הפרעת קשב וריקוד

 תראפיסטית בתנועה על היתרונות של מחול עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז והיפר-אקטיביות

גלית כבירי היא תראפיסטית בתנועה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בטיפול בתנועה. היא גם משמשת כמנהלת "זוז במחול", סטודיו למחול ולהקות מקצועיות, מהגדולים והמובילים בישראל. גלית משלבת את התחום הטיפולי עם הריקוד ומדווחת, שילדים רבים עם קשיי קשב וריכוז מוצאים מענה לצרכים המיוחדים שלהם במחול. היא מספרת, שגם ילדים שמגיעים ממקומות קשים, מצליחים, בזכות המחול, להגיע להישגים, שלא הצליחו להשיג במקומות אחרים.

לדבריה, לא פעם שמעה הורים מדווחים, שהמחול הציל את הילדים שלהם. ילדים שעמדו להפלט ממערכת החינוך מוצאים מפלט במחול, מחזקים את נקודות החוזקה שלהם, וכתוצאה מכך, חווים שיפור גם בהערכה העצמית שלהם וגם הערכה רבה יותר מצד הסביבה.

מהן הפרעות קשב וריכוז?

הפרעת קשב וריכוז (Attention Deficit Disorder ADD) מתאפיינת באי-קשב ובחוסר יכולת להתרכז או למקד את תשומת הלב לנושא מסוים. היא מלווה לעיתים גם בהיפר-אקטיביות (ADHD). ילדים הלוקים בהפרעת קשב מאבדים מהר מאד את סבלנותם לאירועים או נושאים שדורשים תשומת לב או התמקדות. קשה להם מאד למקד את מחשבותיהם לעניין כלשהו, ומחשבותיהם מדלגות מענין לענין. לעיתים יש רושם, שרגע אחד הם פה ואחרי רגע הם כבר רחוקים אי שם בענין אחר.

מדובר בהפרעה, שלסביבה הקרובה קשה להתמודד איתה. ילדים אלה, שתשומת לבם מוסטת מכל גירוי הכי קטן, אינם יכולים להתמקד במהלך שיעורים, ולכן אינם קולטים את החומר הנלמד. ילדים אלה נוטים גם להפריע  לאחרים, כיון שדעתם מוסחת כל כך בקלות.

הפרעת קשב וריקוד

לדברי כבירי, המחול עוזר לעשות סדר ולארגן את הראש, המחול מחייב זכירה של רצף של תנועות, המחול דורש משמעת, המחול מסייע להביע דברים שלעיתים קשה להביע במילים, המחול מחייב עמידה מול קהל, המחול מצריך תפקוד של הפרט במסגרת הלהקה, המחול מסב לרוקד הנאה וזה לא הכל...

היא אומרת שמנסיונה האישי וממחקרים שפורסמו בנושא, ברור מאד כי לפעילות גופנית כגון ריקוד יכולה להיות תרומה רבה לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז. הריקוד תורם לשיפור יכולת הריכוז וכן להעלאה ושיפור של הדימוי העצמי של הילד או הילדה.

שיעור ריקוד יכול לעודד את הילד או הילדה הלוקים בהפרעת קשב ללמוד, להתמיד ולהשקיע בפעילות. ראשית, בשיעור מחול עוסקים הילדים פעילות גופנית מהנה, ולא בחומר לימוד עיוני, אבל חשוב מכך, במסגרת שיעור מחול יש גם אינטראקציה חברתית, שהיא אמנם מהנה עבור כל ילד, אולם ילדים בעלי בעיות קשב זקוקים לה עוד יותר.

לחלק מהילדים בעלי בעיות קשב לעיתים יש גם קושי קואורדינטיבי, אשר מקבל מענה בשיעור המחול. למרות הקשיים שלהם, הם נהנים מפעילות גופנית בכלל ומשיעור ריקוד בפרט.

בריקוד, הפעילות היא מגוונת ומעניינת ומגרה את הילד להמשיך ולהשתתף, בכך מתארכים משכי זמן הריכוז של הילדים והם מתרגלים להתמיד בפעילות לאורך זמן. הצבת המטרה הברורה כיעד עוזרת לילדים להבין מה נדרש מהם. נוצרת התכווננות בטווח קצר של הילדים אל המטרה, דבר העוזר להם להגיע להגשמה ולחוויה של הצלחה. חוויית ההצלחה הזו, לצד ההתקדמות וההתמדה, מאפשרות לילדים לחוש סיפוק וביטחון, וכן יוצרות מקום בו הם מרגישים בנקודות החוזקה שלהם ומקבלים חיזוקים.

לשילוב של מוסיקה בשיעורים יש מספר השפעות חיוביות. מחד הוא מאפשר פורקן של אנרגיה ומקום להשתחרר, ומאידך השילוב של מוסיקה בסגנונות שונים גורם לרגיעה, ארגון החשיבה ועידון התנועה. ההזדמנות לחוות שימוש בוויסות כוח והבדלה בין עוצמות שונות ומהירויות תנועה שונות, פותחת לילדים צוהר לתחושות שונות, המשפרות את יכולותיהם. 

הצורך לזכור רצפי תנועות מפתח את הרפרטואר התנועתי ויוצר ארגון מחשבתי, יכולת ארגון וסדר חשיבה, יחד עם פיתוח הזכרון ומהירות התגובה. דבר זה גם  מגביר את היכולת הקואורדינטיבית של הילדים ומנמיך את המקובעות התנועתית.  

ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז מחפשים את הגבולות ורוצים שנבנה עבורם סביבה ברורה. בשיעורי הריקוד, בהיותם שיעורים מובנים, הילדים חשים בטחון מעצם בשיעור המוכר והמאורגן ומן הגבולות הברורים.

בשיעור הריקוד ילדים נאלצים לתרגל איפוק ושליטה עצמית, יחד עם דחיית סיפוקים, בהיותם חלק מקבוצה. במהלך הכנה להופעה ובזמן הופעה על הבמה מפגינים הילדים התמודדות עם דחיית סיפוקים וכן  עם זכירת רצפים, תוך כדי ריגוש, דבר המגביר את יכולת הריכוז והקשב.

הילדים לומדים שימוש נכון במרחב, ותוך כדי כך גם את גבולות המרחב האישי והבינאישי. הפניית תשומת הלב לאחר ולגבולות המרחב האישי של האחר.

גלית מצטטת מחקר ראשון מסוגו, שנערך בשבדיה בשנים 2001-2005, ובחן את נושא הטיפול בבעיות קשב בעזרת ריקוד. המחקר המדעי נערך ב University College Of Dance in Stockholm-בשיתוף עם קליניקה פסיכיאטרית לילדים ומתבגרים באוניברסיטת של קרלשטאד. תוצאות המחקר עוררו התעניינות בינלאומית רחבה ואף פורסמו בכתב-העת  The American Journal of Dance Therapy.

במחקר נבדקו קבוצת ילדים ומתבגרים, שעבורם הטיפול הפסיכיאטרי לא הועיל או לא היה מספק. בפרט נבדקו בנים עם הפרעות קשב ובנות מתבגרות, הסובלות מדיכאון ותסמינים של הרס עצמי. הבנים היו בגילאי 5-7 והבנות בגילאי 13-17. המחקר הראה שטיפול באמצעות ריקוד בהחלט הועיל וקידם את הילדים שנבדקו.

הבנים עם הפרעות הקשב נרגעו. ההורים והמורים דיווחו שהם לומדים טוב יותר ושיכולת הריכוז שלהם הייתה מוגברת. ילדים שבעבר בקושי היו מסוגלים להיות בכיתה בשקט במשך 10 דקות, אחרי הטיפול הצליחו להישאר בכיתה למשך כל השיעור. לאחר שעברו את הטיפול, ילדים אלה גם יכלו לשחק עם ילדים אחרים, מבלי להתעמת אתם, ולקיים קשרים חברתיים תקינים יותר.

גלית כבירי מודעת לסתירה לכאורה: "זה אולי זה קצת מפתיע, שטיפול בתנועה מסייע לילדים, שממילא מתקשים להפסיק לנוע, אבל זה עובד. הפעילויות התחילו במלוא הקצב, תוך האזנה למוזיקה, ריקוד לפי המוזיקה, משחקי תפקידים ואחר כך ביצוע תנועות יותר ויותר איטיות. הדבר סייע לילדים היפראקטיביים לשחרר חלק מהאנרגיות שלהם, ואלה שסבלו מדיכאון קבלו קצת שמחת חיים."

החוקרים חושבים להמשיך עם קבוצות יותר גדולות, כדי לחזק התוצאות. בינתיים, רוב משפחות הילדים המטופלים בקשו להמשיך בטיפול, דבר המעיד על הצלחת הפרויקט.

גם אל המורים בזוז במחול מגיעות תגובות טובות של הורים, שמוצאים את המענה המיוחל לקושי של ילדיהם, במסגרת חוגי הריקוד ולהקות המחול של הסטודיו.

סטודיו למחול במודיעין