הוא כותב מחד על "כבודו במקומו מונח", כלומר כבוד המת: אותו סיכם השולחן ערוך " אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד... מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו". ומאידך על הצורך הציבורי שלעיתים גובר על הכבוד למת: "קבר המזיק את הרבים, כגון שהוא סמוך לדרך, אפילו נקבר שם מדעת בעל השדה, מותר לפנותו". והוא פורש בפנינו את היריעה גם לפתרונות שנתנו לבתי קברות יהודים בחוץ לארץ וכאן בארץ שנמצאו פתרונות- כשהיה מי שיפתור. לסיכום הוא אומר:"חרף איסורי ההלכה ושאיפתם של חכמי ההלכה למנוע פינוי קברים או בנייה מעליהם, הרי שהלכה למעשה, במקרים שהצורך הציבורי חייב זאת, נמצא לרוב פתרון הלכתי מוסכם, שאפשר את ביצוע הבנייה באופן שהקטין ככל הניתן את הפגיעה בקברים ובכבודם של המתים או שרידיהם". איפה חברי הממשלה שיבינו את זה? |