נותרתי ללא חלומות, כבר שנים שלא חלמתי. ידעתי לחיות מהיום להיום, לצאת לשופינג נוסף כזה או אחר, להשקיט את היצרים והתשוקות, למרות שידעתי שלעולם לא אוכל לקנות נעורים... לא יודע מה קרה ליוצר שבי, לחזון, לאמונה ולשאיפות... שמא מכרתי את כולם בעד נזיד העדשים רק תמורת השקט, השקט שכה משלה....
כביכול כוס ריקה אך מלאה היא במים שוקקים וחיים, מים שמבקשים לצאת אל חלל העולם ולו ביציאה של שתי אצבעות... לעשות גלים, להתפרץ אל החוף ולכבוש שטחים... להחזיר עטרה ליושנה... להפריח את השממה... גשמי ברכה העיקשים להשקות את שדותיי הצמאים...מביטים הם דומם בעיניהם הפנימיות ומחכים בציפיה דרוכה לזרום אל בין קורות החיים... |