אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים. אני לא שומע. אני חירש. איבדתי את יכולת ההקשבה לשטויות מזדיינות. שיותר ממה שהן כמו חרא צף הן כמו זבל מעופף. האוזן שלי סלקטיבית. ילדותית. אם זה לא "אוכל" או "מין", אני מפספס את זה. נותן לזה להיות שקוף בי. זה נכנס אליי מכיוון אחד ויוצא מאלף אחרים. מעובד בדרך, שכל השטויות כמו אהבה, מחשבה, השקעה , קריירה, סדר, מהות, נעלמות ומתמוססות, כשהן מתאדות דרך מיליוני חורי הזיעה שלי. עפות באויר ויוצרות עננים, שממטירים עליכם משקעים של זיוני שכל. אותם אתם סופגים וסופגים, רק כדי שביום מותכם יהוו אלה ענן אבק שחור וחלול.

כשאתם פולטים באנחת רווחה את הלא נחוץ לכם, המוזר, השונה, הסתמי, הרגעי, המיוחד, החסר פשרות, אז אני לוקח אותו ,מרוכז כמו שהוא, ומזריק לי אותו ישר למרכז העצבים שלי בזין.