מיכל נגרין
Passion בלתי נדלה
קצב הליכה קצב ההליכה שלה פורץ גבולות. היא לא רצה.. אבל זה נראה ככה. כמו ריחוף מהיר של פייה. כי היא הולכת מהר, ולא מרגישים לחץ. מרגישים חיוניות. וזה דבק בך. רק מלראות את זה... זה מכניס אותך לאותו קצב. ככה, רק מלראות אותה, אתה מקבל התלהבות.
אב טיפוס למוצר חדש ב 4 שעות 24 שעות לפני תצוגת אופנה גדולה וחשובה בקרואטיה מיכל הגתה רעיו מדליק (תרתי משמע) לתיק יד שמורכב ממסגרת תמונה + חלון מואר שבתוכה יש מלא דמויות ועולם מניאטורי. אחרי 4 שעות היה אב טיפוס של זה.זו מיכל. מעכשיו לעכשיו בונים עולם. אחרי זה, מייעלים, מתמחרים, מתעשים. למליוני אנשים יש רעיונות טובים, אבל היא, מיישמת. למעשה רעיון לא קיים אצלה שלא ברמה היישומית.מסקנה לעולם: ליישם.ליישם. כמה שיותר מהר דוגמא. אב טיפוס של הרעיון והמוצר שלך. על אב טיפוס אפשר להתווכח. אפשר לחשוב. אפשר לבדוק אותו. אבל רעיון בלי אב טיפוס מהיר – חבל"ז.
מיכלי בשבוע הראשון לעבודתי עימה, מצאתי את עצמי חושב אם מותר לי לקרוא לה מיכלי, כי כולם בחברה קוראים לה ככה, ולא ידעתי אם גם לי מותר. היום, כמעט שנה אחרי, נראה לי מוזר בכלל שקוראים לה מיכל. למרות, שזה שם יפה נורא. שורשי. אמיתי. פתוח. העובדה שהעובדים קוראים לה מיכלי, מדברת בפני עצמה. היא סוג של חברה. של אחות גדולה ומנוסה. זה משדר צנעה. ענווה. אדם שלא זקוק "לכבוד" הקלאסי למרות יחודו, אומנותו, ומעמדו. זה גם שם חיבה. יש בו חיבה, שנכנסת כערך לכל הארגון שלה.
צבע שוק. זה מה שקורה כל בוקר למי שרואה אותה ואת האנשים שאיתה. שוק חיובי של צבע. שדרוג של כל מה שאדם נורמאלי מכיר לגבי צבע. שילובים שבחיים לא ראיתי. איכויות שלא ראיתי לפני. מדע בדיוני. אתה חושב שראית הכול, עד שנתקלת מקרוב בחצאית של דור העתיד. היא קוראת לזה שילובי צבעים של מאות צבעים. האזרח הפשוט, פשוט נכנס לשוק חיובי של ויברציות בלב ובנשמה. סוף סוף, חדשנות בתוך עולם מוכר יחסית של המושג צבע.
השראות עברנו ליד אקוואריום בלובי של בית מלון בקרואטיה. היא נעצרה, חזרה אחורה, וצילמה את הדגים. למה? שאלתי. מה יש מיוחד בזה? "מחר זה הולך להפוך לבד" היא ענתה. ככה היא אוספת השראות לבדים וצבעים. מדגים, מבניינים. איסוף on line של השראות. דוגמא מאלפת לאומנות יישומית ופיתוח מוצרים מהשראות.
רגליים יחפות על הכיסא בישיבות עסקים, מכובדות, היא מרגישה בנוח לחלוץ כפכפים, לעלות את הרגליים על הכיסא בישיבה מזרחית, ולשבת ככה. עם סיגריה ביד.אין דבר כזה. וזה לא בגלל שהיא המותג מיכל נגרין, היא תמיד הייתה ככה. תמיד הרשתה לעצמה, וזה מדבק. אתה כעובד רואה את זה ואומר לעצמך בלב: גם אני יכול. גם אני רוצה. למה לא? זה חופשי. זה פתוח. זה רוח. זה קליל. זה מאפשר לומר, להוציא.
(לא ב) כפית של זהב היא גדלה וגידלה את עצמה ב 10 אצבעות. סחבה. עשתה. רצה. הצילה. הסתערה. לא היה לה הון עצמי. פעם היא ומאיר בעלה הפיראט (גבוה. שיער יפה. חיוך שווה לב) היו בדרך לחו"ל לתערוכה ואיבדו כרטיס. לא היה להם כסף אז היא קפצה לתחנה המרכזית, מכרה תכשיטים ב 2,000 ₪ והביאה כרטיס הביתה. ב 20 שנה, היא בנתה. עץ הזיתים בקומה השלישית של המפעל – הם בנו. תבניות תכשיטים – הם. רעיונות – הם. מהקיבוץ ומדוכן פשוט בנחלת בנימין, ועד היום.
כשהיא מדברת זה סוחף. זה רוח. זו הסתערות. טיל שיוצא. היא לא מדברת הרבה. היא שותקת הרבה. מוזר הא? אומן שיודע לשתוק? ככה מרגישים לידה שיש הקשבה. היא גם יודעת לפרגן בגדול, ולהסכים. להסכים עם כל הגוף והנהון רציני בראש. אבל כשהיא מדברת? זה יוצא בכל העוצמה. ככה אני רוצה. ויודעים שצריך לעשות, כי מיכלי רוצה.
והיא יודעת מה שנראה בעולם הנורמאלי מקצוענות. בהתחלה, כשמדברים על שכר דירה של חנות או החזר השקעה, נראה שהאומן בעולם שלו. בולשיט. היא יודעת החושילינג על מה מדובר. שולטת במספרים. מכירה. מבינה. מכוונת. חושבת קדימה. רק שלא בא לה על זה חלק מהזמן אז זה לא על השולחן. אבל כשהיא מתעוררת לדבר על תמחיר וכו' – wow. היא מבינה. זאת אומרת – יש פה הנהגה מקצוענית, ולא רק רעיונית. זה מלהיב בטירוף. כל בעל מקצוע / איש מכירות / עובד. אתה יודע שיש לך מישהו שעבר. שיודע על מה הוא מדבר. אתה לא לבד בהחלטות.
להמציא את עצמך מחדש אחרי 20 שנה, היא ממציאה את עצמה מחדש ע"י 1920. התרבות, הצבעים, האייקונים, הערכים. מקיר של השראות, ועד בדים ותכשיטים. אופנה חדשה. ג'ינס חדש. בושם חדש.
Walk the talk הבית שלה הוא 120% נגרין. השלטר של החשמל? נגרין. השולחן? נגרין. מעמד הכוסות? נגרין. התאורה? נגרין. אתה חי, נושם, הולך, לובש וגם אוכל – נגרין. זה פה ולב שווים. זה fashion coordination מושלם. זה מסר וערך מושלם. זה מסר לעובדים.ישיבות עסקים וחברה? הכי טוב אצלם בבית. פורה. רעיוני. מריח טוב. שמח. צבעוני. חם. Fully נגרין.
ערכים. Live your fantasy אין למיכל מוצר בלי ערך וסיפור. הערכים שלה: רומנטיות, פנטזיה, אומץ, תעודה, תהיי מי שאת ...קמפיין 2008 דיבר על הפנטזיה. תחיי את מי שאת. תהיי מי שאת. תרגישי טוב עם עצמך. תגשימי.
בידול דק כשאתה רואה אישה אחת לובשת נגרין מתוך 1,000 נשים באולם גדול, אתה יודע שהיא נגרין. מתוך 1,000 סוגי עיצוב, ברור מה זה נגרין ומה לא. משהו בעיצוב ובצבעים הופך את זה לברור ב 100% שזה זה. בידול מדויק ודק. נוכחותכשאישה לובשת חצאית וחולצה של נגרין, הנוכחות שלה עולה פי 2. ה boom של הצבע והדוגמא השונה, מייצרים נוכחות. המושג נוכחות ניבדק ונמצא כמרכיב התלהבות סופר משמעותי בשלב המודעות לגוף. כמובן שכל חולצה עושה משהו מזה, אבל של נגרין, יותר.
בן גוריון היה סבא שלה. אני חשוב שברור מה ההשפעה של זה על בן אדם.
אמא של מיכל כששואלים אותה מה הפך אותה למה שהיא, היא אומרת אימא. שעשתה אומנות בעצמה, והייתה כנראה "משוגעת" כמוה.
לסיכום: אין סיכום. כל המילים מדברות בעד עצמן.פשוט אליפות של התלהבות פרקטית וגם שונה מגדר הרגיל. |