לעת ערב משתרע על

כורסת תיאטרון החיים העוטפת

מול מסכי טלוויזיה מעופפים את רגעם

מתים כהרף עין, עוברים את זמנם,

חלקית מכוסה בשמיכת חלומות מתנדפת

חלקה באויר הלילה מתנפנפת

בחשבון הנפש תמונות היום מדפדפת

חלון הפתוח אל הליל מפנה

מלאכי מחשבה הישר

לכורסה בפינת האכזבה

כדרמת קולות וצבעים מפויחים

מנצחת על רגש מרוט פחמים

כעוף שאינו יכול עוד עוף

כראש ולב שלא בשיתוף

ותחושת חיים שלמים

בציון של נוּן כפוף

שרופים באפר יום.