הזדעזעתי הבוקר לקרוא את הציטוט הבא מפי אנגלה מרקל שהביא ברק רביד לעיתון הארץ: קנצלרית גרמניה זועמת על עיוות שיחתה עם רה"מ; ניצל אותי ופגע באמוני. זו הכותרת. ובהמשך מסבירה הקנצלרית שהתבקשה על ידי ארה"ב להבהיר לנתניהו שגם היא מתנגדת לבניה בירושלים, והייתה לה שיחה קשה עם רה"מ. אבל לאחר מספר שעות לשכתו של נתניהו פרסמה הודעה שקרית לעיתונות בה נאמר שנתניהו התקשר למרקל והסביר לה את הרקע לפרסום תכנית הבניה. ובסיום הידיעה נמסר מלשכת ראש הממשלה ש"נתניהו אינו נוהג לפרסם את תוכן דבריהם של מנהיגי מדינות בשיחות עמו, וכך עשה גם לגבי שיחתו הקנצלרית מרקל שהיא ידידה גדולה וחשובה של מדינת ישראל." לאמור, נתניהו לא למד דבר וממשיך להתפתל עם בדיותיו. למי ישראלי צריך להאמין: למרקל או לנתניהו?

זה מזעזע לקרוא שראש ממשלת גרמניה מאשימה את ראש ממשלת ישראל ברמאות. והיא בכל זאת השתמשה במילה עדינה יותר: "עיוות השיחה".

מה עוד צריך לעולל נתניהו לישראל, אמינותה וכבודה, כדי שחברי הכנסת הישרים יתקוממו ויפילו את ממשלתו, בלי חשבונות של כיסאות וכדאיות פוליטית. כי אני למשל, שמתי לב להכרזה של זאב אלקין, יו"ר הקואליציה, מיד אחרי הביזיון עם ביקור ג'ו ביידן, שהוא יוזם מכתב של רוב חברי הכנסת אל הקונגרס האמריקני, מכתב בו יביעו תמיכה בבניית ישראל בירושלים. היכן המכתב? מדוע לא נשלח? עד מתי מדינת ישראל תנוהל ברמייה? האם גם זאב אלקין הפנים את דרכו של נתניהו הרצופה מעשי רמייה כלפי פנים וחוץ?

האמינו לי שדברים אלה שאני כותב קשים מנשוא עבורי אבל אנשים צריכים להתעשת ולשים את האמת על השולחן. כי הרגשתי היא שנתניהו משחק בגורלה של ישראל.