ראיון עם חיים רומנו, מנכ"ל אלעל (לשעבר) על מנהיגות-התלהבות

מדינה בתוך מדינה

יום אחד לפני הרבה זמן הזמיני אותי ואת אייאן מקייג (סגן נשיא בכיר ב NOKIA העולמית והבוס שלי) למצגת על חטיבת השירות של ORANGE. מי שהעביר את המצגת באופן אישי, 1 על שניים, היה חיים רומנו. זה קרה בחדר קולנוע פרטי בפרטנר. מה שהוצג שם המם אותי. חטיבת השירות הוצגה לנו כמדינה בתוך מדינה.מדינה עצמאית עם חזון ופרקטיקה, בתוך המדינה של פרטנר.החטיבה הוצגה כ SBU (יחידה אסטרטגית) אוטונומית לחלוטין עם יעדים ומדדים קשיחים, לצד ערכים.מאז, הערצתי אותו. על הכוח שהוא משדר. האומץ. הדיוק. העומק. 

מאז, גם התחלתי "לעקוב" אחריו. ללמוד אותו. לחכות אותו (בקטנה) כמה שאני יכול.

הוא הפך למודל חיקוי בשבילי באומץ ותובענות. כששאלתי ברבות הזמן עשרות אנשים מי הוא? מה הקטע שלו? מה המאפיין העקרי שלו? עלתה ברוב המקרים אותה התשובה: יעדים. תובענות. הידבקות למטרה. ככה הוא הוריד את זמן ההמתנה בשירות של פרטנר ל 20 שניות.וככה הוא הרים מדינת שירות NO1. 

לא רואים עליו את קשיי הדרך

ב 18:00 בלשכה שלו באל על, חתיך שכזה עם ג'ינס וז'קט, לא רואים עליו את מה שעבר כשעזב את פרטנר או את המאבקים עם הוועד של אל על. זה חלק מהיופי והסוד שלו – הקשיחות או קור הרוח הזה, שמאפשר לאנשים כמוני להתלהב ממנו כאילו שלא עובר עליו דבר, כשבעצם, הוא בטוח עובר דברים לא קלים. גם זה, חלק ממנהיגות מלהיבה שלו. 

התלהבות זה מכני, התנהגותי, ורוחני

ככה הוא פותח את הפגישה ומסכם את הנושא מיד בניתוח מדוקדק ומלומד.שוק! יא-אללה, איזו יכולת מופלאה לנתח. לבנות נושא. לבנות אנאליזה. להציג נושא. התנסחות מדליקה שהיא היא עצמה חלק מההתלהבות של השומע.התלהבות = התנסחות "...

הלהבה זה מרכיב מס' 1 של מנהיגות. השאלה – כמה אתה משמר את זה?... "

קדימה. אחרי! גם בשעת סכנה. חיילים הולכים אחרי המפקדים לתוך האש, בסכנת מוות ... למה? מתוך ההלהבה שהמנהיג מייצר להם. השאלה, כמו לגבי אובמה, כמה אתה מסוגל להשאיר את זה לאורך זמן? כמה אתה משמר את זה? כי אחרי המילים צריכים להיות מעשים. 

להלהיב קבוצות עם אינטרסים מנוגדים לשלך

זה הכי קשה. לקחת קבוצות של אנשים שעובדים איתך (כמו וועד). כשהעובדים צעירים כמו בפרטנר בגילאים ממוצעים של 25/30 זה משהו אחד. להניע אנשים בני 50/60 שעובדים באל על 30 שנה... זה כבר משהו אחר לגמרי. לא בהכרח קשה יותר, אלא אחר. יש להם רצונות אחרים, מאוויים אחרים, פחדים אחרים. 

מפענח = מוכנות להשקעה בבניית מיומנות

זה הזמן להזכיר את עברו של חיים בשרותי הביטחון הכללי, בחיל הים, ואת אהבתו להיסטוריה. איך הדברים קשורים? פענוח. לחיים יש יכולת מדהימה לפענח מצבים ואנשים. זו לא רק יכולת, זו מיומנות שהוא בנה עם השנים. בסבלנות ומוכנות להשקיע את השניות או את הדקות בכל פעם, כדי להבין סיטואציה צורך או אדם לפני הפעולה כלפיו. רוב האנשים פשוט יורים, בעוד שחיים - חושב לפני. 

מנהל ממונה, מול מנהל בפועל (מנהיג)

חיים מעלה את הנקודה, שעצם קבלתך את התואר "מנכ"ל" או בכיר, אינה בהכרח נותנת לך את הכוח והמעמד הזה בפועל. יש ארגונים שבהם הסמכויות האמיתיות מסתתרות בין הרבדים הניהוליים ויש להבין זאת כשאתה רוצה להוביל.  

איך זה נוצר אני שואל אותו? איך חיים נוצר?

"אני מאשים! הוא אומר. זה מה שאני זוכר מהדהד לי מגיל 8. את התובע של אייכמן יורה את המילים האלה בקול שלא יישכח. זה היה הדור שלנו.. דור של ילדים להורים ניצולי שואה ואנשים שמסתובבים עם מספר על היד" אני מניח שזה הופך אותם את הילדים שלהם, לציוניים. ללוחמים. לכאלה שמגנים על המדינה. יש לו לחיים תמונה של בן גוריון בחדר. אדם נטול דאווין עם מכנסיים קצרים וחולצה פשוטה עם שיער מקורזל. איש ענק, מודל לחיקוי. 

מיסטיקה. אני חוזר ואומר לך שזו מיסטיקה

לנוכח החזרה של חיים לכך שמוטיבציה, התלהבות ומנהיגות זה מיסטיקה. אני המום, ובודק אם הוא "עובד עלי" או לא. אחרי שרצינותו ברורה בנושא, אני מנסה להבין למה כוונתו. איך אני בתור מנהל יכול ליישם משימה שכזו – לנהל בצורה מיסטית. "ארגון זה סוס פרא. אי אפשר לאלף אותו – צריך לזרים איתו ולאלף אותו גם יחד.. זה לא מתמטיקה. צריך להרגיש את הארגון ואנשיו. הצטלמתי לפני כמה ימים עם רב מפורסם. אתה יודע, אצל הדתיים אין פנים.שמת לב? אין להם פנים. הפנים מלאים בזקן, ושפם. זקן והשפם מסתירים את הפנים. מה שנשאר אם ככה – זה ערכים. הם "מוכרים" ערכים, לא פנים."היחסים בין המנהיג והארגון זה כמו רומן. כמו אהבה.הם מתאהבים בך ואתה בהם.כמה אוהבים? איך היחסים? מה קורה בחדרי החדרים של הזוגיות הזו?פה קבור הכלב. לסיכום פרק זה, הוא אומר: "נמר בגו'נגל לא יכול להיות נמר בקוטב." אם היית מנהל נמר בארגון אחד, אותו נמר לא יתפקד בארגון מסוג קוטב. אתה חייב להתאים את עצמך, להרגיש את המיסטיקה של הארגון בו אתה נמצא. 

מערכות יחסים בין המובילים, משפיעות באופן ישיר על ההתלהבות

על הדרך בשיחה, חיים מעלה את הנקודה של מערכות יחסים בין מנהלים בכירים בארגון. "פרטנר לא הייתה מדהימה מההתחלה. כשהתחלנו בשנתיים הראשונות, הדברים היו אחרת, והשתפרו פלאים בהמשך." בהתחלה מערכות היחסים בין המובילים בארגון לא היו מדהימות בלשון המעטה, וזה הקרין לארגון. לאנשים בשטח." 

פרטנר 1: גאוות יחידה!

בשלב כלשהוא, פרטנר גדלה והקימו עוד בניין לשירות לקוחות עליו חיים היה ממונה. מהפכת השירות של פרטנר זקופה לו כמובן. אבל העובדים הרגישו שניים. כאילו, שאם הם בבניין אחר הם "מוקצים" ופחות טובים. "אני אהפוך את הבניין הזה לפרטנר 1!" הוא אמר להם, וכך היה. הבניין שלהם הפך למסמר. למרכז. ללב המערכת. 

לקחת את הרווחיות אל על

"להביא לארגון כמו אל על ערכים של רווחיות ואיכות זה לא פשוט" הוא אומר.לקרוע את התחת, להתאמץ, לצאת מנקודת הנוחות – זה לא פשוט.בא לשכונה בחור חדש, מסודר ואיכותו בלבוש, בחזותודורש שירות ואיכות אחרים. משופרים. ברור,בשביל זה משלמים לו. אבל לעובדים, המשמעות של זה היא שינוי. שיפור. מאמץ לעשות דברים קצת או הרבה אחרת. וכשמדובר על אלפי אנשים, על גילאים וותק, זה ממש לא פשוט. 

חזות של אדם = עוצמתו

המון בקטע הזה זה פיזיות הוא אומר, וחזות.איך שאתה מעביר את הדברים. או במילים אחרות (אני "מתרגם"): עוצמה.חיים super מרשים. גבוה. חזק. אטלט. איכותי. מסודר. מסוטט. הפנים שלו זזות מעט, כמו לוחם. כמו מנהיג לוחם. פניו גדולות, עיניו מישירות. פיו, כמעט ואינו זז מעבר למנעד ברור.מוטת ידיו ענקית. גודלו וגופו נרכנים לאחור בשליטה טבעית.מראש, כל דבר "שנתקל" בזה, מקבל את האריה הטבעי. שומע. מקשיב. לא מאבדים focus עם אדם ו predator שכזה. רצינותו אינה מוטלת בספק. מדהים כמה שהוא צודק, כמה שהחזות קובעת את המנהיגות.רוצה להנהיג? עבוד על החזות שלך.לא על שפת הגוף במובן של השפעה, אלא שפת גוף במובן של עוצמה. חזות, היא שפה פי 1,000 יותר יפה ומשמעותית לשפת גוף.חזות היא שפת גוף + ערכים. מושג, שחיים המציא בשבילנו הרגע.עוד פענוח מעניין שלו, והלוואי שפעם הוא יכתוב לנו ספר משל עצמו (חיים, זה רמז...) 

אז זה נלמד או לא? אני שואל

"אתה יודע מה אמר מיכאל אנג'לו? שהפסל תמיד היה שם. הוא רק היה צריך להוציא אותו מהאבן..." אותו הדבר בחזות, מנהיגות והתלהבות. הן שם. הם בתוך האנשים. צריך רק להוציא את זה מהם.