ניהול התלהבות מתחת למים

הסיפור של נועם וקסר

 Oracle University – Country Leader נפגשנו ביום חמישי, בית קפה 25/2/2010 

אני צולל (הוא אומר). בצלילה אני משאיר את הדאגות למעלה. הם יחכו ...מים נותנים לי כוח.

מודעות לקצב נשימה. הריכוז באיך שהציוד מונח עלי ...הריכוז במשימות הקטנות לוקח אותי מהדאגות.הקשבה לכל פיפס בגוף ... זו חוויה רוחנית. אני עושה גם צלילה חופשית ... (זאת שבלי המיכלים. נטו הגוף, לעומק ...)באימונים, סוגרים לך את העיניים עם מסכה שהשקוף שלה מושחרוכמו עיוור אתה לומד להתמודד עם השחור וההפתעות שלמטה.כל הזמן הגוף משדר למוח מה שלומו ... והאם יש לי מספיק חמצן. ביו – פידבק ...אני יורד למטה לאורך החבל בעיניים עצומות ... בשלב הזה החלטתי לקחת שוב ולראות את הדי-וי-די של הסרט "הכחול הגדול". סרט מהמם שימחיש לכל קורא, את התחושות המדהימות שמתוארות כאן. זו מקלחת אנרגטית מכל הלכלוך שמחוץ למים ... קונפליקטים ... קשיים ... אנחנו אוספים בוץ שכדאי לנקות אותו, ובתוך המים זה קורה. 

אומרים עלי שאני "מתכת"

הוא אומר: קר. מחושב. מושכל. ואני מסכים עם זה חלקית. כי הרצון לכבוש, להשיג, ורוח הקרב – קיימים. אני מביט בו. מרגיש לב גדול, רגש, רוחניות ואפילו רומנטיות.נראה לי שאנשים מלאי קסם וסיפורים מלאי השראהיכולים לספר יותר על עצמם וככה לפתוח לנו את הראש ולתת לנו כוח.אל תמנעו מלספר על עצמכם – אנחנו רוצים לשמוע ... "והרי זה פלא" הוא ממשיך, כשאני משאיר את הטרדות איתי בירידה למיםמשהו משתבש. הצינור לא יושב טוב. האיזון נפגם ... 

זה הכול פונקציה של הכנה מוקדמת. דמיון מודרך

אני פותח מולו זוג עיניים מופתעות. לא ציפיתי מאנלייזר חד שכזה להביא לי פתאוםאיזה קטע שכזה לא ברור כמו דמיון מודרך. מה? הוא מצפה שבעבודה נעשה דמיון מודרך?"קודם כל בודקים כל דבר טכני". כל ברז. כל צינור. כל מחבר.כמות הכנה מטורפת. שום דבר לא "יהיה בסדר". בדיוק ההפך מה"יהיה בסדר" הרגיל

.Plan your dive. Dive your plan

(כמה שזה מתאים לעסקים)לתכנן זה דבר 1. לעשות את מה שתכננת זו חובתך השנייה.ואם לא? סכנה ... חוץ מזה, אתה תמיד גם חייבPlan B. תוכנית להגנה מפני תקלות. כי אין סלחנות מתחת למים. אחרי זה, אנחנו יושבים על החוף, נושמים עמוק, ועוצמים עיניים.במשך 47 דקות! בעיניים עצומות, אנו עושים את כל הצלילה "על יבש".את כל הדרך למטה, ימינה, שמאלה ... מדמיינים כל מטר. פתאום מישהו מדמיין שיש לו תקלה!כי הדמיון מייצר גם פחדים. אז אנו "מטפלים" בה בדיבור וממשיכים לצלול.וזה בדיוק כמו הכנה לפגישה חשובה, או מו"מ.  אז מה? אני מקשה ... אתה רואה אותנו בעבודה עושים את זה? עוצרים, עוצמים עיניים ומדמיינים תוך כדי דיבור מה יהיה בפגישה? זה לא ייראה פלצני? אנשים לא יתנגדו? הם יזרמו עם זה?אני שואל ונזכר בסמנכ"ל תפעול ומערכות מידע של ג'י פור אס (חברת השמירה לשעבר) שזה ארגון של 7,000 עובדיםוהוא מתחיל כל פגישת צוות עם דמיון מודרך ... והצוות שלו זה אנשי תאכלס. אנשי עבודה. ובכל זאת ... זה כן מדבר אליהם. אני נזכר גם בקרב המשפטי שהיה בין הטייס הישראלי - ממציא הסטנט (פתרון לחסימה בלב) לבין "גנבי" הפטנט שלוחברת בוסטון סיינטיפיק. הוא זכה בקרב ב 600 מליון דולר, וכששאלו אותו איך ניצחתם? הוא ענה:

הכנה. תרחישים

ישבנו ימים ושעות על מה יכול לקרות. מספרים שטייסים מתחקרים. מנתחים. מתכוננים. חייבים בעיניים עצומות אני שואל? כן הוא עונה.עצימת העיניים מנתקת ומבודדת אותך משאר הגירויים. החליפה למשל, עושה את זה בגדול.חליפה מבודדת אותך (חליפת צלילה או חליפת עסקים) מגנה עליך. כמו החליפה של גיבורי על אני אומר לו, או משקפי שמששמאפשרות לך קצת דיסטאנס כשאתה זקוק לו. "יש כובע כזה על האוזניים בצלילה, שסוגר את השמיעה."יש מסכה שחוסמת את שדה הראייה וממקדת אותך במה שלפנים (כמו השחורים האלה ששמים לסוסים כדי שלא יתרגזו מהגירויים שיש מסביב). ככה החושים האחרים ממוקדים יותר. באמצע בית הקפה (תעשו את זה איתי עכשיו. קדימה. זה מהמם לגלות את זה.)אני שם 2 ידיים על האוזניים, ופתאום – שקט. רק איושת רוח קלילה כמו להקשיב לקונכייה. 

שים/שימי ידיים על האוזניים

מ ה מ ם ! ע נ ק ! הבחור הזה המציא תרגיל מדידטיבי קל וישים, לכל מקום בעבודה או בבית.קל.

פשוט. תוצאות מיידיות. בלי ביגוד מיוחד או ישיבה מזרחית מתוחכמת.פשוט ככה מול שולחן העבודה והמחשב. 

שם התרגיל מעתה: תרגיל נועם ™

(כל הזכויות שמורות לנועם). ככה אקרא לו בסדנאות כשנעשה אותו עם מודרכים 7,000 פעם בשנה.

"כשאתה מדבר עם הקול הפנימי שלך, תגלה שאתה לא צריך לצעוק" הוא אומר.

אני מביט עליו בהלם. משפט עצום. 

מה אתה עושה כשאתה נופל? אני שואל.כשאתה מבואס. עייף. בדיכי קטן?"אני איש של לילה" לא של בוקר. בבוקר המוקדם אני מנסה להימנע מסכנות כמו ישיבות מאתגרות.

אני מודע לשעות המסוכנות שלי. בבוקר הפתיל שלי קצר וטס כמו חשמל ב 120 קמ"ש לרוגז. מהצהריים אני מאט. ואז אני נעים יותר. אני מספר לו על תרגיל הקללות החדש בסדנאות ובבתי הספר (פרויקט התלהבות לילדים ולמוריםבהתנדבות) שבו אנשים מוזמנים לקלל הכי איכס ועסיסי שאפשר מישהו אחר כדי להיווכח שמילים הן סתם מיליםולא להיפגע מהן. אימון בהימנעות מתגובה אוטומטית של להכות בחזרה כשנעלבים.הוא צוחק ... שנינו חושבים איך דבר כזה היה עובר אצל אנשי היי טק."תגיד יותר סליחה" הוא אומר.

דברים הרבה יותר רברס-אבילים ממה שנראה.

אפשר לחזור אחורה אם יודעים לבקש סליחה ולסלוח. יש פה כמה תובנות חבל"ז.

בינתיים אני הולך לבלוק באסטר להשכיר את "הכחול הגדול".