| הגל הקטן/סיפור עממי ...פעם היה גל קטן שעלה וירד בחדווה בלב הים, הוא מאוד נהנה מהשמש, מהרוח ובילה את זמנו בנעימים עם חבריו הגלים. לפתע, ראה את הגלים האחרים מתגלגלים ומתנפצים אל החוף ולמרות מרחביו הגדולים של הים הוא הרגיש איך הוא נע במהירות אל החוף, עוד רגע והוא מתנפץ. "אלוקים, מה עומד לקרות לי" נבהל הגל הקטן, לידו הגיע גל נוסף, גדול יותר (שגם הוא עלה וירד כדרכם של הגלים) בדרך אל החוף: "למה אתה מבוהל כל כך ?" שאל הגל הגדול את הגל הקטן. "כי עוד מעט נתנפץ" ענה הגל הקטן מפוחד, "אתה לא מבין שאני, אתה וכולנו נהפוך ללא כלום". "אתה הוא זה שאינו מבין" אמר הגל הגדול, "אתה לא גל, אתה חלק מהים". כך גם אנחנו, אנו לא חבורה של "גלים בודדים", אנחנו חלק מהאנושות, מהחברה, חלק בלתי נפרד ממשהו גדול יותר ושלם הרבה יותר, מאתנו. הדימוי של גל בודד גם מסופר בשירו של מיכה שטרית על משברים הבאים והולכים.והרי הוא לפניכם: לפעמים/ מילים: מיכה שטרית גל רודף גל ונשבר גם אתה לפעמים יום רודף יום ונגמר גם אתה לפעמים לפעמים הים שקט ואין גלים גם אתה לפעמים ומחר תזרח השמש מבעד לעננים ותרגיש יותר טוב תרגיש חמים שובי אלי בואי אהובה גם אם לא קל לפעמים סלחי לי על כל שגיאותיי גם אם לא קל לפעמים לפעמים הים שקט ואין גלים גם אתה לפעמים ומחר תזרח השמש מבעד לעננים ותרגיש יותר טוב תרגיש חמים גל רודף גל ונשבר גם אתה... בתוך המשבר ,כשאתה זוכר שאתה גל ושייך לים ענק-הדברים מקבלים פרופורציות נכונות יותר...הרבה גלים אנו שהם ים עצום אחד של אנושות. |