אותיות מחוללות במילים
שבלו את יומן.
דמעות מטפטפות ושיר שגולש על
פרסומת למטהר מים
מטשטשים תמונת אכזבות שקהו בי
כמו כתם הקפה המוכר.
בעמוד הבא כבר
לא יישאר בי כוח
לבקש צדק. אפילו מים צריכים טהרה. כרית האצבע נצבעת שחור
מאותיות או דיו או כאב.
אתה מניח את העיתון
ונאנח:
זוֹ אכן מדינה עצובה. יערה וידמן, שיר פוליטי ראשון |