כפשרה גדולה וכהשלמה, מותר לאדם בשר מן החי.

    בד בבד עם ההיתר לאכול בשר מן החי מושם דגש על יחס מיוחד לדם מן החי "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו", שמוצמד לאמירה "כי בצלם אלוהים עשה את האדם". יש באקט הזה של הפרדת הדם מבשר החי משום מודעות גדולה לנפש החי, לנטילת החיים, מודעות שטבעי שקיימת אצל אלוהים הבורא, אבל יש גם ציפייה מהאדם שנברא בצלם אלוהים למודעות כזו. מכאן ואילך, בכל מקום בו מצוי היתר לבשר החי, מצויה מודעות ברורה לדם החיה, לנפשה הניטלת ממנה.

     פרשת ויקרא מוצאת את עצמה לכודה בין מספר מתחים: במישור הבסיסי, העמדה האלוהית הלכתחילאית שרוצה לשמר ולהרבות את החי ולא לפגוע בו. במישור משני, ההבנה שתרבותית קורבנות נתפסים כאמצעי תקשורת לגיטמי ואלמנטרי בין אדם לאלוהיו[1]. במישור שלישי, ההבנה שאם יש משהו שמסמל את נפש החי הוא דם החיה או דם הקורבן ולכן נכון לעשות בו שימוש כחלק מתהליך של כפרה או תיקון.

    אופן הטיפול בקורבנות, כפי שמופיע בפרשה, נראה כתמרון בין כל אותם מישורים. הקורבנות הוולנטריים, הלא הכרחיים, כמו "עולה" או "שלמים", נשמעים כמו השלמה של בדיעבד עם מציאות קיימת, כפי שנשמע בלשון הכתוב: "אדם כי יקריב מכם". "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" ועוד. לעומתם, קורבנות החטאת, לגביהם הציווי לכתחילאי, אמורים לסמל את הכפרה על נפש האדם, ולכן מרכיב דם הקורבן שמסמל את נפשה "נחוץ" לתהליך הכפרה. הדם עצמו, בכל הקרבנות, נמצא תמיד בליבת בתהליך ונשפך לכלי ההקרבה המרכזי, למזבח.

    מעבר להבנת המתח המובנה שבהקרבת בעלי חיים, אני סבור שאין זה מן החוכמה לשפוט את אמצעי הדתיות והתקשורת מול אלוהים, של ימים קדומים, לימים הנוכחיים. אתיקה היא עניין ורסטילי ומה שאז נחשב מוסרי היום הוא מוקצה, ומה שאז נחשב בעייתי היום מקודש. לכן קצת צניעות וקצת פרופורציה לא תזיק לכל העוסקים בשיח האתי הפופולרי הזה.

    שבת שלום


    [1]מאוחר יותר בספר ויקרא עוסק פרק שלם (י"ז) בתופעת הקורבנות המצויה ברחבי הארץ, ובניסיון להסדיר ואולי לרסן אותה כך שתהיה מוגבלת למקום אחד- למשכן. בנוסף עולה בה בצורה חדה מאוד עניין השימוש בדם המייצג את נפש החיה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/14 20:43:
      אולי משם צמח עניין הטבעונות? שהרי גם אכילת בשר היא סוג של הקרבה.
        21/3/10 16:41:

      צטט: קלועת צמה 2010-03-20 20:13:55


      ההתמודדות עם תופעת העלאת קורבנות מעידה על חשיבה גמישה, נבונה, מציאותית של מחוקקי החוקים המקראיים.

      הצגת כל זה באופן ברור ומאורגן היטב.

       

      מירה

      הייתי זקוק לאישור הזה שהכתיבה ברורה..

      זה היה מסוג הפוסטים שאתה יודע שלא ממש ערכת ואתה תוהה עד כמה הם קריאים ומובנים..

      :)

       

        20/3/10 21:40:


      "מעבר להבנת המתח המובנה שבהקרבת בעלי חיים, אני סבור שאין זה מן החוכמה לשפוט את אמצעי הדתיות והתקשורת מול אלוהים, של ימים קדומים, לימים הנוכחיים. אתיקה היא עניין ורסטילי ומה שאז נחשב מוסרי היום הוא מוקצה, ומה שאז נחשב בעייתי היום מקודש."

      מסכימה איתך בהחלט..!

      תודה על הפוסט המעניין ..

      שבוע טוב ..

        20/3/10 20:13:


      ההתמודדות עם תופעת העלאת קורבנות מעידה על חשיבה גמישה, נבונה, מציאותית של מחוקקי החוקים המקראיים.

      הצגת כל זה באופן ברור ומאורגן היטב.

       

      מירה

        20/3/10 11:03:

      צטט: 4 לב אדום 2010-03-20 10:30:27

       להבנת המתח המובנה שבהקרבת בעלי חיים, אני סבור שאין זה מן החוכמה לשפוט את אמצעי הדתיות והתקשורת מול אלוהים, של ימים קדומים, לימים הנוכחיים. אתיקה היא עניין ורסטילי ומה שאז נחשב מוסרי היום הוא מוקצה, ומה שאז נחשב בעייתי היום מקודש. לכן קצת צניעות וקצת פרופורציה לא תזיק לכל העוסקים בשיח האתי הפופולרי הזה.

      שבת שלום


      אני גם שמעתי  שהקורבן  -  השה-עגל-  שסגדו לו במצרים

      עכשיו מועלה  כקרבן  לה'.

       

      אגב הייתי ב- british museom בלונדון וראיתי שהמצרים גם הם השתמשו בבעלי חיים כאמצעי לתקשורת מול אלוהים. אלא ששם, חנטו את בעלי החיים והעניקו להם "חיי נצח", בשונה מבתורה בה שוחטים אותם.

      בכל אופן המרחק בין סגידה לחפץ לבין הפיכתו לסמל מקודש שמקשר בין האדם לאלוהים אינו רחוק.

        20/3/10 10:30:
       להבנת המתח המובנה שבהקרבת בעלי חיים, אני סבור שאין זה מן החוכמה לשפוט את אמצעי הדתיות והתקשורת מול אלוהים, של ימים קדומים, לימים הנוכחיים. אתיקה היא עניין ורסטילי ומה שאז נחשב מוסרי היום הוא מוקצה, ומה שאז נחשב בעייתי היום מקודש. לכן קצת צניעות וקצת פרופורציה לא תזיק לכל העוסקים בשיח האתי הפופולרי הזה.

      שבת שלום


      אני גם שמעתי  שהקורבן  -  השה-עגל-  שסגדו לו במצרים

      עכשיו מועלה  כקרבן  לה'.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יונתן95
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין