מאז ומתמיד הייתי ערה לכל נושא האלימות במשפחה.

לצערי, זהו נושא קרוב מאוד לליבי, כי אני עצמי- חייתי בבית אלים מילולית ופיזית ומעולם לא התביישתי לספר את סיפורי ולהשמיע את קולי למען אותן נשים ואותם ילדים שחווים אלימות יומיומית, גיהנום פרטי משלהם, אמת מסורסת, חיים מלאי פחדים וחרדות קיומיות.

בכוחות נפשיים ששולבו בעבודה עצמית של שנים, רפאתי את עצמי, את נפשי, את חיי- אך תמיד אותו פצע יישאר טמון בתוכי, כי אי אפשר ולא ניתן למחוק מליבך שואה פרטית שעברת. פשוט אי אפשר.

וכמו שקיימת אלימות בחיינו, מגיעים אלינו גם אנשים טובים באמצע הדרך.

דוגמא לכך הוא הפרוייקט המיוחד מטעם "טמבור", הנערך במסגרת חודש הצבע ונקרא "תראו מה שצבע יכול לעשות".

במסגרת הפרוייקט הצבעוני והנפלא הזה, הוחלט שמספר בלוגרים נבחרים, ירתמו למשימה מבורכת.

המשימה: כל בלוגר יבחר ארגון/מוסד אליו הוא מתחבר, יכתוב עליו ויעלה תמונה של המקום הנבחר באפליקציית הצבע של טמבור.

היעד: הבלוגר שיקבל את הדירוג הכי גבוה מבין כל התמונות- ייזכה את הארגון שבו  בחר- ב-180 ליטר צבע!!

זה לא מעט.

ואכן- כשמחליטים שגם צבע יכול לשנות פני אדם כואבות למחייכות, כשמחליטים שגם צבע יכול להעלות שמחה של אמא שהוכתה וחוותה רק את השחור בחייה, איך לא אוכל לקחת חלק באותה ברכה צבעונית. איך?

החלטתי להעניק את תרומת הצבע למעון נעמ"ת לנשים מוכות, במרכז גליקמן ת"א.

שוחחתי עם דודי, אם הבית שהייתה מאושרת לשמוע על הרעיון הנפלא ואמרה לי שאם אזכה, לא תהיה מאושרת ממנה עבור כל אותן נשים הנמצאות שם במקלט.

חשוב לי מאוד שתכנסו ללינק הזה:  http://pyh.tambour.co.il/myroom/95O02

ותככבו אותי שם (דירוג של 5 כוכבים, כמובן).

זוהי אמנם תחרות בין בלוגרים, אך בשבילי זוהי מלחמה נגד השחור שבחיי אותם נשים וילדיהם.

מלחמה יומיומית של עצבות בלתי פתורה.

זוהי המלחמה האישית שלי.

אשמח לנצח בה בזכותכם.

תודה,

שרון.