טוב, אז בשעה טובה (ומאוד שיכורה) שברתי את גל היובש הקשה שהייתי בו.

לא יודעת אם זה היה המעשה הכי חכם לעשות או הכי נכון, אבל אחרי 5 כוסות של וודקה רדבול, כנראה שהשכל הישר קצת מאבד מהכוח שלו.

בר המזל היה כמובן ידיד שלי, עמרי.

לא משנה שהסקס אפילו לא היה כזה משהו (ושלא תקראו לי ביקורתית, כשהבחור גומר פעמיים מהר עם קונדום ואני לא מצליחה להגיע באמת לסיפוק..זה נגיד, עונה יפה על ההגדרה)

אבל הלילה הזה הספיק כדי להזכיר לי למה כבר לא בא לי לעשות יותר סקס סתם.

ועוד עם ידידים.

ועוד לא כזה משהו.

ביני ובין עמרי תמיד היה מתח והייתה כימיה טובה גם בתור ידידים, ככה שהיה צפוי שזה יקרה מתישהו. זה היה מתבקש.

אבל אפילו שזה היה כל כך מתבקש, ואפילו שהייתי כל כך שיכורה ושבאותו רגע ממש רציתי את זה, עדיין צצים בי הרהורי החרטה של היום שאחרי. לא על עצם העובדה שזה קרה, אלא על הצורה שבה זה קרה.

שבמקום שזה יקרה בצורה יפה ועדינה יותר, זה קרה מתוך שיכרות מפגרת ומלוכלכת כזאת.

וממש כמו האנגאובר זה תוקף כל פעם אחרי שעושים איזה משהו כזה. הסרטים שאחרי.

פתאום השכל הישר חוזר לעצמו ומתחיל לשאול את עצמו לאן הוא נעלם באותם רגעים. 

והאמת היא שאני קצת מתחמקת מאחריות כשאני אומרת שזה קרה בגלל שהייתי שיכורה, כי זה קרה שוב גם בבוקר שאחרי כשכבר לא הייתי שיכורה. 

כנראה שהשכל שלי לא בשיאו גם במצב רגיל. 

אמנם זאת לא פעם ראשונה שאני מרגישה אליו משהו, מן משיכה ורצון לראות לאן הדברים יכולים לזרום איתו, אבל עכשיו, פתאום אחרי הסקס זה מציק לי פי 1000. פתאום כבר כמה ימים הוא לא יוצא לי מהראש. ופתאום אני מתחילה לנתח ולחשוב מה יהיה עכשיו, ואם עכשיו זה יקרה עוד פעם, ואם יש סיכוי שזה ילך לאנשהו, ואם גם הוא חושב על זה ואם ואם ואם.

ואני מנסה להרגיע את עצמי מהמחשבות האלה, להדחיק אותן, להתעלם מהן ולא להתעסק בזה כי אני כבר יודעת איך הדברים האלה נגמרים. אבל המחשבות האלה הן אשכרה פיזיות. אני לא מצליחה להתנער מהן. ואני כל כך לא רוצה לחשוב אותן. אני הרי יודעת שזה סתם. שכגודל הציפיות, גודל האכזבות. אני מכירה את התרחיש הזה מספיק טוב.

להתחיל לחפור עליו בראש עכשיו איזה שבוע ובסוף לקבל ביאוס.  

כאילו עברתי כבר איזשהו שלב בו אני לא מסוגלת כבר לעשות סקס סתמי בלי להיקשר אחרי זה. אולי סוף סוף עכשיו אחרי 25 שנה, יצאה האישה העדינה והשברירית שמחפשת באמת אהבה וכבר בא לה להקיא מסתם סקס. 

כאילו משהו השתנה, ואני הרבה יותר רגישה לזה. וכבר לא בא לי לזרום כל כך בקלות עם שטויות כאלה כמו שהיה בא לי פעם.

ובינתיים, עדיין לא ראיתי אותו מאז חוץ מאיזה כמה שיחות פייסבוק קטנות (שדווקא היו ביוזמתו) ואיזה הודעה ששלחתי לו והוא לא ענה כי הוא עבד.

בכל מקרה, נראה מה יקרה בימים הקרובים. תמיד אפשר לקוות שאולי הפעם, זה יהיה שונה.

ותמיד אפשר גם להתאכזב.

דיווחים יגיעו בהמשך ועד אז..שבוע טוב לכולם