הסוף הגיע.

פוטרת מהעבודה. ביטלו לך את כרטיסי האשראי, ניתקו לך את הטלפון, את האינטרנט, את החשמל, זרקו אותך מהדירה.

עולמך המוכר התמוטט ברעש גדול וענני אבק.

עם תיק על הגב אתה מסתובב מפה לשם. מחפש עבודה, ישן קצת אצל ההורים, קצת אצל האחים, אצל החברים. נותן לאמא לכבס את בגדיך, אוכל צהריים אצל האח. עוצר בטיילת להביט על הים.

אתה לא יודע מה השעה, אף אחד לא מתקשר אליך, אתה הולך לישון כשאתה עייף, אוכל כשאתה רעב, מתעורר ביקיצה טבעית. לא איכפת לך מה אתה לובש, אילו מסיבות יש בעיר, ומי זרק אותך מרשימת החברים בפייסבוק. פעם בשבוע אתה חותם בלישכה וזו המחוייבות היחידה שיש לך כרגע.

לאט לאט עולה בך תחושה חדשה ולא מוכרת - חרות.

אתה לא פוחד שיפטרו אותך מהעבודה, לא פוחד שלא תגמור את החודש, שלא תצליח לעמוד בתשלומים, אף אחד לא מטריד אותך בטלפון. לא הפקידה מהבנק, לא בעל הדירה, לא יחצ"ני העיר הרבים.

אתה לא משועבד למראה החיצוני שלך, לחפצים שלך, למותגים שלך. לא תלוי ברשויות, בשעון מעורר, בנורמות חברתיות שאומרות לך איך צריך לחיות, איך נכון להתנהג, מה צריך לאהוב, לשנוא, להתלבש.

אתה מי שאתה ואתה פשוט קיים.

התחלה חדשה.

אתה רואה מי החברים האמיתיים שלך, למי איכפת ממך באמת. אתה מעריך את ההורים ואת ערכי המשפחה. רואה זריחות, שקיעות, קורא ספרים, זז ממקום למקום, נפטר מקילוגרמים עודפים, משתזף (אתה נראה מצויין). אתה לא עייף, לא עצבני.יש לך זמן, אז אתה מתחיל ליצור משהו.לכתוב את הספר שתמיד ישב לך בראש. אתה עושה מסע אל תוך עצמך.

 אתה יוצר, אתה מואר, אתה מאושר.

מוצא דבר או שניים שאתה ממש אוהב בעצמך, חש עוצמה פנימית, צובר ביטחון עצמי והתלהבות ילדותית שחשבת ששכחת. אתה מתחיל לשמוע שוב את הקול הפנימי שלך, זה שנבלע ברעש ההישרדות במציאות הימיומית שהורגלת אליה.

אתה מרגיש שוב כאותו ילד שהיית פעם. תמים, סקרן, מגלה עולמות חדשים. אתה מוכן להתחיל מבראשית.

ויהי אור !