הבן שלי לא שפוי בדעתו . כך אומרים לי הרופאים . ואני מתבוננת בילד החמוד הזה ,שהצחיק אותנו בילדותו ,שהיה תלמיד מצטיין , הוא אומר לי שכואב לו , בלב. שהוא שומע קולות שאומרים לו להסיר את הנעליים מרגליו . כי הוא דורך על אדמת קודש . והוא חייב לציית להם . אן לו כוח להתמודד מול הדרישות של הקולות שלו .

ואני שואלת אותו בזהירות , האם אתה חושב שהקולות שאתה שומע הם אמיתיים ?

כן . אני יודע שהם לא . אבל איך אני יכול להיות משוכנע ? אולי זה בכל זאת אלוהים ? ואני צריך לציית לו .אני מבין שאין אדם שמדבר אלי . אני לא רואה אותו . אבל הרי בספרי הקודש יש סיפורים על קולות שבני ישראל שמעו . אז מה ? כולם היו חולי נפש ? הרי עשרות מליוני אנשים מאמינים באמונה שלמה שישו נולד לאשה בתולה ,והם נחשבים שפויים , לא ?

אז איפה עובר הקו הדק בין שפיות - לאי שפיות . האם פרדיגמות שאנחנו חיים איתם , הם לא הקולות שאנחנו שומעים , במחשבותנו ? האם שפת הגוף שאנחנו מנסים לזהות אצל האחר , האם הוא מדבר עלי ? האם הצחוק מכוון נגדי ? ותנועת הזלזול , האם מכוונת אלי ? כל אלה הם מחשבות שווא , הלוצינציות ומחשבות רדיפה הקיימים אצלנו כל הזמן , האם אנחנו לא שפויים ?

מי יודע ?