דיאלוג מהסרטים הוא בלוג שיביא איך לא - דיאלוג. דיאלוג מספר או סרט או משיחה ברחוב, שיתפוס אותי ואני אתפוס אותו בחזרה ואביא אותו לכאן לבחינה מחדש.
לא יכולתי להתאפק ובחרתי בשלושה דיאלוגים מתוך ספר שהוא מסע מעניין של בחורה שבסופו היא מגיעה לגיל 35 (ממש בגילי!) הספר הוא: "לאכול, להתפלל, לאהוב" מאת אליזבט גילברט. המילה שהכי מגדירה את הספר היא אחריות. לקיחת אחריות ונאמנות לעצמך. ובסוף שהוא רק ההתחלה של מסע חדש, כידוע לנו, היא אוכלת מהפירות וזה טעים איך לא.
ועכשיו לדיאלוגים! בבקשה: 1. המקום: רומא, איטליה. "הוא אומר, "אני מצטער אבל אני לא מבין. איבדת משהו היום?" אבל אני עדיין נאבקת להצליח לדבר בכלל. ג'ובאני מחייך ומעודד אותי, "Parla come mangi". הוא יודע שמבין כל ביטויי הסלנג של הניב הרומאי, זה אחד החביבים עלי. משמעותו "תדברי כמו שאת אוכלת", ואני מתרגמת אותו לעצמי, "תגידי את זה כאילו את אוכלת את זה." בכל פעם שאת עושה סיפור גדול מאיזשהו הסבר, כשאת לא מצליחה למצוא את המילים הנכונות, הביטוי הזה מזכיר לך לדבר בשפה פשוטה וישירה, כמו האוכל הרומאי. אל תעשי מזה סיפור גדול. פשוט שימי הכול על השולחן. אני נושמת נשימה עמוקה ומנדבת גרסה מקוצרת להחריד (ובכל זאת שלמה לגמרי?) של המצב שלי, באיטלקית: "זה בגלל סיפור אהבה, ג'ובאני. היום הייתי חייבת להיפרד ממישהו."
2. המקום: עדיין רומא. "היא הקרינה סביבה אווירה זוהרת להדהים ששידרה: "אתם תסתכלו עלי, אבל אני מסרבת להסתכל עליכם." היה קשה לדמיין שאי פעם בחייה, ולו לעשר דקות, הסתובבה בלי מסקרה. האישה הזאת הייתה פשוט ההפך הגמור ממני, כי אני מתלבשת בסגנון שאחותי קוראת לו "סטיבי ניקס הולכת בפיג'מה לשיעור יוגה". הראיתי לג'וליו את האישה ההיא ואמרתי לו, "ג'וליו, אתה רואה – זאת אישה רומאית. רומא לא יכולה להיות בו זמנית גם העיר שלי וגם העיר שלה. רק אחת מאיתנו באמת שייכת לכאן. ונדמה לי ששנינו יודעים מי זו." ג'וליו אמר, "אולי לך ולרומא פשוט יש מילים אחרות." "מה זאת אומרת?" הוא אמר, "את לא יודעת שהדרך לפענח את העיר ותושביה היא לגלות את מילת המפתח שלה?" ואז הוא המשיך והסביר לי, בבליל של אנגלית, איטלקית ותנועות ידיים, שלכל עיר יש מילה אחת שמגדירה אותה, שמזהה את רוב האנשים שמתגוררים בה. אילו יכולתם לקרוא את המחשבות של האנשים שעוברים מולכם ברחוב בכל רגע נתון, הייתם מגלים שרובם חושבים אותה מחשבה. ומה שהרוב חושבים – זו המילה של העיר. ואם המילה הפרטית שלכם לא זהה למילה של העיר, אז אתם לא באמת שייכים לה". * וכך הם ממשיכים ועוברים על ערים שונות ומילותיהן. ניו-יורק = להשיג, סטוקהולם = להשתלב, נאפולי = להילחם. ואז ג'וליו שואל את ליז: "מה הייתה המילה במשפחה שלך כשהיית ילדה?" "זאת שאלה קשה. ניסיתי לחשוב על מילה אחת שכוללת גם חסכנות וגם היעדר יראה. אבל ג'וליו כבר עבר לשאלה הבאה הברורה מאליה: "מה המילה שלך?" וברור שלשאלה הזאת לא הייתה לי תשובה."
3. המקום: הודו. "אבל להישאר במקום אחד, לתקוע את עצמי באשראם קטן בכפר זעיר באמצע שום-מקום – לא, זה לא מה שתכננתי. מצד שני, המאסטרים של הזן תמיד אומרים שהשתקפות אפשר לראות רק במים עומדים ולא במים זורמים. משהו בי אמר לי שזאת תהיה רשלנות רוחנית מצדי לברוח עכשיו, כשכל כך הרבה דברים קורים לי דווקא כאן, במקום המכונס הזה... ריצ'רד מטקסס אמר את המילה האחרונה, כרגיל. "מצרכים, שבי בשקט," הוא אמר. "תשכחי מאתרי תיירות – את יכולה לראות אותם בהמשך החיים שלך. מותק, אל תשכחי שאת במסע רוחני. אל תתחמקי עכשיו ואל תמצי רק חצי מהפוטנציאל שלך. קיבלת הזמנה אישית מאלוהים – את באמת מתכוונת לזרוק אותה?" "אבל מה עם כל המקומות היפהפיים שאפשר לראות בהודו?" שאלתי. "לא חבל לנסוע לצד השני של העולם ולהישאר תקועה כל הזמן רק באשראם אחד קטן?" "מצרכים, מותק, תקשיבי טוב מה אומר החבר שלך ריצ'רד. תלכי ותושיבי את התחת הלבנבן שלך במערת המדיטציה כל יום בשלושת החודשים הבאים, ואני מוכן להתערב איתך – בסוף את תתחילי לראות דברים כאלה יפים, שכל מה שיתחשק לך לעשות עם הטאג' מאהאל זה לזרוק עליו אבנים."
ואני אומרת, בלי אלימות! :-) אבל להתנסות במדיטציה זו בהחלט חוויה מיוחדת שעלי להודות שטרם חוויתי. אבל הספר הזה עם כל הסובייקטיביות, ומחקרים ששודרו בערוץ 8 בהחלט מעודדים לכיוון. הרי בריאות טובה מכל סוג שהוא היא מצרך חשוב.
מקווה שלקחתם משהו מאחד מהדיאלוגים הללו שלא לומר משלושתם:-) ובהחלט אשמח לשמוע: · האם אתם מדברים כמו שאתם אוכלים? · האם מצאתם את מילת המפתח של העיר שלכם, משפחתכם, אתם עצמכם? · האם חוויתם מדיטציה ואולי היא חלק משגרת יומכם?
|