"וּבַבֹּקֶר –

     קוֹל פָּעוֹט, עֵינֵי שָׁקֵד, שְׂפָתָיו וָנִיל,

     הָיָה קוֹרֵא לִי מִכָּל עֵבֶר: אִמָּא"

                                              (מתוך: "שֶׁלֹּא בָּאתָ")

 ------------------------------------------------

  וִתּוּר

   לָךְ הָיְתָה הַזְּכוּת –

   לְקַרְצֵף אֶת קְהוּת שִׁנֵּי-הַיְּלָדִים הָאֲחֵרִים

   וּלְדַלֵּל מֵהֶם סְמִיכוּת גּוֹרָל זְמַנִּי

   תּוֹךְ כְּדֵי בִּשּׂוּם חָלָב אִמּוֹתֵיהֶם שֶׁהִלְבִּין אֶת

   הַפָּנִים שֶׁנִּנְטְשׁוּ, חֲפֵי-הַחֵטְא.

   וּבַבְּכִיוֹת הַשּׁוֹאֲלוֹת הִנַּחְתְּ שָּׂם אֶת כֻּלֵּךְ

   לְמַעֲנֶה שֶׁאֵין בּוֹ הַתְנָיָה,

   וְגַם לֹא זֶה –

   הִנַּחְתְּ שָׁם אֶת חַיַּיִךְ לְמַפְרֵעַ

   כִּי כְּבָר רַחְמֵךְ אָמַר לָךְ: אֵם, אַתְּ שַׁכּוּלָה.

   וּבְטֶרֶם שֶׁלֹא נּוֹלְדָה שֶׁלָּךְ

   כְּבָר יָדַעְתְּ אֶת שְׁמָהּ וְאֶת פָּנֶיהָ שֶׁל בִּתֵּךְ

   וְאֶת צְחוֹקָהּ הַמִּתְגַּלְגֵּל וְקוֹל שִׁירֶיהָ,

   שֶׁגֹּדֶל אֲסוֹנָהּ אֵינוֹ שָׁפִיר הַפַּעַם, וְאֵיךְ הַחֶבֶל

   כְּבָר נִכְרָךְ סְבִיב צַוָּארָהּ בְּהֶעְדֵּר הָאָב

   הַמְּכוֹנֵן.,

   וְאָמַרְתְּ לְכֹל הַמְּקוֹנְנוֹת עַל סַף קִבְרָהּ

   הַמְדֻמֶּה: מָה נִזְכַּרְתֶּן עַכְשָׁו, מָה נִזְכַּרְתֶּן עַכְשָׁו

   לִלְבֹּשׁ שְׁחוֹרִים.

                                                                            לוני ר.